ירושלים 29.03.24

צילום: פרטי | ברק וניצן עמור

איורים של נעמה

עצמה נעמה מכינה מדי בוקר קופסאות של אוכל לילדים, תפקיד שהיה עד אז בבלעדיות של מוטי. "זה שבר אותי. לילדים גם היה קשה, היו רגעים של התפרקות, בעיקר אחרי שמוטי חזר", היא מספרת. "פתאום הכל צף. חששנו למוטי, היו שיחות חטופות כאלה, לא עד הסוף יכולנו לדעת מה הוא עושה. כשמוטי חזר הביתה רק רציו תי שהוא ישב על הספה, ירים רגליים ואני אביא לו מה שצריך. האם זה מה שהצלחתי לשדר? לא בטוח כי אני גם הייתי שבורה ולפעמים גם אני גם הייתי צריכה לשבת ולהרים רגליים ושמישהו יעזור לי. זה מורכב לגמרי". על הקשיים נעמה בחרה בזמן אמת לא לדבר אלא להשתמש בתחביב הציור שלה, "לאורך התקופה היה לי קשה לדבר אז ישבתי כל ערב ואיירתי המון ציורים שמתארים את התחושות שלי ואת מה שקרה בבית". "כשחזרתי שמעתי מנעמה שקשה לה", אומר מוטי, "אבל אני חושב שעד כמה היה קשה שמעתי רק אחר כך". שאלון ציפיות זוגי בבית המדרש הישראלי לבנות ובני הזרם המרכזי המתחדש של החברה הישראלית - מבוע, זיהו את המורכבות והקימו את מיזם "חצי ב" - מפגשים לזוגות על המרחב שנפרש בין המיו לואים לבית. "כמו הרבה ישראלים, אני קם בחודו שים האחרונים בבוקר ושואל מה אפשר לעשות ואיפה המקום הספציפי שלנו לעזור או לקחת חלק במאמץ", אומר ראש מבוע, הרב דני סגל. "יש הרבה מאוד זוגות שמתמודדים גם עם הפריו דה הארוכה וגם עם חוויות לא פשוטות, כל אחד בזירה שלו. בצבא עצמו הרבה יותר מודעים במערכה הזו לטיפול

שלי היה קצת קשה עם זה שהוא בכלל נדרש לתפקד", היא מסבירה. "כל מה שאני רציתי זה שהוא ינוח. היה לי חבל בשבילו שהוא לא הצליח לקבל תקופת החלמה". "מאז שחזרתי אין לי הרבה כוח לדבר ולייצר אינטראקציות", מספר ברק בגיו לוי לב. "מיד כשחזרתי הפכתי להיות אבא והחיים, העבודה והלימודים התנו פצו עליי. ניצן היא אישה חכמה מאוד והיא הבינה שאי אפשר להתעלם מהו תקופה הזו". "גם אני הייתי שבורה" גם אצל משפחת פסל מצור הדסה, להם , היתה 12 עד 4 ארבעה ילדים בגילאי מורכבת החזרה הביתה של אבי המשפו ), ששירת מפרוץ המלחמה 42 חה, מוטי ( ועד לאחרונה ממש כמ"פ בחטיבת אלכו סנדרוני. הביתה לא היתה פשוטה. "הייתי מאוד מנותק מהבית בשלבים מסוימים", שיתף מוטי. "מצד אחד היו הרבה מחשבות על הבית ומצד שני ניו סיתי להיות מרוכז במשימה ובחיילים שלי. זה מאתגר. המכתבים מהבית והציורים של הילדים והשיחות עם נעמה נתנו הרבה כוח, אבל אחרי ביקור בבית היה לי מאוד קשה לצאת חזרה לצבא, כי היה חשש שאולי זו הפעם האחרונה שאני אראה אותם". "מוטי הוא אבא פעיל", מפרגנת בת ו � ). "הוא כל כך משמע 38 הזוג נעמה ) תי בבית שהחיסרון שלו הורגש מאוד. בהתחלה, כשלא היו מסגרות מסודרות, ואני מורה והייתי צריכה ללמד בזום, אז הקושי היה גם מאוד טכני. אחר כך בעיו קר היה קשה הגעגוע". אביה של נעמה שהה אצלם הרבה ועזר לה מאוד והוריו של מוטי הגיעו עם סירים של אוכל. גם הקהילה בשו כונה תמכה ועטפה. למרות זאת מצאה

ברק עמור: "מיד כשחזרתי הפכתי להיות אבא והחיים, העבודה והלימודים התנפצו עליי. ניצן היא אישה חכמה מאוד והיא הבינה שאי אפשר להתעלם מהתקופה הזו"

צילום: פרטי | נעמה ומוטי פסל

"כשמוטי חזר הביתה רק רציתי שהוא ישב נעמה פסל: על הספה, ירים רגליים ואני אביא לו מה שצריך. האם זה מה שהצלחתי לשדר? לא בטוח כי גם אני הייתי צריכה לשבת ולהרים רגליים ושמישהו יעזור לי"

ידיעות ירושלים ˆ 29.3.2024 41