ירושלים 29.07.22

אלי נ ור פבריקר

שנים אחרי שראובן בלישה ז"ל הצטרף 51 במוסררה ומחה נגד 'הפנתרים השחורים' ל הקיפוח של יוצאי עדות המזרח, בנו צ'רלי ) חי בקטמונים בתנאים מזעזעים. לדבריו, 53( חשבון הבנק שלו מעוקל, והוא מתחנן בפני גורמי הרווחה לסיוע כספי, כדי שיוכל לקנות את התרופות הנחוצות לבריאותו הנפשית. "את אבא שלי מ'הפנתרים השחורים' מכיר כמעט כל ירושלמי", אומר השבוע הבן בכאב ל'ידיעות ירושלים'. מה שהכי חשוב לי עכשיו זה לקנות תרופות, ואולי קצת אוכל. אין לי כוחות נפשיים אפילו לדבר. אני כבר תקופה חי על פיתות ומים. בשכונה כולם יודעים את זה. אני מדבר איתך בדמעות ורועד. אין מי ־ שהו שמסתכל עליי, לא מכירים בי. לא אוכל טוב, ירדתי במשקל. אני לא אוכל סדיר כבר שנה. אני לא יודע אפילו מה זה ארוחת בוקר. אני מעורער בנפש, כאוב, בוכה כל כמה שעות. אין מי שידבר איתי, אין לי אף אחד בעולם. אני בסך הכל מבקש כדורים וקצת לאכול. בשבוע שעבר חבר נתן לי קצת כסף כדי לקנות אוכל". "נשבר לי הלב" החבר הוא יצחק טובול, שבימים אלה עושה כל שביכולתו כדי לסייע לצ'רלי לשרוד את היומיום. למעשה, צ'רלי כבר הצהיר בפני כל שלולא ביקוריו של טובול הוא כבר היה שם מזמן קץ לחייו. "כשנחשפתי למצבו וראיתי איך הוא חי, הייתי בשוק. לא האמנתי שאדם יכול להגיע לסיטואציה כזו. זה כאב לי, ולכל מי שרק שמע עליו. אני חושב שכל אדם זכאי לתנאים קצת יותר טובים ולחמלה", אומר טובול. "הוא לגמרי גר עם מקקים ועכברים בבית. המקקים ממש מטפסים לו על הקירות ובכל מקום. הוא ישן עם שמיכה שחורה, אין לו בגדים. אין לו חשמל ברוב הדירה, יש לו רק איזו מנורה פה ומנורה שם. בחדר השינה לדוגמה אין לו חשמל בכלל. חסרים לו בבית דברים בסיסיים: אין לו מכונת כביסה, המקרר שלו לא תקין, אין לו בדירה שלו אפילו כירת גז. בזכות אנשים טובים בסביבה הקרובה שלו הוא עוד חי. זה מצב מאוד מצער. בלישה: "אני הלום נפש ומטופל ברווחה כבר כמה שנים טובות. כדי לאזן את הנפש שלו אני לוקח כדורים שונים". בךישה מספר כי בעבר היה לו ארוע מוחי והוא סובל מלחץ דם גבוה. שקל 3,700 לדברי הפנתר ג'וניור, מתוך שהוא מקבל מהביטוח הלאומי עליו להוציא שקל רק על תרופות. 2,000 בכל חודש טובול: "הוא סיפר לי שכאשר פנה אל הר ־ ווחה אמרו לו שאין תקציב כדי לסייע לו. נשבר לי הלב כשהוא בכה לי שאין לו כסף ושהוא חייב את התרופות לצורך האיזון הנ ־ פשי שלו. כעת אנחנו מבקשים לעשות עבורו מה שאפשר. באופן אישי פניתי ל'עמידר' כדי לסייע לו, אבל הבעיה היא שיש לו חוב בהוצאה לפועל של כמה אלפי שקלים, ולכן הם לא מוכנים בכלל להסתכל עליו. לא מע ־ ניין אותם אפילו איך הוא חי. בנוסף, לדבריו יש לו חובות לגופים נוספים, כמו חברת הח ־ שמל, המים וכו'". "אני רוצה לברוח מהחיים" בעיניים דומעות בלישה נזכר איך בצ ־ עירותו הוא ידע לסייע לנזקקים בעיר. שנה בקטמונים", 35 "אני פעיל חברתי סיפר השבוע. "בצבא שירתתי בתפקיד

הפנתרים מחו על האפליה והקיפוח של יוצאי עדות המזרח, בהשוואה לסיוע שקיבלו יוצאי ברה"מ

ראובן בלישה ז"ל (בכובע הלבן) לצד מייסדי 'הפנתרים השחורים' - סעדיה מרציאנו, משה אמויאל וצ'רלי ביטון צילום: מאיר ויגודר

בנו של 'הפנתר השחור' מתחנן לסיוע

מצוקה ועוני: הדור הבא ראובן בלישה וחבריו לתנועת 'הפנתרים :1971 השחורים' שוטפים את הרחובות בהפגנות ענק :2021 ‰ נגד הקיפוח של יוצאי עדות המזרח הבן - צ'רלי בלישה, מאבד את שני הוריו ואחיו הוא גר בדירת עמידר בקטמונים, :2022 ‰ בעיניים ‰ עם מקקים, עכברים ועובש בקירות דומעות מספר צ'ארלי: "אין מי שידבר איתי. בעצם, אין לי אף אחד. אני בסך הכל רוצה קצת אוכל ואת התרופות שאני חייב"

מ'עמידר' נמסר: "בדירה בוצעו שיפוצים 2008־ ב .2013־ ו מביקורינו השוטפים במקום נמצא כי מצב הנכס נובע בעיקרו משימוש שאינו ראוי והיעדר ניקיון ואוורור. לא קיים צורך

בביצוע עבודות והנושא הוסבר לדייר"

חוב. אני אמרתי גם לרווחה - אני רוצה לברוח מהחיים". פעילים חברתיים שסיפורו של בלי ־ שה נגע בליבם החליטו להתגייס למענו. מכיוון שכל תרומה כספית עלולה לעבור לנושיו, הם מבקשים לתרום עבורו אוכל וגם לנסות לשפץ את הדירה המוזנחת, כדי שתהיה ראויה למגורים. בין התושבים שכבר התגייסו למשימה נמצאת הפעילה החברתית למען זכויות נכים תמר גלפ ־

לוחם. נפצעתי בצבא ונתתי את החיים שלי למדינה הזאת. מאז שההורים שלי נפטרו בשנה שעברה, בהפרש של חוד ־ שיים-שלושה אחד מהשני, המצב הנפ ־ שי שלי הידרדר מאוד. אחרי שבועיים אח שלי נרצח בארמון הנציב. אני צריך כדורים, אני מבולבל, אני כאוב, עולות לי הטראומות מהמוות של אבא ואמא שלי, אז זה לא קל הכל ביחד, וגם שאף אחד לא מכיר בך. אני הולך בלילות, מסתובב בר ־

29.7.2022 ˆ ידיעות ירושלים 38