ירושלים 24.3.23

מייבום בביתה השבוע. לסמוך שהשפע יבוא

כשתמר מייבום גילתה הרבה בגדי תינוקות חדשים מתחת למיטה היא החליטה למסור אותם, ועד מהרה סחפה אלפי נשים בירושלים שמחליפות ביניהן כמעט כל חפץ שניתן להעלות על הדעת, מבגדים ורהיטים ועד תור לרופאים והמלצות על לכבוד נקיונות הפסח: הכירו את ‰ מוסדות חינוך הקבוצות שיעשו לכן סדר, יפנו לכן מקום, ובעיקר - יגרמו לכן להרגיש הרבה יותר טוב לא שומרת, אחותי

אלי נ ור פבריקר / / צילום: עמית שאבי

אחרי שבנה הבכור גדל מעט מצאה את עצמה תמר מייבום מירושלים עם חפצי תינוקות שלא היה עוד צורך בהם והם סתם תפסו הרבה מקום אחסון בדירה. אז עלה הרעיון למ ־ סור לאמהות אחרות את החפצים שהצ ־ טברו, וכך לסייע להן לחסוך כסף וגם לשמור על איכות הסביבה. "עוד לפני שנולד הבן שלי קיבל ־ תי המון חפצים עבורו ואת הכל שמתי מתחת למיטה", מספרת מייבום השבוע. "כשהוא גדל והיה בן שלושה חודשים, הייתי צריכה להחליף את כל המידות של הבגדים שלו בארון ולהחליף מחו ־ רף לקיץ. כחלק מהעניין ניגשתי שוב לחפצים שמתחת למיטה, והיה שם עולם שלם של ציוד, בגדים ומשחקים, כולם חדשים עם טיקטים ושמעולם לא השת ־

יותר מרושתות. זו קבוצה של נשים שמ ־ תאספת יחד גם כדי ליצור מרחב משותף של נשים שמאמינות באותו הדבר ורו ־ צות לעשות טוב בעולם ואחת לשנייה. יש בזה משהו מאוד חזק. את מכירה יותר את הנפשות הפועלות ויכולה להיות יותר ערנית לאיך את יכולה לסייע להן ולהיות חלק משמעותי בחיים שלהן". כדי להמחיש את הסיוע הדדי בין הנ ־ שים, מייבום, שילדה לפני חודש תינו ־ קת, מספרת כיצד אמא לא אוגרת אחרת שמעה על כך והחלה לסייע לה על ידי בישול ארוחות חמות עבורה. "יש מישהי אחת בקבוצה שילדה והצעתי להביא לה בגדים לתינוק שלה שנולד. מישהי אחרת סיפרה שגנבו להם את הרכב וע ־ כשיו אין להם כיסא בטיחות לילד. אחרי כמה דקות היא כבר כתבה תודה לכולן על ההתגייסות ושהיא הסתדרה". לא רק לנזקקים אם פעם נקשרו הרבה סטיגמות לח ־ פצים מיד שנייה, הרי שלדברי מייבום הקבוצות השוקקות שוברות אותן. "פעם חשבו שמסירה ויד שנייה נועדו רק עבור אנשים נזקקים. היום הבינו שלא

משתי בהם. הבנתי שיש לי שפע מטורף שאני רוצה לחלוק אותו. ככה פתחתי את הקבוצה הראשונה של 'אמהות לא אוגרות' בירושלים". למסירה: חלב אם מאז חלפו חמש שנים. המיזם, שהחל בדירה בשכונת קטמון, הלך והתרחב קבוצות בכל הארץ, וכיום ניתן 130 ל־ למצוא בקבוצות מגוון רחב של חפצים למסירה – החל מבגדי תינוקות, חלקם חדשים לחלוטין שמעולם לא נעשה בהם שימוש, ועד חלב אם. "רק בירו ־ קבוצות לפי שכונות 12 שלים לבדה יש 300 ומיקום גאוגרפי, כשבכל קבוצה בין אמהות", מתגאה מייבום, בזוגיות 600 ל־ עם נדביה ואם לאמרי בן החמש ולאורי בת החודש, ובמקצועה מנהלת שות ־ פויות בחוות סוסים טיפולית. לדבריה, הקבוצות גם מחזקות מאוד את הקהילות בשכונה ואת הסולידריות בין נשים באותו מרחב גיאוגרפי. "זה מעודד נשים לצאת ולהכיר את השכנות שלהן, או להכיר את הבן של אמא אחרת שהוא בגיל של הבן שלך ויש להם את אותם צרכים", היא מפרטת. "אנחנו גם

צריך להיות נזקק כדי לצרוך יד שנייה. העובדה שאת לא רוצה לקנות ומחפשת מאמא אחרת, זה לא אומר שאת מסכ ־ נה – להפך, זה מגיע ממקום של כוח: כי את מודעת לסביבה, כי את רוצה לשמור על הכסף שלך ורוצה להוציא אותו על דברים שאת באמת צריכה ולא על דב ־ רים שבמרחק הליכה את יכולה להשיג. זה מקום של מודעות שהוא מאוד בריא – גם לסביבה, גם לאמהות וגם לערך הכלכלי של חפצים. זה רווח נקי מכל הכיוונים. כל היום אני מקבלת תגובות מדהימות על הקבוצות". כאמור, הקבוצות הולכות ומתפשטות ברחבי הארץ. "מה שאני מאוד גאה בו זה שהקונספט מאוד קל ופשוט ומתרחב כמעט מעצמו. אחד הדברים שאני מאוד אוהבת זה אמהות שבאופי שלהן הן מאוד אוגרות, ופתאום הן אומרות לנו בקבו ־ צה שהקבוצה נותנת להן תחושה שהן יכולות לשחרר ולתת לנשים אחרות גם בלי שהתכוונו לתת מראש - גם כי את יודעת שאת תמיד תקבלי חזרה וגם כי לא צריך לאגור. את יודעת שאם תצט ־ רכי משהו יהיה לך, ובמרחק הליכה. זו תחושה של שפע – שפע זה לא שיהיו לך סטוקים בבית של כל הציוד וכל מה

"בסוף אנחנו יוצרות מעגל כלכלי סגור שחוסך לנו המון־המון כסף וחוסך מהסביבה המון זבל. כשאני נכנסת לקניון אני הופכת לעצובה כי אני מרגישה שם באיזה מרוץ שאנחנו אף פעם לא נוכל לנצח בו"

24.3.2023 ˆ ידיעות ירושלים 58