ירושלים 28.6.24

הדיירים חשבו שהפינוי כבר מתחיל. שלט

התפאורה צילום: דן | חשמונאי

סיפור על יצירה והרס

סטודנט לקולנוע בבית הספר כשגיא חזם, לקולנוע 'סם שפיגל' החל בחיפושי לוקיישן לסרט הקצר שכתב, הוא לא דמיין כי יצא למסע כל כך משמעותי עבורו ואף יפגוש שותף חדש, שיגרום לו לשנות את התסריט. מרחביה, שבנוסף ללימודי הקולנוע 25 חזם, בן

עובד כמורה למשחק בתיאטרון החאן וכמפיק מוזיקלי, סיים לאחרונה את צילומי סרטו הקצר, שנקרא 'גבוה', וכעת הוא בשלבי עריכה. הוא עוסק בשני צעירים חברי ילדות שהבניין בו התגוררו מיועד כעת להריסה במ־ סגרת פרויקט 'פינוי-בינוי'. למה ירושלים? ואם כבר ירושלים, אז למה בלוקיישן כל כך אפרורי לכאורה?

"כל העשייה שלי נמצאת בירושלים, עם האנשים והאמנים מכאן. אני מאוד מאמין בעיר הזו כמוקד של אומנות, של סיפורים. הגיוון שקיים בה הוא הזדמ־ נות ליצירה פורה ושיתופי פעולה בין אנשים דומים ושונים". "כשיוצאים לצלם סרט קצר, הדבר הראשון צריך לחפש את הלוקיישן עם 'מטען' כזה שמספר את הסי־ פור של התסריט. אני רציתי לדבר על המושג 'בית', שזה הדבר הכי חשוב בחיים- המשפחה, העבר שלנו, מקום בו גדלנו. החלטתי לכתוב על

מכל האתרים המוכרים והמפוארים בירושלים, הלוקיישן שבחר גיא חזם לתסריט שלו הוא דווקא בניין בקריית יובל המיועד "רציתי ‰ ל'פינוי בינוי' לעסוק במושג בית", מסביר חזם, "והמקום הזה מספר את הסיפור בכל כך הרבה עוד הוא משתף ‰ רבדים" איך בזכות קבלת הפנים בשכונה והתמיכה של יזמי הפרויקט, המקום הפך "היה ‰ לבית גם עבורו מרתק לראות את התגובות של אנשי השכונה, "גם הם מבינים שבשביל עתיד טוב יותר צריך לפרק"

פרטנר מפתיע משהוסכם על הלוקיישן, חזם מחליט ליצור קשר דווקא עם גורם שמקדם תוכניות 'פינוי בינוי', כדי לשמוע על התהליך מצד היזמים. כשהתקשר לחב־ רת הבנייה 'אזורים' שאת שלטיה ראה ברחבי העיר, הוא הופתע לא רק מהמהירות בה חיברו אותו ישירות למנכ"ל הפרויקט, אייל טישל - אלא גם מכך שקלע בול, שכן 'אזורים', כך התברר לו, תבצע את הפרויקט בבניין המצולם. הצופה מזדהה עם הגיבור שמתנגד להרס. מה הרווחת מלערב את הצד שכביכול נגדו? "מאותו הרגע היה לי עוד פרטנר ליצירה. איל הזמין אותי אליו והמפגש היה נכס בשבילי גם כדי להבין את המאפיינים הויזואלים של פרויקט כזה. הבנו איך נראה אתר כזה, ומה השלבים שעוברים כדי לייצר את התחושה של האמינות בסרט. החברה אפילו הכינה לנו גם שלט גדול שתלינו בימי הצילומים על הבניין כולו, בהסכמת הדיירים שגם התלהבו מזה". ואיך השפיע המפגש על הסרט? "בכתיבה, אתה מתחבר לדמות הראשית, במקרה הזה, עידו, נער שאין לו כלום חוץ מהבניין הזה. אם הוא מאבד אותו, הוא מאבד הכל. כשכתבתי אותו ניסיתי להתמסר אליו, להיות ברגשות ובכאב שלו, כשבעצם יש לי עוד דמות, רותם, שרוצה להתקדם בחייו והבניין מעכב אותו. הפגישה נתנה לי פרס־ פקטיבה מבחוץ. היא הראתה את הדברים שאפשר להרוויח מהרס שכזה, וזה גרם לסיפור להיות פחות חד משמעית, והמורכבות שבו מוצגת לבסוף בצורה יותר רחבה". היו עוד תובנות ששינו לך את התסריט?

בית שמיועד להריסה, כי את הסיפור אני מתחיל כשהיסודות מתערע־ רים. לכאורה, פינוי בינוי זה דבר חיובי. אם הבניין מתפורר, אגב כמו זה שבו אני גר ברחביה, אז למה לא לבנות משהו חדש? אלא שבחיים אנחנו הרבה פע־ מים נתלים במשהו גם אם הוא מתפורר לנו בידיים, ועניינה אותי השאלה למה. אחד מהגי־ בורים הוא עידו נער שתלוי ואוחז בקירות הבית שלו, מטאפורית ופיזית, רק שלא יהרסו אותו. הוא פוחד מכך שה־

| חזם צילום: פרטי

בניין יהרס, ואיתו גם הקשר עם החבר הכי טוב שלו, עומר, העומד בפני גיוס לצבא ופניו קדימה". לאחר שכתב את התסריט, חיפש חזם יחד עם חבריו ללימודים, המפיק אסף אופיר והצלם אביב בורנש־ טיין, את הלוקיישן הנחשק בו הוא יצולם. "חיפשתי בכל העיר. לא היתה שכונה או רחוב שלא עברנו בהם, כולל אלו שגדלתי בהם, עד שה־ גענו במקרה לרחוב גוואטמלה בקריית יובל. מצאנו בלוק גדול, רב קומות, רחב ידיים, ומשהו בו הרגיש לנו מאוד נכון". לדברי חזם, דיירי הבניין קיבלו את הסטודנטים הנמרצים בחום. "זה ממש לא ברור מאליו מבחינתי", הוא מתרגש, "ליאור ודורית מוועד הבית הם אנשים מקסימים וכשסיימנו את הפגישה איתם, הבנו שמ־ צאנו את הבניין".

/ אבישג זוהר /

28.6.2024 ˆ ידיעות ירושלים 36