ירושלים 29.11.24

מנכ"ל 'עדן' בתום שנת האבל על אחיו:

כשפרצה מלחמת 'חרבות ברזל', עידו הרשקוביץ העומד בראש החברה העירונית, אלא ‰ נאלץ להתמודד עם עיר משותקת שחודש לאחר מכן, נחתה עליו הבשורה המרה: אחיו יוסי נהרג מפיצוץ מטען ברצועה השבוע, במלאת שנה לנפילת האח, מספר ‰ ‰ הרשקוביץ על הקשר המיוחד שהיה להם ואיך למרות הכאב והאובדן, הצליח להביא את 'עדן' להישגים מרשימים ("הכח לתפקד מגיע מתוך הידיעה שכך יוסי היה רוצה, במיוחד כשמדובר בבניין ירושלים") יוסי היה המנטור שלי

נדל"ן

צילום: רחל גלמן | יוסי הרשקוביץ ז"ל

איתן אילן

החולפת, כמעט נדמה שבשנה אין ירושלמי אחד שלא התוודע לסיפור חייו ומותו של רס"מ (מיל') יוסי הרש־ קוביץ. רבות סופר ודובר על מנהל בית הספר הדתי 'פלך בנים' בעיר, שנכנס לליבותיהם של תלמידים ואנשים רבים דרך רגישותו, תבונתו וכמובן עשיית החסד שלו. הסרטון המפורסם ששלח לתלמידיו כשהוא על מדים ומבקש מהם לא לדבר לשון הרע על אף יהודי, היווה את הסנונית ראשונה של גל המי־ לואימניקים הנלחמים בחזית הקוראים לאחדות. השבוע, ביום השנה העב־ רי לנפילתו, עלו בני משפחתו ואחיו לקברו בהר הרצל. כל אחד מהם נושא זכרון מיוחד ממנו, ובמקרה של עידו, אחיו הצעיר ממנו בשש שנים, היה מדו־ בר באח שליווה אותו בכל תחום בחייו, האישי והמקצועי. "הייתי מתייעץ איתו המון על ניהול", נזכר עידו, "הוא היה לי סוג של מנטור וסייע לי באיך לה־ תנהל מול עובדים ועם בעיות שצצות להם. הייתה לו רגישות יוצאת דופן מכל יתר האחים שלי. ידע תמיד 'לדקור את הנקודה' בכל סיטואציה ולהכוין. "הייתי משתף אותו לא רק בבעיות", הוא ממשיך, "הוא מאוד חסר לי היום גם כמי שאני יכול לספר לו על ההצלחות שלי, על פרויקטים מעניינים שמשדר־ גים את העיר. גם כשקיבלתי את תפ־ קיד המנכ"ל ב'עדן', כולם מסביב בירכו ב'כל הכבוד' ו'תותח', אבל יוסי ממש שטח בפני עד כמה הוא גאה בי. ללמוד ללכת , מכהן כאמור כמנכ"ל 39 הרשקוביץ, חברת 'עדן' העירונית בשלוש וחצי הש־ נים האחרונות. הוא גדל בעיר העתיקה וירושלים תמיד לקחה חלק מרכזי ברזו־ מה שלו עם תפקידים כגון רמ"ט במש־ רד ירושלים ומורשת, וסמנכ"ל תאגיד גבעת התחמושת. כמו יוסי, גם עידו שירת בסדיר בסיירת צנחנים ובמהלך השנה החולפת

"הכח לקום כל בוקר ולתפקד זה בעיקר מתוך הידיעה שזה מה שהוא היה רוצה, שנמשיך, במיוחד כשמדובר בעבודה ותפקיד עם ערך של בניין ירושלים. זה משהו שהיה בנפשו, ובמיוחד כמי שגדלו בירושלים שבין החומות, אנחנו אוהבים את העיר ויש סיפוק מאוד גדול בלבנות אותה". עידו גם משתף שבקיץ האחרון לפני המלחמה, יוסי מאוד לחץ עליו שיערוך

ימים ספורים אחרי ה'שבעה' אבל ברמה האישית היה לי מאוד מאוד קשה, וגם היום אני לא יכול להגיד שאני משו־ קם לגמרי. אבל בעירייה ובחברה גילו רגישות מאוד גדולה, וממש עטפו אותי, החל מראש העירייה, דרך המנכ"ל ומ־ נהלי האגפים, כולם עזרו ותמכו בכל מה שהייתי צריך בכדי שאחזור לתלם". ומעבר לעזרה מבחוץ, מה הדרייב הפנימי שמניע אותך?

נקרא גם הוא לשירות מילואים בחטיבה האדומה. את ליל שבת הנורא בו קציני העיר דפקו על דלת ביתו עם הבשו־ רה הקשה (שאותה מסר בעצמו להוריו שהתארחו אצלו באותה העת), תיאר הרשקוביץ לאחרונה בפוסט שכתב. אך על ההתמודדות עם האבל הפרטי בזמן שעליו לנהל את הגוף העירוני שאחראי על פרויקטים כה משמעותיים בעיר, הוא מדבר כאן לראשונה. "מבחינת החודשיים הראשונים של המלחמה - העיר השתתקה. בבת אחת נוצר מחסור חמור בפועלים, קבלנים רבים גויסו בין אם לחזית או לצרכי המ־ לחמה - ותוך כדי כל זה העיר התגייסה לקליטת המפונים, הוקמו מאהלים ואגף הרווחה כמו גם יתר האגפים בעירייה עבדו מסביב לשעון. "בעצם זה סוג של ללמוד ללכת 10.11- מחדש, כשבאופן אישי מה כשיוסי נהרג, כמו שהעיר הייתה צריכה את הזמן להשתקם מחדש גם אני הייתי צריך את הזמן הזה. אמנם חזרתי למשרד

צילום: אלבום משפחתי | התמונה האחרונה עם יוסי. באמצע אחיהם הקטן, אליסף

50

29.11.2024 ˆ ידיעות ירושלים