ירושלים 23.05.25

First page Previous page 34 Next page Last page

מיוחדים!

גדרות אלומיניום

מרפסת סגורה עם חלונות נאספים

מבצע לגדרות אלומניום עד סוף החודש בלבד

מבצעים מיוחדים!

מרפסת סגורה עם חלונות נאספים מרפסת סגורה עם חלונות נאספים

גדרות אלומיניום

גדרות אלומיניום גדרות אלומיניום

מרפסת סגורה עם חלונות נאספים מרפסת סגורה עם חלונות נאספים

גדרות אלומיניום גדרות אלומיניום

הרחבה בתלפיות. מתברר שהפסנתר הועבר

בס"ד

הפסנתר בגן סאקר. תוקן לאחר פנייתנו

צליל לא מכוון: מה קרה למיזם הפסנתרים העירוני? חלק מפסנתרי הבטון שהוצבו במקומות מרכזיים ברחבי ‰ העיר לא עובדים, למגינת ליבם של עוברי האורח העירייה: "הם נמצאים בטיפול אחזקתי שוטף" אבישג זוהר

רכב חלופי מיידי נהג צעיר / חדש

על ספת הטיפולים עם חנה דיין

הילד שבפנים מחכה שתפגשי אותו כשטל כבר לא יכלה לשאת את השתיקות של דניאל, היא לא ידעה שהיא נלחמת בפחד עתיק שאפילו הוא עצמו שכח

של ישראל עשה לי טוב", הוסיפה דבי כהן מתל אביב. "זה עושה אווירה טובה. חילוי נים, דתיים, חרדים, ערבים, מנגנים ביחד, שרים ביחד. לפעמים אני מסתובבת במרכז העיר, אבל לפעמים אני הולכת עם חבי רות לגן סאקר. וזה לא עובד שם וזה מאוד חבל". פיתוח ירושלמי 6 פרויקט פסנתרי הרחוב החל לפני כ י � פסנתרי רחוב מבטון בכ 2 שנים, אז הוצבו כר ציון ובתחנת הרכבת נבון. בהמשך הוצב גם פסנתר במדרחוב בן יהודה, ואחר כך גם בתלפיות, בגן סאקר וברחוב הלל. פסנתר הבטון הוא פיתוח ירושלמי מקורי של אוולין רובין ופרופ' דן קאופמן. השניים פיתחו כלי נגינה עמיד, מעין פסנתר חשמי לי עם מגבר, שצליליו דומים מאוד לפסנתר קלאסי רגיל ואשר נועד להיות זמין לשיי מוש חופשי של הציבור. לפני כחצי שנה הפסנתר המפורסם בכיכר ציון הושחת לחלוטין, מה שהדהים תושבים ותיירים רבים, אך דווקא אז עיריית ירוי שלים הציבה פסנתר חלופי במהירות שיא. מעיריית ירושלים נמסר: "בעקבות עבוי דות הקו הכחול של הרכבת הקלה בדרך פייר קינג בתלפיות, הפסנתר הועבר אל מתחם הפרסה (רב חן הישן). הפסנתרים שבכיכר ספרא ובגן סאקר נמצאים בטיפול אחזקתי שוטף".

"אני לא יכולה יותר", אמרה טל בטון משולב בכעס וייאוש. עברו כבר שלושה מפגשים עד שדניאל דיבר יותר ממשפט אחד, וכשהוא דיבר תמיד היה עם משפטים קצרים וחדים, כאילו כל מילה עולה לו ביוקר. טל לעומתו, כבר שלוש פגישות מדברת כאילו אין מחר. היא יורה את כל הכעסים, העלבונות והכאבים שלה: "הוא לא רואה אותי", "לא מדבר", "לא שואל איך עבר עליי היום", "רק שותק ומתכנס בעצמו", "מנותק". השקט של דניאל צרח בקליניקה בעוצמות מחרישות אוזניים. אחרי חמש שנות נישואין עם המון אהבה, מאבקים, ויתורים, טיפולים זוגיים ונסיונות לשרוד — המפגש שלה עם הקיר הזה של דניאל גרם לה כבר להגיע לייאוש. היא לא הבינה שהקיר שהיא חווה מדניאל הוא בעצם ניסיון הגנה על החורבן של הנפש שלו. "את נוגעת לו בדיוק במקום שממנו הוא בורח, וזה טבעי שאת עושה את זה. תמיד בני הזוג דורכים על הפצעים אחד של השני. ואנחנו נעזור לדניאל להקשיב למקום המושתק בתוכו ולהרגיש שהוא כבר לא לבד שם בכאב". אז הזמנתי את דניאל אליי לפגישה פרטית. "דניאל, אני רואה שיש לך יכולת מאוד עוצמתית לשמור על עצמך וזה מרשים, אבל גם מאוד כואב. אולי תספר לי ממה אתה כל כך שומר על עצמך?" שאלתי את דניאל. הוא שתק ולחש בקול שבור: "אני לא סומך על קשרים, על אף אחת, לא מצליח לסמוך...", ענה. "מה גרם לך להחליט את זה?" שאלתי.

עם טל עבדתי על משהו אחר, עבדתי איתה על הכאב שלה שהפך לדרישה תובענית על מנת לקבל הכרה; על החלום של זוגיות שיש בה שותפות אמיתית ולא רק הישרדות. אחרי מספר פגישות, דניאל נכנס עם מעטפה ונתן אותה לטל. בתוך המעטפה הייתה תמונה שלו כילד בגיל עשר על חוף הים. הוא כתב על המעטפה: "אני מזמין אותך לפגוש את הילד הזה, לא כדי לרחם עליו אלא כדי להכיר אותו. וללמוד לאהוב אותי גם שם. אני לא בורח יותר". טל התחילה לבכות. שתקה ופשוט חיבקה אותו חזק. הטראומה שהם חולקים לא נעלמה, אבל היא הפכה להיות חלק מהסיפור המשותף, ולא האויב. כשאנחנו בוחרים לגעת בפצע עם המון אמונה, משהו אחר מתרחש. הריפוי לא רק מחדש, בונה ומעמיק את הקשר הזוגי, אלא הוא מחזיר את האדם לעצמו. "אז מה? את רוצה להגיד לי שכל זה היה בגלל אבא שלו?" שאלה טל. "לא. זה היה בגלל שהוא לא ידע כמה הוא רצוי. כמה הוא ראוי לאהבה — אפילו כשהוא שותק ככה ונראה מנותק. גם את, גם את היית צריכה לדעת את זה על עצמך". הטוויסט האמיתי כאן הוא לא בסיפור של טל ודניאל, הוא באמונה שהנשמה שלך שלמה, למרות הכאב. שאפשר לבחור גם אחרי שנשברת לרסיסים.

הפרויקט היפה של עיריית ירושלים 'פסני תרי רחוב' התחיל נהדר ותושבים ואורחים רבים, מכל הסוגים, הגילאים והמגזרים, יושבים בצוותא, מנגנים ושרים. אך לאי מתוך ששת הפסנתרים שהוצבו 3 חרונה, ברחובות אינם עובדים או פשוט אינם קיימים. הפסנתר האהוב שהוצב דרך קבע מאחוי רי התחנה בתלפיות, מול קניון הדר ומקס סטוק, נעלם. הפסנתר המוצב בכיכר ספרא אינו עובד וזה המוצב בגן סאקר כבר חודי שים אינו משמיע קול. בעקבות פניות חוי זרות ונשנות מ"ידיעות ירושלים" השבוע למרבה השמחה התברר כי הוא תוקן. "זה מתסכל", אמר שלום בנימין, תושב העיר. "אני אוהב להסתובב בעיר ולשמוע אנשים זרים מנגנים. זה כיף. אני לא יודע לנגן, אבל לפעמים אני מצטרף אליהם ושר ביחד איתם". "אני בא לתלפיות הרבה", מוסיף מוטי לוי. "תמיד כשאני מחכה לאוטובוס בחזרה הביתה, אני מנצל את ההזדמנות לנגן. יש משהו בלנגן ברחוב ואנשים עוצרים ומקי שיבים לך. זה אחרת מלנגן בבית. שבוע שעבר הגעתי לתלפיות והייתי בהלם לראות שכבר אין פה פסנתר. זה מוזר. למה? חבל". "ירושלים מאוד יפה ולשמוע את הקול של המנגינה של הפסנתר בעיר הבירה

"כשהייתי בן עשר ואבא שלי פשוט עזב את הבית, הייתי בטוח שזה באשמתי. מאז, כל פעם שמישהו מתקרב יותר מדי, אני מקדים אותו ובורח לפני שהוא מגיע אליי". התמונה החלה להתבהר. כל הניכור והשתיקות, הכל היה חלק מאותו מנגנון עתיק של הישרדות. דניאל לא שתק מתוך זלזול, אלא הוא פשוט נעל את עצמו על מנת לא להישבר שוב. הטראומה יוצרת סיפור שקרי על המציאות: שאתה חסר ערך, לבד וחסר שליטה. הריפוי מתחיל כשמתחברים שוב לאמת האלוקית — שאתה רצוי, נבחר, אתה עכשיו דניאל בן העשר, עומד מול הדלת הסגורה. מה אתה מבקש לשמוע מדניאל של היום?" שאלתי. "שזה לא בגללי, שאני הייתי ילד טוב", פרץ דניאל בבכי. "מה דניאל של היום היה אומר לדניאל בן העשר?" שאלתי. "אני איתך, אני לא עוזב אותך. אתה לא לבד", ענה. "במפגש הזה בין דניאל בן העשר לדניאל של היום, ידעתי שדניאל מגיע לנקודה של בחירה, שהוא מתחיל להפסיק לברוח. חלק מסיפור גדול יותר. "תעצום עיניים דניאל.

כל הפרטים שונו למען שמירת הפרטיות

23.5.2025 ˆ ידיעות ירושלים

Made with FlippingBook - Online catalogs