ירושלים 27.12.24

"מצאתי שהריקוד נותן לי את הרוח ואת הכוח לזעוק את הזעקה שלי באיזושהי

כרמל עם בנה בן ז"ל

מציאות מקבילה למציאות הנוראית הזו"

כרמל במופע מחול

"אסנת אמרה לי 'כרמל את תהיי בסדר'. אמרתי לה אבל כולם אומרים לי שהכול נגמר, והיא ענתה 'ברור לך מה אין, אבל יש גם דלי של

על הבמה בבית הנשיא הבקשה של הרב בני לאו

אמא, לא מורידים את הראש

במהלך השבעה הגיע אל המשפחה הנהג של 'האכזרית' שהיה עם בן בעזה. הוא הביא איתו תמונות של בן מהמילואים, מאושר, מחייך ומחזיק בידו ספר תנ"ך, עם הנשק עליו בתוך ההריסות של עזה. בתנ"ך החל בן לקרוא בת־ קופת המלחמה וזה מאוד הפתיע את הוריו. "אנחנו משפחה מושבניקית חילונית אדוקה, תנ"ך בשבילי זה אפיזודה מהבגרות בבית הספר, ובאחת ההפוגות של בן, שאלתי אותו, מה גורם לך לקרוא פתאום בתנ"ך? והוא אמר לי: 'אמא זה לא בשביל להתחבר למעלה אלא כדי להתחבר למטה, לשורשים, להבין למה אנחנו נלחמים'". כרמל סיפרה על כך באחד הראיונות בר־ דיו, ובמקרה אחד המאזינים היה הרב ד"ר בני לאו. "סיפרתי שבן השאיר לי אתגר גדול, גם להשלים עם הרבה כעס על למה זה קרה לי וגם לקרוא בתנ"ך כי אני חייבת לעשות את מה שבן עשה". , 929 הרב בני לאו שמוביל את חוג התנ"ך פרויקט של קירוב לבבות ולמידה סביב התנ"ך, האזין במקרה לראיון והחליט ליצור קשר עם כרמל. הוא ביקש ממנה להיפגש. אבל כרמל לא מיהרה. "לקח לי קצת זמן. אמ־ רתי לו 'בני, תקשיב אולי הצטיירתי כמשהו אחד אבל אני לא', אבל הוא התעקש". כעבור זמן מה הם נפגשו ובאותו מפגש הציע לה הרב לאו לרקוד ול־ ספר על בן באירוע של חוג התנ"ך בבית הנשיא. "היה לנו מפגש 929 מיזם קסום, הוא אחד האנשים שבאמת השפיעו עליי מאוד לטובה", מספרת כרמל, "הוא אדם דתי ואני לא. הילדים שלו לוחמים כמו הילדים שלי, היה לנו מפגש מאוד מעצים, ואז הוא פתאום אמר 'אם אבקש ממך לרקוד באירוע בבית הנשיא תהיי מוכנה?' אמרתי לו, תשמע איפה שאני יכולה לספר על בן, שאנשים ידעו את הערכים של הילד הזה,

יש ואותו תצטרכי ללמוד למלא'"

"יש אמירה שאני לא אוהבת שאומרים לי: 'שנהייה ראויים'. כי הרבה אומרים את זה וממשיכים בחייהם. בן לא חשב על עצמו. הוא היה יכול לחיות חיים מאוד נוחים אבל הוא התעקש להיות במקומות 669 כלוחם הכי מאתגרים בצבא. התעקש ביום האירוע לא לצאת מעזה אלא להמשיך ולהציל חיי אדם. אז איך נהיה ראויים? נלך בדרכו, נס־ תכל על האחר. יש אנשים שיותר קשה להם ממני, ויש אנשים שאין להם את האישיות לאסוף את עצמם ואם אני יכולה לע־ זור במשהו, אפילו בלרקוד כשמי־ שהו אומר לי שעזרתי לו להרים את הראש, אז אני אומרת: 'בן בן נהיה ראויים'. "בן היה חדור מוטיבציה להציל את הח־ טופים. הוא כל הזמן אמר אני מוכן להיהרג רק תנו לי להיכנס. הוא האמין שזו המשימה שלו והלך איתה עד הסוף. הלוואי שהוא לא היה מת, שהוא היה גיבור חי, אבל אני מכ־ בדת את ההחלטה שלו כי אני יודעת שבמ־ קומו הייתי עושה אותו דבר. תמיד הערצתי אותו ועכשיו אני מעריצה עוד יותר".

כל כך עצובה ואיומה, אבל אין לי באמת בחירה, ברור לי לגמרי שאני צריכה לה־ עמיד לילדים שלי משפחה שפויה, שמאוד כואבת את בן ומאוד חיה אותו". כרמל היא רקדנית מחול עטורת פרסים בארץ ובעולם. בתה הקטנה מיקה היא רק־ דנית פלמנקו, והיא זו שדובבה אותה לחזור קצת לרקוד, גם אם לא להופיע, לפחות לחזור לסטודיו, שם שתיהן מוצאות מפלט. "כל שנה אנחנו נוסעות לרקוד בספ־ רד מחול ספרדי ומיקה שאלה אותי אם זה נגמר עכשיו, ועניתי לה שלא, שאנחנו אפילו ניסע יותר. הקשר בין הילדים שלי היה מיוחד, והם כאחים קיבלו מכה איומה ואני לא יכולה שהם יפסידו פעם שנייה. לכן חיפשתי דרכים איך אני יכולה להת־ מודד ומצאתי שהריקוד נותן לי את הרוח ואת הכוח לזעוק את הזעקה שלי באיזושהי מציאות מקבילה למציאות הנוראית הזו ומכאן בעצם נולדה ההחלטה לחזור לבמה". איך את מרגישה? "ככרמל? באפיסת כוחות טוטאלית, אבל כאמא של בן עם המון המון עוצמה.

אסנת וישינסקי ׀ צילום: דנה קופל

48

27.12.2024 ˆ ידיעות ירושלים