ירושלים 28.01.22

"חשכו עיניי" ), תושב מודיעין 62 שלום בן לולו ( עילית, מתנדב במחלקת הקורונה של הרצוג מאז נובמבר אשתקד. "בגל הזה קרה משהו שלא ראינו בגלים הקודמים. הוא קפץ מאפס למאה כמעט במכה. הייתי בהתנדבות האחרונה לפני פרוץ הגל החמישי והיו במחלקה שישה חולים. אחרי שבועיים בלבד של הפסקה חשכו עיניי - במקום מסך קטן של שש מיטות, כמעט כל המסכים בחדר הבקרה דול ־ קים. לא האמנתי. מה שקורה בפנים זה ממש לא מה שמדומיין בחוץ". בבית החולים הרצוג מטפלים במגוון הבעיות הרפואיות האופייניות לזקנה ובמחלות נפש. משמעות הדבר שגם ללא קורונה המאושפזים סובלים מב ־ עיות רפואיות ונפשיות מסובכות. אבל גל המאושפזים הנוכחי הופך את המצב לבלתי נסבל. "מי שלא בפנים לא יכול להבין במה מדובר. קטסטרופה - המקום מפוצץ, שלוש מחלקות. כולם חולים. הצוות לא נח לרגע, הם מתרוצצים מאחד לאחד. גם המתנדבים לא נחים לרגע. מבחינה לוגיסטית, הרבה יותר קשה לטפל בחו ־ לים, יש הרבה יותר חולים ופחות צוות, יש מלא חולים ומלא מבודדים. ההתמו ־ דדות בגל הזה מאוד קשה. אנחנו מנסים לתגבר עם יותר מתנדבים. הם מנסים לעשות גם הרבה יותר משמרות ויותר שעות. קשה מאוד לתפקד. מרוב שיש מה לעשות הזמן עף שם בלי ששמים לב. מבקשים ממני להתנדב הרבה יותר מאשר בעבר בגלל העומס ומשתדלים להכניס אותנו בשעות קריטיות, כשיש צורך בכוח אדם".

"לא האמנתי שזה עד כדי כך גרוע", אמרה השבוע, והדגישה את המסירות הרבה של הצוות ואת הקושי העצום שאיתו הם מתמודדים. "ציפיתי שהפ ־ עם זה יהיה הרבה יותר קל ושאהיה שם הרבה פחות זמן, אבל אי אפשר להתנדב ביותר ממחלקה אחת כי את יוצאת משם מותשת גם רגשית וגם פיזית. לדקה לא יושבים במחלקה - אין שם אפילו כיסא מרוב שזה מיותר. "מהרגע שאת נכנסת את בפעילות, וזה לא רק אני, זה גם האחיות, גם הרו ־ פאים. זה פשוט טירוף". בשבועיים האחרונים פתחו בהד ־ סה עוד ועוד מחלקות קורונה, אך ללא הועיל. "התפוסה מלאה", אומרת פריימן. "המקרים לא קלים, למרות שיש כאלה שחושבים שהפעם זה יותר קל ושזה דומה לשפעת. מי שמאושפז בבית החולים הוא באמת לא במצב טוב. "למען האמת, במשמרת של יום שלישי היה לי קשה - גם לראות את האנשים וגם פיזית - היה קשה לטפל. כשאני מגיעה בבוקר לוקח לי די הרבה זמן לסיים את ההתנדבות גם בגלל שחסרים אנשים, גם בגלל שהמקרים יותר קשים, גם בגלל שצריך להתעכב יותר זמן ליד כל חולה". מתברר שחלק מאלה שסובלים במיוחד הם חולי קורונה הזקוקים לטיפול דיאליזה. "בגלל שכל כך צפוף, אפי ־ לו אין לכל אחד שידה לצידו שאפשר להניח עליה שתייה, אז צריך לעמוד ולחכות שהשתייה תתקרר ולעזור להם לשתות כדי שלא יישפך עליהם. זה גם לוקח זמן ואנרגיה, וגם לא נעים לראות שאנשים ככה סובלים. לפעמים יש צורך בחפצים אישיים לחולים במחלקה, וכיוון

מחלקת קורונה בהדסה. פרוצדורות לא | חיוניות נדחות צילום: עמית שאבי

שהמשפחה לא מגיעה (בגלל תחלואה או חשש; א"פ), אין מישהו שייתן מענה על צרכים ספציפיים של חולים. יש כאלה שאין להם אפילו הכוח לחייג למשפחה. בבית החולים כל כך בלחץ, שכאשר אמ ־ רתי להם שאני לא מגיעה ביום חמישי בגלל השלג, הם אמרו שהם ישלחו לי ג'יפ לקחת אותי כי הם פשוט זקוקים לי. הם פשוט צמאים למתנדבים. זה לא נגמר, זה רק נראה הסוף, אבל לדעתי אנחנו באמצע הגל". הצוותים קורסים פרנקל, שמתנדב בשערי צדק, מתאר תמונה דומה. "הרופאים קורסים תחת הנטל, זה הכל. יש הרבה עבודה. בוודאי

הרבה יותר מאשר בגלים הקודמים. זה בעיקר עמוס בחולים מבוגרים. עמוס זה לא מילה. הצוותים קורסים כבר, ככה זה נראה. "אני חושב שלא יעבור זמן רב עד שבית החולים יהפוך למחלקת קורונה אחת גדולה. היום פותחים אחת בכל קומה - בסוף המחלקה עושים מעין מחיצה כזאת ושם משכנים את חולי הקורונה. הכל השתנה, הצוותים כבר לא עומדים בעומס. "אפשר להגיד כי המתנדבים כבר התחילו להתעייף. בגלל זה טוב שה ־ תחילו להכניס את המשפחות. מאוד עמוס. המקרים יותר קלים, אבל נראה שהחולים הזקנים לוקחים את זה יותר קשה. זה פשוט נורא ואיום".

"זה נורא ואיום"

28.1.2022 ˆ ידיעות ירושלים 20