ירושלים 8.10.21

עינת אברמטו רביד שינויי מזג האוויר

צילום: עוז מועלם

שלמה ארצי כתב פעם: "היתה תקופה כזאת שהאושר בא בזעם", ומי כמונו אוהדי הפועל ירושלים יודעים הכל על אושר ויודעים גם על זעם. בלילה אחד קפוא על כביש מספר אחת, כשה ־ גביע מצא את עצמו על גג אוטובוס אדום, הרגשנו שהשמיים הם בהחלט לא הגבול. כל הכוכבים הסתדרו בשורה מופתית כדי לתת לנו עונה חלומית והיסטורית, עם לחיים שכא ־ בו מחיוכים וגאווה אינסופית להיות אוהד הפועל. אבל מאז שנכנסה הקורונה לחיינו תחושת האופוריה התחלפה בתחושת מועקה. למדנו לחיות לצד הגעגוע להפועל. שלא תטעו, אנחנו חיות ונושמות הפועל כמו תמיד, אבל קשה לנו העובדה שמאז שניצחנו את מכבי במשחק הקורונה השמחה האמיתית שח ־ ווינו היתה השלשה של אדם אריאל מול מכבי בארנה. כי כמו שהכוכבים הסתדרו לטובת הפועל, ככה הם גם הסתדרו לרעת הקבוצה. קיץ קשה עבר על אוהדי הפועל ירושלים, אחרי עונה קשה לא פחות... חוסר ודאות לגבי הסגל והתקציב והקורונה סימנו את אחד הקי ־ צים הקשים שידענו. וידענו. לאחר העזיבה של סולימאן (זרועות ויק) בריימו לא חסכנו ביקורת מגיא הראל. כמו אז, גם היום אנחנו מאמינות שלסולימאן יש מקום בסגל שלנו. תחושה של חוסר אונים, שהבית מתפרק, שאין מבוגר אחראי. למרבה השמחה קיבלנו מענה מגיא הראל, משהו שקשה להאמין שגורמים בפוזיציה זהה בקבוצות אחרות היו עושים. גיא הבטיח שתהיה עונה שמחה. הלוואי. למרות שמבחוץ בניית הקבוצה נראית עקו ־ מה וממשחקי ההכנה שנערכו עד כה, כמו גם מטורניר גביע ווינר יצאנו מאוכזבות, נראה שיש עם מי לעבוד ויש לנו כמה פייטרים שי ־ גרמו לנו לחייך. עם ארנה מלאה (וממש לפני שבועיים ראינו שהצבא האדום יודע למלא אולמות) אנחנו אופטימיות. מאמינות שיהיה שמח העונה, או במילים של שלמה ארצי - "אתמול היה טוב ויהיה (חייב להיות) גם מחר". ואי אפשר לכתוב על הפועל בלי להזכיר שני אנשים, אחד שכבר שייך לדור הולך ונעלם, ישראל דואק ז"ל, שאהב את הפועל אהבת נפש במשך שנים ארוכות ונפטר במהלך הקיץ, ופיראט אדום אחד, שהלך אחריה לכל מקום, עם החולצה ועם צעיף אדום, בטוב וברע, כש ־ ניצחה או הפסידה, רן אילן ז"ל, שהלך מעימנו בטרם עת בימים האחרונים. אהבתם ואהדתם עם הלב והנשמה, תחסרו לנו מאוד. נוחו בשלום אדומים יקרים. לא נשכח אתכם, ישראל ורן. * הכותבת היא אוהדת הפועל ירושלים ווינר יצאנו מאוכזבות, נראה שיש עם מי לעבוד ויש לנו כמה פייטרים שיגרמו לנו לחייך למרותשמבחוץ בניית הקבוצה נראית עקומה וממשחקי ההכנה שנערכו עד כה, כמו גם מטורניר גביע

אוהדי הפועל. "אני מסתובב בירושלים ושומע על הציפיות של האנשים"

מעודד אותי וללכת לישון מבואס כי אני יודע ומרגיש איפה עשיתי את שלי והיכן פישלתי. אני חושב שאופי של ספורטאי נמדד ביכולת שלו להלחיץ את עצמו ול ־ דרוש מעצמו כל הזמן יותר, אחרת אתה לא במקצוע הנכון. אני מרגיש בהפועל בבית כי האופי של המועדון והאופי שלי מאוד דומים". שיעור בכימיה וורקמן, שמתגורר בהולילנד, יודע שה ־ קבוצה שהיתה כאן תחת עודד קטש וזכתה בשני גביעים ופספסה אליפות, כנראה באדיבותה של הקורונה, היתה כל כך עו ־ צמתית בגלל התיאום והאיכויות של כל שחקני הסגל. את הכימיה הזו או לפחות חלק נכבד ממנה ינסה אורן עמיאל לייצר בהפועל החדשה, שאחרי עונה נוראית חייבת לחזור למאבק על תארים ולקרב ראש בראש עם מכבי על ההגמוניה בכ ־ דורסל הישראלי. "אני יודע שהפועל לא יכולה להרשות לעצמה עונה נוספת כמו העונה שעברה, אבל אנחנו לא צריכים להתעסק במה שהיה כאן קודם כי זו עונה חדשה עם דף חלק ונקי ושחקנים חדשים שכל אחד מהם רוצה להוכיח שהמקום שלו בהפועל ירושלים הוא בזכות. אני מסתובב הרבה בירושלים, שומע את הציפייה שיש לאנשים, את הכמיהה לראות כדורסל טוב. זה לא יגיע בהצהרות ודיבורים אבל אני מבטיח שניתן את הנשמה". מקצועית, אתם כבר מחוברים? "יש כימיה טובה בקבוצה, הרבה יותר טובה ממה שמצפים בשלב כזה של העו ־ נה. אנחנו מנסים כל הזמן להשתפר גם אישית, גם קבוצתית וגם בתיאום בינינו. אין כאן הרבה אגו או אנשים שמנסים לגנוב את ההצגה. אנחנו מבינים שאנחנו אגרוף אחד ומכילים אחד את השני כמו שצריך. יש לקבוצה הזו הרבה כישרון ומאמן שיודע ללחוץ על הנקודות הנכו ־ נות כדי להפיק מאיתנו את מה שצריך". משהו לסיום? "זו תקופה נהדרת מבחינתי. נולד לי בן לפני ארבעה חודשים, ששמו קאש. הוא נולד בבית החולים איכילוב ואנח ־ נו מטיילים המון בעיקר בעיר העתיקה בירושלים. אני טס אחרי כל אימון לה ־ רגיש אותו. זה אושר עצום, ואני מקווה שגם על הפרקט תהיה לי שנה שתגרום לי לחייך". ק � הפועל הפסידה ל עניין אחרון : ריאשקה השבוע מסל כמעט עם הבאזר. אנתוני בנט שהרשים, ויש להפועל אפ ־ באוקטובר, 12 שרות לסיים את חוזהו ב־ צפוי להישאר.

לנצח. השלמתי שזה חלק מהמסע שלי. לי ולמשפחה שלי זו היתה בשורה מאוד קשה . הכאבים היו AS לגלות שאני סובל מ־ בלתי נסבלים וחוסר הידיעה של מה זה ואיך לטפל בזה היה נורא. אתה אומר לע ־ צמך כילד: 'אוקיי, זה מה שיש לי אז מה עושים עכשיו?' ואין כל כך תשובות. יש לא מעט אנשים שהיו נשברים מהסיפור הזה, בטח לא פונים לקריירת ספורט, אבל אני לא הייתי מוכן לוותר. למדתי לטפל בגוף שלי, לעבוד על תנועה, על כושר, לעשות מתיחות. זה כפה עליי לנהל אורח חיים ספורטיבי ולהיות מקצוען. זה חיזק אותי מנטלית, הכניס את כל מה שקורה לי בחיים לפרופורציות. בהתחלה זה היה מוזר, היום זה חלק ממני". הוריו הגיעו לבקר אותו בישראל לפני עלייה גם כמה שנים והחליטו לעשות הם. "זה היה מדהים. הם הגיעו לישראל לביקור והתאהבו בה", הוא אומר. "הם רוצים להיות קרובים אליי ואל אחותי. זה מפתיע ומשמח שישראל הפכה עבו ־ רנו לבית בצורה כל כך חלקה. אני נשוי לאמריקאית ואני לא יודע מה יהיה בסוף הקריירה ואיפה נחיה אבל ממש טוב לנו בארץ". וורקמן הוא לייט בלומר. בחודש מרץ א � . אף שזכה ב 32 הוא יחגוג יום הולדת ליפות במכללה ובליגה הבלקנית עם חולון, הכל התפתח אצלו לאט, גם בגלל וגם בגלל שלקח זמן עד AS תסמונת ה־ ששמו אליו לב. "אני לא מתווכח עם המונח הזה של פריחה מאוחרת. זה ממש קול אם זה מה שחושבים עליי. העיקר שהפריחה הגיעה בסופו של דבר. בוא נ � ו 20 נגיד שיש כאלה שפורצים בגיל שארים באותה רמה פחות או יותר לאורך עשור. אני רק משתפר מעונה לעונה. אז אהיה שחקן שלם וזה 40 נכון שרק בגיל כבר לא יהיה רלוונטי, אבל אני אוהב לראות איך אני משתדרג מעונה לעונה". אם נחזור להפועל, אז וורקמן יודע שזה לגמרי סיפור אחר ממה שהכיר עד כה. כאן כל הפסד הוא סקנדל, כל ני ־ צחון כמעט מובן מאליו, כל ליי־אפ שיוצא מהטבעת הוא כמעט סיבה לתח ־ קיר. קוראים לזה סיר לחץ, ואם להודות על האמת, זה בדיוק מה שחיפש וורקמן בשלב הזה של הקריירה שלו. "אני אוהב את הטירוף הזה. אני רוצה שכל הזמן נהיה עם הגב לקיר, נחשוב שמשחק ליגה הוא גמר גביע העולם, שהפסד זניח הוא אסון. ככה בונים מערכת של מועדון אמיתי וגדול, לא מנסים לייפות את המציאות. אני בלתי נסבל בכמות הביקורת הע ־ צמית שלי. אני יכול לקרוא באינטרנט שעשיתי משחק גדול, לשמוע את הקהל

טנציאל שלו לא נגמר. אני חושב שאני והפועל מתאימים כמו כפפה ליד". פריחה מאוחרת כשוורקמן היה ילד אובחנה אצלו תס ־ מונת של מחלה שהיא דלקת חוליות מק ־ . תסמונת זו AS שחת, או בשמה המדעי פוגעת בשרירים, בעיקר בעמוד השדרה, וכדי להתמודד איתה הוא לוקח תרופה שמחלישה את המערכת החיסונית. "כשהייתי נער צעיר הבנו שיש לי משהו", הוא מספר. "לקח הרבה זמן וע ־ ברנו הרבה רופאים עד שמצאנו את התרופה המתאימה ואת הטיפול הנכון. זו מחלה שלא עוברת, אפשר לטפל בה ולהפחית תסמינים אבל היא תישאר איתי

ידיעות ירושלים ˆ 8.10.2021 55