ירושלים 24.11.23

אילן רגב, אוהד עולם מוזר: בית"ר מילדות ותושב הרצליה, היה מחסיר פעימה בכל פעם שבנו איתי היה מגיע למשחקים הטעונים בין הצהובים שחורים להפועל ת"א או בני סכנין. "גד־ - 80 וה־ 70 לתי על בית"ר של שנות ה־ ימק"א המיתולוגי, אורי מלמיליאן, יוסי מזרחי, אלי אוחנה ודני נוימן, הטירוף ביציעים, האהבה לסמל המנורה - ואת האהבה הזו העברתי לאיתי. בכל פעם שהיה משחק נפיץ דאגתי מאוד שהוא לא ייפגע, יסתבך בצרות או סתם יחטוף איזה ריקושט מעימות ביציעים". ואז במרירות הוא מסכם: "כנראה יותר בטוח להגיע לאצטדיון כדורגל מאשר ללכת לבלות ולרקוד במסיבה". שני ילדיו של ט � , נח 21 ומיה בת ה־ 18 אילן, איתי בן ה־ באוקטובר בעת שבילו 7 פו בשבת של ה־ במסיבה בקיבוץ רעים. מאז, סליחה על הקלישאה, התהפכו לו ולאשתו לשעבר מירית החיים. העיניים נשואות לשיחת טלפון, דפיקה בדלת או כל דבר שיבשר להם שהילדים חזרו הביתה. 6 "מיה ואיתי חזרו ביום שישי באוקטובר מטיול במקסיקו", הוא מספר. "אספתי אותם משדה התעופה הביתה, מ � וחצי הם התארגנו ויצאו ל 11 ואז ב־ סיבה ברעים. בשבת בשבע בבוקר גיא וחצי) מתקשר 14 (האח השלישי בן ה־ אליי ושואל אם שמעתי מה קרה וביקש שאדליק את הטלוויזיה. הייתי בהלם ממה ששידרו וסיפרו בערוצים השונים. התקשרתי למיה כי איתי לא ענה לי, והיא אמרה לי: 'אבא, הכל בסדר. יצאנו מהמסיבה ואנחנו בדרך הביתה'. באזור רבע לתשע מיה התקשרה אליי והת־ חילה בצרחות אימים לזעוק: 'אבא, אני מתה. יורים עליי, פגעו בי. תבוא לע־ שניות של 37 זור לי. אני אוהבת אותך'. זעקות שבר, כשאתה יכול להרגיש את הפחד והאימה דרך הטלפון, ואז נותקה השיחה. טסתי דרומה לכיוון רעים. הג־ בבוקר לכיוון אבל עצרו 10 עתי באזור אותי כמה קילומטרים מאופקים. אני לא מאחל לאף אחד את התחושות בזמן הזה. נסעתי דרומה בידיעה שאני הולך לקבור שני ילדים. הפכתי כל אבן, עד בלילה, כשאני בבית החולים 23:30־ שב סורוקה מחפש את הילדים שלי, אשתי לשעבר מירית שלחה לי סרטון שבו רואים את איתי כפות בתוך טנדר אבל מזיז את הראש והעיניים, כלומר אפשר להבין שהוא בחיים. עד כמה שזה ייש־ מע מוזר, היתה לנו הקלה מסוימת כי כל התסריטים הכי גרועים וכואבים עברו לנו בראש". כעבור יומיים, ביום שני, הגיעה אל

משפחת רגב ההודעה הרשמית ולפיה איתי ומיה חטופים בעזה. "הגיעו אלינו קצינים של צה"ל, פסיכולוגית ועובדת סוציאלית והודיעו לנו שהם חטופים", מספר אילן. "מאז אנחנו מחכים, מת־ פללים ועושים כל מה שאנחנו יכולים כדי לזעוק את הזעקה שלנו מול כולם כדי שישיבו את הילדים שלנו הביתה". × × × לפני שלושה שבועות הגיע אילן רגב יחד עם בנו גיא לאימון של בית"ר. שח־ קני הקבוצה והצוות המקצועי קיבלו את פניהם עם חולצות שעליהן הכיתוב 'הלב שלנו חטוף בעזה'. במהלך הפגישה עם 7 אנשי בית"ר שחזר אילן את אירועי ה־ באוקטובר וסיפר שכשמיה צעקה לו בט־ לפון "אני מתה" הוא הרגיש שהוא נגמר ושהעולם נחרב. "אני יותר אופטימי מאז שהודיעו לנו שהם חטופים", אמר, "ואני מאמין שהם יחזרו". אנשי בית"ר התעניינו בין היתר באהדה של איתי לבית"ר. אביו סיפר ש"הוא קיבל את זה ממני. איתי היה מגיע להמון משחקים של בית"ר, סיפר על האנרגיה ביציעים ואמר שאין כמו החוויה להיות במשחק של בית"ר. אני רוצה שהוא יחזור לכאן ויבוא איתי לאימון, למשחק". לנו אמר רגב השבוע: "אחד הדברים הרא־ שונים שאני ואיתי נעשה ביחד זה לבוא למשחק של בית"ר. אני לא יכול להסביר במילים את החיבוק והתמיכה שקיבלתי מכל מי שקשור בבית"ר. יוסי אבוקסיס חיבק אותי מכל הלב, נתן לי את מספר הטלפון האישי שלו ואמר לי שכל דבר שאצטרך שאתקשר אליו. 'אני והשחק־ נים והמועדון כולנו כאן בשבילך', אמר לי אבוקסיס. אופיר קריאף דיבר איתי עם דמעות בעיניים והבטיח שהמועדון יהיה לצידנו. השחקנים הזרים של בית"ר ששמעו את הסיפור שלי היו בהלם. ראיתי את הכאב ואת חוסר הנוחות במב־ טים שלהם. הם לא האמינו שיש מציאות שבה חוטפים ילדים. החיבוק הזה מבית"ר חימם לי את הלב אבל לא הופתעתי. אני יודע מאז ומתמיד שבית"ר ירושלים זו משפחה אחת גדולה ושהחיבור שיש למועדון הזה והלב הגדול של האנשים בו לאורך השנים וכמובן גם עכשיו זה משהו מיוחד במינו". × × × השיחה עם אילן רגב מתקיימת ביום שלישי. הוא עוקב בעצבנות ובחרדה אחר הפרסומים על האפשרות של החזרת חלק מהשבויים בעזה למשפחותיהם. הבעיה היא שאף גורם רשמי טרם הודיע לו (נכון לשלשוום בצהריים) אם הם ברשי־ מת החטופים שאמורים לחזור במסגרת מתווה העיסקה עם חמאס. ת � באוקטובר הוא כל הזמן ב 7 מאז ה־ נועה, מנסה להשאיר את הסיפור של ילדיו בתודעה, להילחם כמו אריה כדי שהאוזניים של מקבלי ההחלטות יהיו כרויות, כדי שבין השיקולים האסטרט־ גיים והמבצעיים גם הלב והכאב יילקחו בחשבון, למצוא את הנקודה אצל כל אחד כדי שיזכור שלפני שהוא קודקוד פולי־ טי הוא גם אבא או אמא ויחזיר את ילדיו הביתה.

ספורט

שלומי אהרוני

הילדים כולנו

השחקנים הזרים של בית"ר ששמעו את הסיפור שלי היו בהלם. ראיתי את הכאב ואת חוסר הנוחות במבטים שלהם. הם לא האמינו שיש מציאות שבה חוטפים ילדים"

42

24.11.2023 ˆ ידיעות ירושלים