ירושלים 27.8.21

"היה לי התקף קינאה כשגיסתי ילדה, בעלי כועס, מה עושים?" תקופת טיפולי הפוריות מובילה ללא מעט משברים בזוגיות והשאלות הן רבות. העובדת הסוציאלית של הדסה, גילה שגב, עונה על כל הסוגיות הבוערות שאתן היצגתן

העובדת הסוציאלית גילה שגב צילום: | באדיבות המרכז הרפואי הדסה

שניהם לא רק ברמה של מה שדרוש מכל אחד פיזית, אלא גם כל מה שכרוך בכך, להסכים שמדובר במשהו שהוא של שניהם, משהו שכל אחד מהם נדרש בגללו לעבור משהו, להתכונן לזה שאצלם זה יהיה תהליך לא פשוט אשר ידרוש גם זמן". הגבר מרגיש מוזנח רגשית אני אמורה לעשות החזרה וקצת חוששת, בעלי אומר שאני יכולה להסתדר לבד ולא רוצה להתאמץ וללוות אותי. אני מרגישה שהוא לא רואה את מה שאני עוברת ומאוד מאוכזבת מכך שכל הנטל עלי, וגם ללא התמיכה שלו. האם זה אבוד? איך אביא ילד לעולם עם גבר שלא תומך בי? "ברוב המקרים, ללא קשר לסיבת אי הפוריות, נשים נו ־ טות לקחת על עצמן יותר את תחושת האשמה. האישה לוקחת יותר אחריות והובלה של תהליך הטיפול. כיוון שהיא במילא זאת שעוברת את רוב התהליך הפיזי, נוצר מצב של אי שוויון ותחושה שהצדדים לא מבינים מה כל אחד עובר. "ישנה נטייה להתמקד ברגשות האישה והגבר מרגיש מוזנח רגשית, לא שותף מספיק עד מצב שאין בכוחותיו לתמוך בבת הזוג, הוא מרגיש שהכול נעשה בשבילה, שהוא רק צריך לתת את הזרע. מומלץ בטרם התחלת הטיפולים להחליט על הת ־ פקידים של כל אחד בתהליך, לשתף יותר את הבעל בחלקים בהם יוכל להיות יותר מעורב, בירוקרטיה, בית מרקחת ואף ללמוד להזריק. "ככל שבן הזוג יהיה מעורב יותר ויודגש לו כמה הוא חשוב בנוכחותו בתהליך מההתחלה וככל שיהיה לו יותר מקום, כך ירגיש באופן טבעי יותר שהתהליך הוא זוגי ושהוא שייך". היה לי התקף קינאה כשגיסתי ילדה תינוק, אני מחכה כבר שנים רבות להריון ולילד וראו עלי שאני כועסת ומקנאה. עכשיו בן הזוג שלי אומר שאני אנוכית ולא מסוגלת לש ־ מוח עבור אחותו, אבל זה בלתי נשלט וקשה לי להסביר את עצמי. אני מרגישה שמאז יש ביננו קרע, איך הוא לא מבין את מה שאני עוברת? "אחד הקשיים הבולטים ביותר אצל זוגות מטופלי פוריות, הוא המפגש עם הסביבה ה'בריאה' מסביבם, חברים וקרובי משפחה שיולדים ילדים בזה אחר זה. מפגשים משפחתיים ואירועים מהווים מקור למתח ולתחושה שכולם מסתכלים עליהם כמסכנים. "זוגות ונשים נוטים להימנע יותר ויותר ממפגשים כאלה כיוון שאינם מסוגלים להתמודד עם תחושת הריקנות. קינאה היא רגש טבעי ביותר במצבים אלו. כאשר מדובר בבני משפחה של בני הזוג המתח מתגבר. הדרך הטובה היא דווקא להיות פתוחה, הסביבה תבין יותר דווקא כאשר תשתפי אותם בקושי הזה, תסבירי שאין לך חלילה רצון שאחרים לא יתברכו ביל ־ דים, אך יבינו שמעמד כזה כואב לך מחדש וינסו לקבל בסובל ־ נות מצב בו את לא שמחה. נסי להסביר לבעלך שקשה להעמיד פנים כאשר הכאב כבד מבפנים. את יכולה לנסות ולהביע את רגשות הכעס והקנאה מול אחרים, מול איש מקצוע". התוצאות של הבדיקות כל פעם מגיעות ומתגלות אצלי עוד ועוד בעיות, אני מרגישה שבעלי מתחיל להיות עם ספקות לגבי האפשרות שנצליח להביא ילד ואני חוששת שיפרק את הנישואין כי זה פשוט קשה מדי. מה אני יכולה

לעשות במצבי? איך אני יכולה להירגע ולהרגיע? "השיח הזוגי חשוב מאוד בתוך תהליך הטיפול. מומלץ לשלב טיפול זוגי תוך כדי הטיפולים. ברגע שישנה פתיחות וניתן לדבר על הרגשות שמתעוררים בכל שלב, בקשיי הטיפול, אבחנות, אכזבות... זוגות נוטים להסתגר כל אחד בתחושותיו ולא ממש להבין האחד את השני. ככל שמתעוררים קשיים וככל שהתהליך מתארך עולה תחושה של פירוק הזוגיות, לכן ליווי זוגי לאורך הטיפולים מומלץ ויכול למנוע זאת". ההורמונים הורסים לי את מצב הרוח. מזוג שלא היה יכול להיפרד – אני לא מסוגלת להסתכל על בן הזוג שלי ובטח לא לקיים אתו יחסים. מה עוזרים לי הטיפולים אם לא תישאר לי זוגיות? איך צולחים את התקופה הזו? "כחלק מהשיחות עם הרופא בתחילת הטיפולים, בקשי מהרופא לדבר על הטיפול ההורמונלי והשלכותיו בשיחות המשותפות עם בן הזוג. נתינת תוקף או לגיטימציה רפואית לכך שהורמונים משפיעים על מצב הרוח ושיש להתכונן למ ־ צבים בהם האישה לא תתנהג כהרגלה, יעזור לבן הזוג לקבל כל "שיגעון" שלך. גם ההדגשה שמדובר במצבים זמניים ויש לקבלם בהבנה, תעזור לקבל אותם יותר". גילו לבעלי וריקוצלה, אבל הוא לא מוכן לעבור את הני ־ תוח בטענה שאין סיבה לנתח כשמישהו לא חולה. לתחו ־ שתי הוא מכשיל את האפשרות להביא ילד בכוונה וגם מסרב לדבר על הנושא, האם אני צריכה להבין שזה הסוף של הנישואין? "בטרם מגיעים למסקנות יש לצאת רגע מהתחושה האישית ולהבין מה עובר על בן הזוג. לרבים, ניתוח זה דבר מאיים, מפ ־ חיד, כרוך בסיכונים וכואב. כאשר נלווית לזה תחושה של ני ־ תוח שלא לשם הצלת חיים או בריאות ההיסוס והחשש גדלים. "בעלך יצטרך להבין יותר עד כמה הניתוח נחוץ ושאין דר ־ כים אחרות, עד כמה הניתוח הכרחי ומהם סיכויי ההצלחה, מהם הסיבוכים והסיכון הפיזי הכרוך בניתוח. לטיפול הגעתם כיוון ששניכם רוצים ילדים וסירובו נובע יותר מחשש מהני ־ תוח. אימרי לו עד כמה את מבינה אותו וכמה היית שמחה לו היה אפשר להימנע. לווי אותו לשיחות עם הרופא. אך, למרות הכל, יש סיכוי שיחשוש ובסופו של דבר לא יבצע את הניתוח ותצטרכו לדון בדרכים אחרות". בעלי לוקח ממש קשה את טיפולי הפוריות ואני מרגישה שאני לא יכולה לדבר אתו בכנות על הקשיים שלי גם וזה מרחיק ביננו. איך צולחים שנים של טיפולים עם כל הקשיים הללו? "כמו בתשובותיי הקודמות, שיח פתוח הוא המפתח להצלחה ולהתמודדות עם תהליך מתיש נפשית ופיזית שכזה. טיפול זוגי וליווי של אנשי מקצוע יעזור להשאיר מקום לכל תחושה או מצבים משתנים לאורך התהליך. ככל שבני הזוג ישתפו האחד את השני שמה שהם מרגישים, כך יוכלו להבין ולתמוך האחד בשני. גלו אמפתיה לבן/ בת הזוג והימנעו מהאשמות הדדיות. התמקדו בפתרונות ולא בבעיה. נסו שלא לשנות את השגרה בעבודה ובשעות הפנאי ואל תהפכו את טיפולי הפו ־ ריות לדבר היחיד שחייכם סובבים סביבו". ) - ללא Merck שירות לציבור. בחסות חברת מרק ( ‰ התערבות בתוכן

בשיתוף המרכז הרפואי הדסה

אנחנו בהפסקה מטיפולים כרגע והטיפולים התישו אותנו והורידו את תדירות יחסי המין ביננו באופן דרמטי. איך אפשר להחזיר את המצב לקדמותו שיחסי המין היו מהנאה? "לאחר תקופה ארוכה של טיפולים בהם נפגעה הספונט ־ ניות של יחסי המין ולאחר שיחסי המין הפכו לאמצעי להשגת מטרה של ההריון הנכסף, נדרש ממש שיקום של היחסים. "מעבר ליחסי מין בין בני הזוג, הטיפול משאיר משקעים רגשיים על בני הזוג, לעיתים התרחקות ואי הבנה. לכן מומלץ לנסות ולחדש את הקשרים שהיו ושהם מכירים ביניהם טרם הטיפולים. "ליצור מחדש הנאה מהאינטימיות, ממש להכיר מחדש. לצאת לדייטים, לבילויים משותפים, להשקיע בפינוקים הדדיים. ההפסקה מהטיפולים גם מפחיתה מהלחצים שנובעים מהטיפולים, מההורמונים ומהבירוקרטיה, יש תחושת שחרור מסוימת שתאפשר אכן לחזור וליהנות האחד מהשני. בעלי לא רוצה שנשתף אנשים שאנחנו בטיפולי פוריות כי נכון לרגע זה הבעיה רק אצלו. אני רוצה לשתף והוא מונע ממני ולא מוכן לשמוע דבר, איך אני מסבירה לו את החשיבות שלי לשתף ולקבל תמיכה? "חשוב להבין מה עובר על בן הזוג כאשר מבשרים לו שקיימת בעיה אצלו. הוא חווה ירידה בתחושת הגבריות שלו, פגיעה בביטחון העצמי ואף הרגשת כישלון. "מבחינתו שיתוף אחרים בכך שהם עוברים טיפולים, עלול להוביל לפגיעה בפרטיותו ולפרסום הבעיה שלו. ממליצה לשוחח על כך יחד, להבין מה המניע של כל אחד מבני הזוג לגבי שיתוף האחרים ולהגיע לפשרה. לעיתים קרובות ניתן לראות שמבלי שזוגות ישתפו את הסביבה בכך שהם מטופ ־ לים, הסביבה מבינה לבד, רואים שנשואים שנים ללא ילדים, רואים את הכמיהה שלהם סביב ילדים. "ממליצה להחליט יחד שמשתפים רק אנשים קרובים שי ־ כולים להוות תמיכה, אך לא לפרט את הסיבות או הליכי הטיפול. האישה תוכל לקבל תמיכה מאחרים גם ללא פרטים מפורטים של בעיית הפוריות והגבר לא ירגיש מאוים מאובדן הפרטיות בעניינו. דרך אחרת היא להחליט שהאישה תקבל תמיכה מגורמים מקצועיים, מבחינת הבעל הם חלק מהצוות המטפל אשר מכיר כבר את הבעיה שלו. אחרי שנה של ניסיונות הגענו לטיפולי פוריות. בדיקת הזרע של בעלי יצאה לא תקינה ומאז הוא לא מוכן להמשיך ולהגיע למרפאה ומטיל את הטיפולים עלי, למרות שכרגע אין לי איך להתקדם. איך אני מסבירה לו שבלי שיתוף הפעו ־ לה שלו לא נוכל להמשיך? "אצל גברים מסויימים הידיעה על הבעיה אצלם דורשת זמן לעכל ולקבל את זה. הגבר צריך להתמודד עם בשורה המדגי ־ שה מבחינתו את אי יכולתו להיות 'גבר'. אם נראה שאינו מוכן לשתף פעולה, הוא כנראה אינו מוכן עדיין רגשית לעובדה שעל מנת להביא ילדים, יידרש לעשות דברים 'שלא כדרך הטבע'. "שווה לעיתים לחכות קצת עם הטיפולים, לשוחח על הר ־ צון להקמת משפחה, להבין שמדובר כאן בתהליך הדורש את

77 ידיעות ירושלים ˆ 27.8.2021