ירושלים 29.04.22

"אפשר שעות לדבר על בראל ולספר עליו ולא להגיע לרבע ממה שהוא היה באמת. רק מי שהכיר אותו היטב יכול להבין על מה אני מדבר כי הוא לא היה רגיל"

אודי שמואלי בבר השבוע. "אני רוצה שאנשים יגידו 'בוא נבלה בבראל'"

בראל חדריה ז"ל

ישלי חור בלב. הבר הזה הוא השיקוםשלי" שמונה חודשים לאחר שסמ"ר בראל חדריה שמואלי מבאר יעקב נהרג בעזה, פותח אחיו אחרי הטראומה ‰ הגדול אודי, בר על שמו והסיוטים שעבר מאז האסון, הוא בטוח שזו "רציתי ‰ הדרך הטובה ביותר להנציח את אחיו שיזכרו את בראל גם בדרך שמחה" אבי איצקוביץ ' / / צילום: קובי קואנקס

שבוקעת המוזיקה השמחה מהפאב החמים ברחוב רוטשילד ברא ־ שון לציון מצליחה לסחוף את כל הנו ־ כחים. יחד כולם מחזיקים בכוס בירה או משקה אלכוהולי אחר, צוחקים ונטענים באנרגיה השמחה והצבעונית שיש למ ־ קום. רק דבר אחד מצליח להסגיר את העובדה שמאחורי המקום השמח הזה יש גם צלקת וחור שנפער בלבבות של אנ ־ שים רבים: שם הפאב "בראל", שהוקם על ידי אודי שמואלי לזכרו של אחיו, בראל חדריה־שמואלי ז"ל, שנפל בקרב לפני שמונה חודשים. "אני רוצה שאנ ־ שים יגיעו לכאן וינציחו את השם שלו בגאווה ובשמחה ולא רק דרך שירים שקטים וטקסים עצובים", הוא אומר. הטראומה ) אחיו הבכור של 29 אודי שמואלי ( בראל ז"ל, מתגורר כיום בבאר יעקב סמוך לבית המשפחה. תחום עיסוקו העיקרי הוא אירועים והסעדה, אך הוא הבין אחרי מות אחיו שקשה לו להמ ־ שיך לשמח אנשים כשבתוך־תוכו משהו כבה. "עסקתי בשנים האחרונות בסרוויס ואירועים. אחרי השבעה לא הצלחתי לחזור לעבוד בזה במלוא הכוח, ולמ ־ רות שעשיתי הרבה שמחות לא הרגשתי שאני מצליח לשמח את האנשים", הוא מספר השבוע. "חיפשתי את הדרך לשלב גם את העיסוק שלי ושבעזרתו אגשים את עצמי ועל הדרך אוכל להנציח את אחי. רציתי להניף את שמו בגאווה וב ־ גאון. אני מעריך את הטקסים הרשמיים והעצובים, אבל לי היה חשוב לעשות את זה בדרך אחרת. בראל היה רוצה שנזכור אותו בדרך השמחה, בדרך של גאווה ולא בדרך של בכי ושירים עצובים". התגייס בראל 2019 לקראת סוף שנת חדריה־שמואלי למשטרת ישראל ושי ־ רת במשמר הגבול ביחידת המסתע ־ רבים (ימ"ס) דרום. במהלך עימותים

זמן רב כי הנזק הוא מאוד גדול. עבר ־ נו טראומה שלא תתואר, האח האהוב והקטן של הבית נהרג, זה לא נתפס. "הקשר של בראל ושלי היה מיוחד מאוד, כמו שאין להרבה אחים. בראל היה ילד מיוחד שמכבד מאוד את כולם. אני לא זוכר שהיה לי איתו אי פעם ריב שגרם לנתק. הוא היה כולו לב ואיש של נתינה, אפשר שעות לדבר ולספר עליו ולא להגיע לרבע ממה שהוא היה. רק מי שהכיר אותו היטב יכול להבין על מה אני מדבר כי הוא לא היה רגיל". כאמור, שמונה חודשים אחרי התק ־ רית הקשה שהביאה למותו של בראל ולכאב של כל בני המשפחה, החליט אודי להנציח אותו בדרך אחרת, שע ־ ליה הוא עמל כבר ארבעה חודשים. "הבנתי שצריך למצוא דרך להמשיך את האהבה הזאת של מעגלי החברים של בראל. הבנתי שאני צריך לפתוח מקום שיצליח להגשים את היכולות שלי ולפתוח פאב עם אווירה יש ־ ראלית טובה. בחרתי לעשות את זה ברחוב רוטשילד כי בראל היה מבלה כאן המון. במשך ארבעה חודשים שי ־ פצנו כדי שנוכל לפתוח אותו ובחודש האחרון פתחנו אחרי שהסקנו מסקנות מההרצה. הפאב עובד בכל ימי השבוע חוץ מימי שישי בערב מטעמי מסורת. "כשפתחנו הרגשתי את הנוכחות של בראל, האנשים שהיו הכי קרובים אליו הגיעו וזה הביא את הוויבים שלו. מגיעים אנשים מכל הארץ, מגיעים החברים שלו, הקמנו כאן משפחה. "זה מחמם את הלב ומרגש אותי איך כולם מתחברים לקונספט של המקום וזה מראה לי שהצלחנו במסר שלנו. הרצון שלי שהשם של בראל יתנו ־ סס למרחקים בגאווה, שאנשים יגידו אחד לשני 'בואו נבלה בבראל', ושמ ־ שפחות יגידו 'את השמחה הבאה נח ־ גוג בבראל', זה הכי מתאים לו ולמה שהוא היה". ¿

"עסקתי בשנים האחרונות בסרוויס ואירועים ואחרי השבעה לא הצלחתי לחזור לעבוד בזה. לא הרגשתי שאני מצליח לשמח אנשים. חיפשתי דרך לשלב את העיסוק שלי ולהנציח את אחי"

וכולנו ישבנו בהמתנה כדי לספר לה מה קרה. היא פתחה את הדלת והבינה כבר מה קרה. בתוך דקות הבית התמ ־ לא בצעקות שבר וזמן קצר לאחר מכן כולנו היינו בדרך לבית חולים סורוקה. "בבית החולים זה כבר היה סיוט, אני לא יכול לתאר מה שהיה שם, אלו סיוטים שחוזרים אליי בלילה. הצע ־ קות של כל בני המשפחה, לראות את בראל בלי עין, לשמוע חוות דעת של פרופסורים שאומרים לנו שהוא לא ישרוד, אלו דברים שנחרטו לי בנפש. עברה חצי שנה ואני עדיין לא מעכל את זה. נפגעתי נפשית מהימים האלה בבית החולים. הפאב למעשה הוא השי ־ קום הנפשי שלי מאותם ימים קשים, אבל אני יודע שהשיקום יימשך עוד

שאירעו בחודש אוגוסט מול גבול עזה, ירה אחד הפלסטינים המתפרעים שם דרך אחד החרכים לעבר העמדה שבה היה שמואלי. הוא נפצע אנוש, וכמה ימים אחר כך מת מפצעיו. את הרגעים שבהם בישרו לו על הפ ־ גיעה באחיו, לא ישכח אודי כל חייו. "זאת הייתה שבת שלא תישכח. הייתי עם בת זוגי בדירה, הכל היה רגוע כי אף אחד מהמשפחה לא היה איתנו. בצאת השבת חשבנו לצאת לסיבוב ולפני שי ־ צאנו הייתה דפיקה בדלת וכשפתחתי אותה ראיתי מולי ארבעה קצינים ורו ־ פא. הם סיפרו לי את הבשורה האיומה הזאת שבראל נפגע בעין בתקרית ירי, אבל לא דיווחו על עוצמת הפגיעה. אמא שלי הייתה בדרך חזרה הביתה

42

29.4.2022 ˆ ידיעות ירושלים