ירושלים 27.09.24

"במלחמת ד"ר פל: חרבות ברזל התחלתי פיילוט מיוחד שמותאם לילדים והוריהם. לילדים יש סקרנות וכשהם לא

ד"ר פל. "צריך לחיות מתוך הבנה שאנחנו אורחים פה בעולם"

מקבלים תשובות נכונות, נוצר פחד

שישפיע עד סוף חייהם"

"בתרבות דגן-עובדיה: שלנו יש הכחשת מוות עד כדי כך, שגם כשאדם נמצא על ערש דווי עדיין כולם מסביב יגידו לו שיהיה בסדר. האדם הנוטה למות רוצה לדבר, והמשפחה מסביב לא מסכימה"

"זה מקום בטוח לדבר בו על הכל ומה שנאמר בחדר נשאר בחדר", מבהירה צור. "שיח על המוות ביני לבין עצמי או ביני לבין משפחתי, חשוב לא פחות משיח על אוכל או אופ־ נה, וחשוב גם שלא נהסס לומר לבני משפחתנו מה לעשות ומה לא לעשות במקרה שנגיע למצב סופני. אנחנו תמיד יוצאים עם חיבוק, כי נוצרת קרבה גם עם אנשים שהגיעו למפגש אחד בלבד. ככה זה כשעוסקים במסע פנימה במקום של תר־ בות שמחצינה הכל, אבל מסתירה את המוות". הזמן מוגבל, חבל לבזבז אותו "יש סדנאות והדרכות על ראיונות עבודה וגירושים", אומרת ד"ר פאינה פל, "אנח־ נו יודעים מה לעשות אם תהיה רעידת אדמה, אבל על אירוע שבוודאות גמורה יקרה לכולנו, לא מדברים כלל. טאבו. החברה המערבית מדחיקה את המוות ופוחדת לדבר עליו". ) רופאה פסיכיאטרית, פתחה 75 ד"ר פל ( את הקבוצה בביתה בחיפה בימי הקורונה. "אנ־ חנו הרבה פעמים חיים את חיינו באופן אוטומטי, והקורונה העלתה המון מחשבות ושאלות על אנ־ שים שעוזבים את העולם הזה כשהם מאוכזבים. פתאום נפל לי האסימון, שבבסיס המצבים האלה נמצא הפחד מהמוות, שמלווה אותנו מהילדות ומשפיע על כל תחומי חיינו. מוות הוא אירוע טבעי, למה צריך לפחד מפניו? צריך לקבל אותו כמובן מאליו, כמו שאנשים ידעו לעשות פעם,

שים את תרבות הנעורים והאנטי אייג'ינג. חלוצת הרעיון בארץ היא פרופ' עמיה ליבליך, שעורכת כבר שנים מפגשים של "קפה מוות" וגם תיעדה את חלקם בספר. ברחבי הארץ קמו בשנים האח־ רונות קבוצות נוספות של אנשים שיוצאים למסע נפשי, שמשתתפיו מעידים עליו שהוא אינטימי וסוער אך לא בהכרח עצוב. המודל אינו קבוע, יש שמקיימים מפגשים חד פעמיים ויש קבוצות המתחייבות לסדרת מפגשים. חלקן עובדות בת־ שלום, חלקן בהתנדבות וחלקן בדאנה (המשתתף בוחר כמה הוא רוצה לשלם עבור השירות). המלחמה עצרה את פעילות חלק מהקבוצות, אבל רק באופן זמני. "בתחילת המלחמה הפסק־ נו להיפגש כי כולנו היינו בהלם", אומרת רבקה צור. "אחרי כמה חודשים חידשנו פעילות. מי שבא אלינו לא חייב לבוא ברצף ואנח־ נו לא גובות תשלום, אבל צריך להירשם מראש כי אנחנו רוצות לשמור על מספר משתתפים מצומצם". איך זה מתנהל? "פותחים בסבב שבו כל אחד מספר על התחושות והמחשבות שהביא אתו היום, ועוברים לפעילות שיח או יצירה שקשורים לנושא. משוררים מנ־ חים פעילות כתיבה, אמנית מגיעה להעביר סדנת הדפס לפי צילומים של דמויות משמעותית שהיו בחיינו. לעיתים חברים בקבוצה מנחים את המפגש ובכל מקרה, אנחנו מביאים את המוות למודעות בצורה שאינה מדכאת ואינה עצובה.

דגן-עובדיה. "לאנשים נדלק אור במקום שרגיל להיות בחשכה"

ידיעות ירושלים ˆ 27.9.2024 57