ירושלים 5.5.23

כחילה נישא על הכפיים. עלייה מתוקה

ספורט

קבוצת הנוער של בית"ר רשמה הישג אדיר, כשעלתה לפני שבוע לליגה השנייה אחרי שניצחה את כפר סבא. קבוש צת הנוער, צריך לציין, קיימת כארבע עונות בלבד, והיא פסש פסה את העלייה בעונה שעברה, במשחק 2:0 לאחר שהפסידה עלייה מול הפועל מרמורק. נאור מחלב, מאמן הנוער של נורדיה (שהספיק לעבוד בהפוש ש � ה 18 על ובמעלה אדומים בש נים האחרונות), הגיע לנורדיה לפני ארבע עונות ורשם עליות ליגה עם נערים ב' ונערים א' של קבוצת האוהדים. השבוע הוא אמר לנו: "המועדון הוא מאוד ערכי, והתרומה לקהילה היא בראש סדר העדיפויות, כפי שמשרישים כאן מומי דהן ואלי דנון. אנחנו מלמדים דרך זה את הילדים איך להיות בני אדם ואזרחים יותר טובים. מקצועית, בשבע השנים האחרונות העבוש דה של המנהל המקצועי מאנו דהן הביאה אותנו ממקום שאף אחד לא מכיר למועדון תחרותי, והיום כולם יודעים מי זו בית"ר נורדיה בכל השנתונים. אנחנו שמחים שרואים את התוצאות. יצרנו כאן תלכיד טוב גם ברמה המקצועית וגם ברמה האנושית. השלד שהוביל אותנו העונה יוביל אותנו ברובו גם בעונה הבאה, כולל חיזוק בכמה עמדות ושחקנים שיגיעו מנערים א' כדי לפחות לתקוע יתד בליגה השנייה. צריך לזכור להודות לכמה אנשים שאינם בפרונט: לרוני נוי, מנהל הקבוצה, לאלי חן, עוזר המאמן שלי, לרמי מור, מאמן השוערים, ולצוות הבוגש רים משה בן ארוש, אהוד כחילה ואלירן ממן, ששיתוף הפעולה איתם עזר לנו מאוד". חגיגה כפולה קבוצת הנוער של נורדיה עלתה לליגה השנייה ‰ המאמן נאור מחלב: "שואפים לתקוע יתד בלאומית"

עולים על א'

באלף איש שהיו בטוחים שזה שלהם. אבל לנו יש את אהוד כחילה, שכמה שאהבתי אותו בימיו כשחקן לא מתקרב בכלל למידת ההערכה שלי אליו כמאמן. זה נכון, הוא משוגע עם קבלות (הבנאדם יורחק מהמשחק הראשון שלנו בליגה א' בגלל שקיבל במשחק האחרון את הכרטיס הצהוב שלו העונה. והיה לו גם אדום 13 ה־ ישיר אחד, כן, מהספסל), אבל ממש לא מדובר במוטיבטור שעושה רעש ותו לא. מעבר לאטרף שהוא מכניס בקבוצה שלו, מדובר באשף כדורגל, לא פחות. הבנאדם, שהעביר שנים תחת דרור קשטן בימי תפארתו, למד ממנו לצש עוק בווליום שעלול לגרום לשחקש נים בעלי נפש עדינה לחפש לעצמם קריירה חלופית, אבל ירש ממנו גם הבנה טקטית עמוקה של המשחק. וכך, עם תקציב בינוני במונחים של ליגה ב', הוא הצליח לבנות בנורש דיה את הקבוצה הכי מאוזנת, הכי ממושמעת, הכי יצירתית, הכי פוש רייה התקפית והכי חסונה הגנתית שידענו בשמונה שנותינו כמועדון אוהדים. וכשעלינו לשחק מול קבוצה שעולה עלינו על הנייר בכל פרמש טר, טביעת האצבע שלו ניכרה בכל מהלך. הדקות 90 היינו טובים יותר במהלך הראשונות, והיינו שווים שער ניצחון באחד משלושת המצבים הבטוחים . 93 וה־ 92 שהגענו אליהם בדקות ה־ חזרנו באופן הרואי – ובצדק – מפיש גור בשלב מאוחר יחסית של ההארש כה, ורק חוסר מזל מנע מאיתנו לסגור דקות (לעזאזל, החטאנו 120 סיפור ב־ פנדל שניתן לנו בהתקפה האחרונה של תוספת הזמן של ההארכה. יש יותר מנחוס מזה?). וכל זה רק העצים את הדרמה והפך את הקתרזיס שלאש בפנדלים למשמעותי 8:9 חר הניצחון יותר. האם זה היה המשחק הכי גדול של נורדיה? ברור. האם זה היה אחד המש שחקים הכי גדולים שהייתי בהם? בטח. האם אני מאמין שכחילה יכול להתעלות על זה? בוודאי. יאללה, עולים על א'. ** הכותב הוא חבר עמותה וממקימי מועדון האוהדים בית"ר נורדיה ירושלים

אורי מלמיליאן, סטיבן ג'רארד, אהוד כחילה ‰ בית"ר ירושלים, ליברפול, מילאן ‰ הניצחון של נורדיה על שעריים היה אחד הרגעים הגדולים שלי כאוהד כדורגל

נועם ביטון // צילומים: גלעד אימס

התשובה שלי במשך שנים לשאלה "מה משחק הכדורגל הכי גדול שהיית בו?" היתה גמר הגביע '. זכיתי עם הזמן לראות לא 89 של מעט קבוצות גדולות רצות מולי על הדשא, באצטדיונים אירופאיים קצת יותר מרשימים מהאצטדיון הלאומי ברמת גן, עם שחקנים בעלי שמות קצת יותר גדולים מיעקב שוורץ או משה בן ארוש, בטורנירים בעלי מוניטין בינלאומי קצת יותר מכובד מהגביע שלנו - ועדיין, המשחק הזה היה משהו מיוחד. זה משחק שהיה בו הכל: אורי מלש מיליאן (ואבי כהן) בפרידה מבית"ר, קרב טיטאנים בין בית"ר למכבי חיפה בגדולתה, משחק דינמי עם שפע מהש דקות של רכבת 120 פכים במהלך הרים רגשית, שערי מאני טיים בדש קות ההכרעה ודו־קרב פנדלים מורט עצבים שנגמר בניצחון ירושלמי. שנה 35 למעשה, גם היום, כמעט ואלפי משחקים אחרי, יש רק משחק אחד שהייתי בו ואני יכול לחשוב שמאפיל על המשחק ההוא - וגם הוא מונומנטלי: גמר ליגת האלופות, 3:3 שבו ליברפול נתנה את הקאמבק של 3:0 כל הזמנים וחזרה מפיגור של

במחצית לניצחון בפנדלים מול מיש לאן. כן, זה סדר הגודל. כי כשיש לך שילוב בין חיבור רגשי עמוק למועדון לבין דרמה כמו שרק משחק הכרעה משוגע בכדורגל יודע לספק, אין כמעט דבר בעולם שישש ווה לזה. וזו הסיבה שהניצחון המטוש רף של בית"ר נורדיה ירושלים על מכבי שעריים נכנס אצלי בקלות לרשימה המצומצמת של 'המשחקים הכי גדולים שהייתי בהם', קצת (אבל ממש קצת) אחרי מלמיליאן וסטיבן ג'רארד. + הדרמה, שנבנתה בעונה שלמה פלייאוף בלתי נגמר, התנקזה למש שחק אחד בודד שאליו הגענו כאש נדרדוג משמעותי. הפעם האחרונה שקבוצה מהמחוז שלנו (ליגה ב' דרום ב') הצליחה לזכות בכרטיס עלייה מהפלייאוף היתה לפני יותר מעשור, ולמרות עונה פנטסטית, שבמהלכה רשמנו סטטיסטיקות נדירות, אף אחד לא הימר עלינו לפני המשחק. האמת? בצדק. הגענו למשחק בלי שני החלוצים המחליפים שלנו, עם ספסל שמורכב מקשר אחד וערימה של שחקני נוער. ושעריים? הם גייסו ומילאו יציע 8 את כל השכונה בצו

הנוער של נורדיה. שיחקו אותה

5.5.2023 ˆ ידיעות ירושלים 48