ירושלים 22.09.23

של מלחמת מייד עם סיומה ששת הימים מצא עצמו יהונתן כרמלי י � ), תושב כרכור, כחלק מצוות מפ 86) קי הנפט של חברת 'נתיבי נפט' באבו־ רודס, שטח שישראל כבשה בשנית בעת שנים, עד להחזרתה 8 המלחמה. במשך , הפיקו 1975 של אבו־רודס למצרים ב־ העובדים בשלהבת, 'עיר הנפט' שהוקמה ס � מיליון טונות של דלק לא 32 באזור, פקה עצמית של המדינה. הפרויקט כונה על ידי רבים 'נס פח השמן השני'. במלחמת יום הכיפורים הוטלה על כרי מלי המשימה לסגור את השיברים מעל הבארות הימיות מחשש להפגזות. "לא היינו חיילים, אבל אולי בעצם היינו", הוא מספר. "היתה לנו מעין גאוות יחיי דה, רוח חלוציות ואחוות חברות ועבודה, וכולם עבדו במסירות ובדבקות למען אותה המטרה". לירות ביום 50 אל העבודה במה שנראתה אז אחת המשימות החלוציות והבוערות של המי דינה, הגיע באקראי, במהלך טיול בסיי ני. "למדתי בבית הספר בסמ"ת בחיפה, ומשם גויסתי לחיל הים", הוא משחזר. "אחרי כשלושה חודשים של קורסים שלחו אותי עם עוד חמישה תלמידים מהכיתה להביא את המשחתות 'יפו' ו'אילת' מאנגליה. היינו בוגרי שמינית, ומאחר שהייתי מכונאי דיזל ובאונייה היה גנרטור דיזל בריטי, שלחו אותי. גם עשיתי מילואים על האונייה עד מלחמת ששת הימים. 'אח"י אילת' היתה הבית שלי. בתום מלחמת ששת הימים עשיתי טיול בסיני והגעתי לאבו־רודס במפרץ סואץ. היה שם מחנה עבודה של תעשיית הנפט, ובשער פגשתי מישהו שהכיר אותי מהאונייה. הוא שאל אם אני זוכר את מנוע הדיזל כי יש לו פה אחד שהם לא מצליחים להניע. אחרי יומיים של נסיונות הצלחתי, ובעקבות זאת ניגש אליי מנהל שדה הנפט ושאל אם ארצה לירות 50 לעבוד אצלם. הוא הציע לי ביום. אז זה היה הון. הסכמתי מייד וויתי רתי על הטיול". אט אט התקדם כרמלי בסולם התפקיי 20 דים עד שמונה לאחראי על הפעלת הבארות הימיות, כשעל היבשה היו מאה משאבות. ואז הגיעה מלחמת יום הכיפוי רים, שנחתה, כמו על המדינה כולה, גם על שדות הנפט באבו־רודס, בהפתעה. "הפציצו את השדה ביבשה", מספר כרמלי. "קיבלתי הוראה עם לילה לצאת לים ולסגור את כל הבארות. צריך היה לעלות על פלטפורמה ולסגור שיבר של כל אחת מהבארות. סירה לקחה אותי מבאר לבאר, וככה עבדתי שעות עד לפנות בוקר סיימתי לסגור 3:00 שבשעה את כולן. כשעדכנתי את השדה, אמרו לי: 'אל תחזור, יכול להיות שעל המזח יש אנשי קומנדו מצריים. תישאר בים עד אור ראשון ונודיע לך מתי לחזור'. היו לנו קצת נזקים בשדה מההפצצות שלהם. אחר כך מצאנו פצצה שנכנסה לאחד ממכלי הנפט ולא התפוצצה. היו נזקים גם מהליקופטרים שלהם. למחרת בתשע בבוקר חזרנו למחנה". עם חזרתו הבין כי בשל המלחמה מתי בצע פינוי של המחנה כולו. כרמלי סירב להשלים עם הבשורה: "אמרתי למנהל המחנה: 'אני לא רוצה לנסוע הביתה. מה

האיש שסגר את הברז כשהחלה המתקפה המצרית במלחמת יום הכיפורים, נשלח יהונתן כרמלי מכרכור, עובד תעשיית הנפט, לסגור את השיברים של בארות הנפט הישראליות באבו־ רודס שליד סואץ ‰ בראיון מרגש הוא חוזר אל הימים הקסומים שבהם היה אחד ממובילי 'נס פח השמן השני', שהפיק מיליוני טונות של נפט עבור ישראל, ומשחזר את הרגעים הראשונים של המלחמה

"הפציצו את השדה ביבשה. קיבלתי הוראה עם לילה לצאת לים ולסגור את כל הבארות. צריך היה לעלות על פלטפורמה ולסגור שיבר של כל אחת מהבארות. לפנות בוקר סיימתי לסגור את כולן. כשעדכנתי את השדה אמרו לי: 'אל תחזור. יכול להיות שעל המזח יש אנשי קומנדו מצריים'"

/ מירית גולן // צילום: אלעד גרשגורן /

נפט על מגש של כסף. בהנהלה קיבלו את דבריי, נתנו לי רכב ואמרו לי: 'קח איתך עוד ארבעה אנשים ותרדו לשדה דרך שארם א־שייח'', וכך היה". כרמלי ממשיך: "בדרך כשנסענו מהמי חנה למזח היתה תאונת דרכים בין טנדר שלנו לטנדר צבאי ועצרנו לראות אם אפשר לסייע. ליד אחד הפצועים שכב קלצ'ניקוב עם שתי מחסניות, ואמרתי לעצמי: 'יהונתן כרמלי, אתה יוצא לים בעת מלחמה ואין לך נשק'. לקחתי את הרובה ולא אמרתי לאף אחד, עד שהי

יקרה אם תהיה פה מלחמה? מי יודע כמוי ני איזה שיברים לסגור ואיזה צינורות לפתוח?' הוא אמר לי: 'סע הביתה. אני אשאיר בעל מקצוע'. אני אומנם נסעתי, אבל לא הביתה אלא ישירות למשרדי חברת 'נתיבי נפט' בתל אביב, שהפעיי לה את שדות הנפט, ודרשתי מההנהלה להחזיר אותי לשדה. אמרתי להם: 'אם יהיו טנקים ומלחמה שם, מי יודע כמוני לסגור ולתפעל את הצנרת?' הרגשתי שבטחון השדה על הכתפיים שלי. היתה לנו גאוות יחידה כזו כי היה לעם ישראל

חזרתי אותו בתום המלחמה. זה הנשק היחיד שהיה לי במשך כל הזמן הזה, ולמזלי לא נזקקתי לו בסופו של דבר". אי של נפט במשך פעילות קידוח הנפט באבו־רודס ביקרה במקום צמרת ההנהגה הישראי לית, ובתוכה גולדה מאיר ויצחק רבין, שהגיעו להתפעל מהתופעה החריגה של הפקת נפט ישראלי. בחוברת 'שלום לך אבו־רודס', שהפיק

52

22.9.2023 ˆ ידיעות ירושלים