ירושלים 7.6.24

אפרת (משמאל) צילום: | ורויטל פרטי

יוסי הרשקוביץ ז"ל

שהוא יותר מקודש מיום הכיפורים. היה לו חשוב בצורה מאוד אובססיבית לשמור על קשר עם משפחות שכולות והוא עשה את זה. הוא בעצמו דאג להנצחה של נופלים. קראו למיזם האחרון שהוא יזם 'הפרח בגני'. אם שואלים את יוסי על נושא הזיכרון אז זה היה מבחינתו פרספקטיבה רחבה להסל תכל על זה מבחינה היסטורית. הוא מבל חינתו היה חלק מבר כוכבא לפלמ"חניקים ולצנחנים. הזיכרון שלנו הוא חלק מהמהות שלנו כעם יהודי". רויטל מוסיפה: "עד עצם היום הזה אני מרגישה החמצה שלא פגשתי את יוסי כי הכרתי אותו דרך הסיפורים והעיניים של אחותו אפרת. חיכיתי לפגישה בכיליון עיניים להכיר את האדם. כשהוא נפל המל חשבה הראשונה שעלתה לי בראש זה איך החמצתי. היום אני יודעת שהוא היה איתנו לאורך כל התהליך". מתי הבנתן שהפרויקט הופך להיות אמץ ונופל לזכרו של יוסי? אפרת: "בשבעה הבנתי שזאת הצוואה שלו. לא הבנתי איך אני מצליחה לעשות את זה. פניתי לעיריית ירושלים לאגף החינוך והם הרימו את הכפפה. מפה זה עף קדימה ועוד בתי ספר הצטרפו. עשינו השתלמות למורים מחנכים שילוו את הפל בתי ספר 26 רויקט ועד כה הוא הגיע ל- נופלים. הנצחנו נופלים שיש 26 שהנציחו להם משמעות אצל הילדים הקטנים שחיים אותם שהולכים בעקבותיהם ולוקחים מהל מידות שלהם". למה לא הנצחתם גם את הדמות של יוסי כאחד הנופלים שתלמידים לומדים עליו? "יוסי ברוך השם יש מספיק. דאגנו שהל משפחות של ה'שחור לבן' יקבלו את המל קום שלהן. אני יודעת שיוסי גאה בי על ההחלטה הזו, הוא היה אומר לי 'שימי אותי בצד ותני למי שמגיע לו את המקום'. יוסי היה נטול אגו ועשה טוב לאחרים ולא יכול להיות מיזם יותר משמעותי על שמו, ומי שעמד לנגד עיני זה המשפחות האחרות ולא אנחנו". רויטל: "תמיד כשיוצאים לדרך יש תהיות איך זה יתקבל במקומות אחרים, אבל אנחנו מאמינות במיזם - הוא הכי מדויק ומחבר". "לא האמנתי שזה ידפוק לי בדלת, הייתי בטוחה שזה מאחורינו, יש לי חמישה אחים כולם היו בקרבי. עכשיו בפרויקט זה להיות משני הצדדים, אולי זה הכין אותי לא יודעת"

המיזם המרגש של האחות השכולה תלמידי בתי הספר בעיר לומדים על הנופלים הפגישה שקבע יוסי הרשקוביץ ז"ל עם אחותו אפרת ועם מורה נוספת מבית ספר 'דוגמא' התבטלה בגלל עכשיו מיזם "אמץ נופל" שאותו הגו ‰ שנכנס לעזה ובעזרת המנהל הנערץ של 'פלך בנים' תכננו להפיץ מוסדות לזכרו 26- בעוד בתי ספר, פועל ב

מירב שלמה מלמד

ל � הירוש כשאשת החינךךו מית, אפרת אשכנזי הרשקוביץ, התחילה לפני ארבע שנים בפרויקט "אמץ נופל" בבית הספר דוגמא ע"ש הרב עוזיאל שבו היא מלמדת, היא לא דמיינה שתפל רוץ מלחמת חרבות ברזל והמיזם יתרחב בתי ספר בירושלים. היא גם לא 26 ל היתה יכולה לתאר לעצמה שהיא תפל גוש את השכול מקרוב, עם נפילת אחיה, יוסי הרשקוביץ ז"ל, בקרבות בעזה. "גם יוסי עם בית הספר שהוא ניהל, פלך בנים, היה אמור להיות חלק מהפרויקט אבל הוא לא הספיק", היא אומרת השל בוע בעצב. "לא האמנתי שזה ידפוק לי בדלת, הייתי בטוחה שזה מאחורינו, יש לי חמישה אחים כולם היו בקרבי. עכשיו בפרויקט זה להיות משני הצדדים, אולי הפרויקט שאותו הגו אשכנזי הרשל קוביץ ורויטל כהן קלפוס, נולד לפני כארבע שנים. "הבנו שלתלמידים צעיל רים שלומדים בבית ספר יסודי אין שום הכנה ליום הזיכרון והבנו שצריך לעל שות", מספרות השתיים. "מאחר ובבית הספר שבו אנחנו מלמדות ישנם הרבה במספר, שניים התווספו רק 52 נופלים, ממלחמת חרבות ברזל, החלטנו שבכל שנה נתמקד בנופל אחד ונספר את הסיל פור שלו. בחרנו נבחרת של תלמידים מכיתות ו' ויצאנו איתם למסע בעקבות אותו נופל". אפרת ורויטל מבהירות כי "כל הרל עיון הוא שהתלמידים יגיעו לטקס יום הזיכרון ולא יהיו רק פיזית בטקס אלא יהיו מחוברים אליו. הדרך להתחבר היא שאתה חושף ויוצר הכנה על מהות הזיל כרון. אותה קבוצה עוברת תהליך מעל מיק של הכנה, ומגיעים לראיון מצולם עם ההורים. כדי להגיע לרעיון הם עול ברים תהליך של חודשיים שלושה עד שהם נפגשים עם המשפחה". זה הכין אותי, לא יודעת". "להתחבר לטקס הזיכרון"

מבר כוכבא עד הצנחנים הרעיון להרחיב את המיזם המרגש של אפרת, מנהל בית ספר פלך בנים שנפל בעזה לפני מספר חודשים. "חיברנו אותו לפרויקט", נזכרת אפרת. "הוא אמר 'לא חבל שזה רק אצלכם בבית ספר? תחשל בו מה היה אם זה יופץ הלאה', אמרו לנו שאין לנו מושג איך מתחילים כי זה סוג של יזמות. שבועיים לפני שהוא נפל קבענו איתו פגישה והרעיון היה לחשוב איתו יחד איך מעיפים את הנושא קדימה. ליוסי היתה היכולת להגשים חלומות. נקבעה פגישה , היא 9:00 לי"ד בחשוון, יום חמישי בשעה לא יצאה לפועל משום שיוסי היה בעזה, והוא נפל שבועיים לאחר מכן. "לא היה קשה לחבר אותו. מי שהכיר את יוסי יודע שמבחינתו יום הזיכרון היה יום

איזה הכנה עושים לילד בכיתה ו'? "זה שיח רגשי לא כל ילד יכול להל תאים לדבר כזה. היה לנו למשל השנה תלמיד שהרגיש שזה יותר מדי בשבילו, והיה מקרה בשנה קודמת שהורה סירב שהילד ישתתף. אנחנו נותנות מעטפת רגשית ואומרות שאנחנו ביחד איתם במסע. המידע שיש להם זה המידע שיש לנו, ובמסע הזה יש רגעים מטלטלים. מותר לבכות לצחוק ולשתף. מאוד משמעותי להיות עם יד על הדופק, שהילדים בסדר. במקביל מלמדים על שאילת שאלות איך מראיינים, עושים תיאום ציפיות, יוצרים סימולציות לפני שנפגשים, מה שואלים מה לא שואלים מה מכבד מה לא מכבד. הילדים אומרים בסוף התהליך שזה הדבר החשוב ביותר שהם עשו בתהליך".

24

7.6.2024 ˆ ידיעות ירושלים