ירושלים 8.10.21

צילום: פרטי

"בהחלט חבל" פזמונאי וזמר דורי בן זאב,

"אנחנו מדברים על אישיות שהמהות שלה בעצם היא תקשורת בין אנושית. מעבר להיותו מוזי ־ קאי, איש תרבות ואיש אומנות, הבנאדם הוא ממקימי הטלוויזיה, מוותיקי הרדיו, ומה שהוא עשה ב'בירמן' זה המשך ישיר של עוצמה תקשורתית-חברתית בלתי רגילה, תרבות לשמה. דן התברך בבלתי אמצעיות כזאת – עבדנו יחד ב'עוד להיט' וב'עמק הנהר האדום' ועשינו דברים גדולים מאוד לתרבות הישראלית, באמת דברים משמעותיים. בעצם האומץ והיכולת שלו, הבנאדם פשוט גיבור – גיבור תרבות מה שנקרא". סיומה של תקופה? "דן אין לו תקופה. בכל מקום שהוא נמצא וכל דבר שהוא עושה, תמיד זה חי וקיים ותמיד הוא מושך סביבו אנשים טובים. זה בהחלט חבל, אבל אני רואה מולי בנאדם שאני לא חושב שייקח זמן רב עד שיפתח מקום חדש. ואם לא יפתח – יעשה הופעות. אני רוצה להודות לו על כל התקופה שהוא עשה את ה'בירמן' הזה, כי זה באמת הכניס חיים ותרבות ביחד במקום שרק דן יכול לעשותו ככזה. איש גדול, מיוחד במינו, ויש אחד כזה בדורנו".

ה'בירמן', הבר המוזיקלי שבו ניגנו בכל ערב מוזיקה חיה מיטב אומני ירושלים, סגר את שעריו ביום שנות פעילות. 15 חמישי שעבר, לאחר כ־ והוא עשה זאת בדרך הכי צבעונית שיש: מסיסת סיום עם צעירים ומבוגרים ואומ ־ נים מהעבר וההווה. אלו נפרדגו מהבר בדמעות והודו על ההזדמנות שקיבלו במקום. השבוע התיישבו מנהל ה'בירמן' דן בירון ואשתו העיתונאית שרי רז, לשיחה על הפאב המוזיקלי שהפך לאחד האייקונים התרבותיים הבולטים בעיר. רז נזכרת איך הכל החל: "דן היה גדול הבימאים בטלוויזיה. אחרי שיצא לפנסיה היו לו הצעות של בימוי, ובכל זאת הוא החליט לפתוח מקום מיוחד במינו". בירון: "אני אוהב מוזיקה. רציתי לע ־ שות מקום שתהיה בו כל ערב הופעה חיה. המקום הזה היה לפני כן של הבן שלי,

הגאונים שבנגנים. גם הם התייצבו כאן במסיבת הסיום, מזילים דמעות וכואבים את סגירת המקום". בירון: "אני שומר את המודעות של כל ההופעות שהיו ב'בירמן' אי פעם. אפי ־ לו השירותים מלאים במודעות של הופעות ישנות, כולן כתובות בכתב ידי". בפנסיה חיית את החלום? בירון: "בימי הביניים הקי ־ סר או המלך היה מזמין אליו לארמון פעם בחודש את הנג ־ נים הכי טובים שהוא יכול לא ־ רגן, היה יושב ועושה קונצרט לו שנה 15 ולחברים שלו. אני ישבתי כאן וכל ערב שמעתי כאן קונצרט". רז: "כל השנים דן רצה לפתוח בר כי כשהיינו צעירים היה לו בר שקראו לו 'פוספוס' ברחוב יואל סלומון, מעין די ־

אורי. כשהוא עבר לתל אביב החלטתי להיכנס לנעליו, לשנות אותו ולעשות אותו כלבבי. במקום הזה בכל ערב במשך שנה, למעט ימי שישי, היתה הופעה 15 חיה של מוזיקה ממיטב האומנים מירוש ־ לים, אבל גם מתל אביב וחיפה ואפילו מחו"ל. הופיעו כאן אומנים ידועי שם, גדולים כל אחד בתחומו. כל סוגי המוזיקה: הרבה ג'אז, מוזיקה בלקנית, פולקלור, מוזיקה מקסיקנית ולטינית, טנגו, לפעמים מוזיקה ערבית. מעולם לא הבאתי לכאן מישהו שלא ראיתי ושמעתי קודם וידעתי שהוא בעל איכות גבוהה". רז: "המעניין הוא שהגיעו לכאן כל מיני צעירים שלמדו באקדמיה (למוזיקה; א"פ) בתחילת דרכם שמאז התקדמו משמעו ־ תית. דן עודד וגידל אותם. הם באמת היו

: "בימי הביניים בירון הקיסר או המלך היה מזמין אליו לארמון פעם בחודש את הנגנים הכי טובים שהוא יכול לארגן, היה יושב ועושה קונצרט לו ולחברים שלו. אני ישבתי כאן שנה וכל ערב 15 שמעתי כאן קונצרט"

ידיעות ירושלים ˆ 8.10.2021 35