ירושלים בונוס 25.05.23

רחבת טעמון צילום: ארנון | בוסאני

צילום: רחמים ישראלי | בירון

צילום: דוד רובינגר | שי

צילום: פרטי | אברג'יל

צילום: פרטי | מונשיין

סוד הפשטות עד היום אני מתקשה להבין איך כולם נמשכו למקום הזה, שגם אני ישב ־ תי שם המון בעוונותיי", תוהה כיום איש הבוהמה המקומית דוד מונשיין, לשעבר. לדבריו, הפשטות שאפיינה את בעלי המקום היא אולי גם זו שע ־ זרה להרגיע את הרוחות שמדי פעם סערו בו. "לפני קופ פעל שם בית קפה מצוחצח ומוקפד של הייקים עם נברשות וגינונים. לאחר שקנה את המקום קופ תלש את המנורות היפות ושם פלורוסנטים זולים. אשתו יוכ ־ בד היתה מבשלת חמין בסיר ענק, ומיום חמישי ושישי בצהריים כולם באו לאכול ולשתות את האקסטרא פיין, שדן בירון אמר פעם שזה בכלל משהו שמורחים בנגרות לפוליטורה בשוודיה. עד היום אני לא מבין איך הצליחו לשתות את זה. "כשחברי הכנסת באו ממשכן הכנסת בבית פרומין הסמוך והחלו לפקוד את המקום, הגיעו גם כל הפרובוק ־ טורים הכי קיצונים שרצו להתעמת איתם. אחרי שנהיה קצת בלגן תמיד קופ היה מפשר ומגשר ומרגיע את כל הצדדים ומשכין שלום. אבל עם השנים זה בסוף לאט לאט דעך והפך גם ל'בוהמה דלא שמעטה'".

קפה חברתי

אחדות של פעם

מזרח ומערב נפגשים במרכז

"מרדכי פעם אמר שהוא צריך לזכור ש'טעמון' זה לא רק בנק ושיש כאן קפה ואוכל ועסק", אומר העיתונאי לשעבר ואיש . "זה מפני דן בירון התקשורת שהוא היה נותן קרדיט לכל מי שצריך, וגם לא פעם מגייס את חברו מהקצבייה במעלה הרחוב, שגם סייע לא אחת לאנשים. 'טעמון' היה הלכה למעשה עסק שדואג לשכבות החלשות ולמעוטי היכולת, וגם סתם לירושלמים שהשקל לא נמצא בכיסם. קופ היה מאפ ־ שר ללקוחות קבועים רבים לא לשלם במקום וערך כרטיסיות שמיות שבהן רשם, כמו במכו ־ לת של פעם, את החוב היומי. "חלק לא מבוטל מהחובות על הנייר נשארו על הנייר ולא שולמו מעולם. מדי פעם קופ בעצמו היה מוותר על התשלום וקורע את דף החוב מול עיניהם של הלקוחות החייבים. הוא גם נתן הלוואות למי שהיה צריך וגם פרט צ'קים".

"בילדותי גרתי ברחוב נרקיס", מגולל השר וחבר הכנסת לשע ־ . "היינו חולפים ליד נחמן שי בר 'טעמון' פעמיים ושלוש ביום. הייתי בקבוצה של 15 כשהיתי בן נערים שאספו חתימות של מפו ־ רסמים. עמדנו אז ליד 'טעמון' כי חיכינו לכל מיני חברי כנסת שחצו את הכביש ויצאו מהכנסת לשתות קפה והחתמנו אותם בפנקס מיוחד שאני עד היום שומר. אחר כך גם התחלתי להיכנס ל'טעמון', ומ ־ צאתי שם מקום מיוחד, לא פור ־ מלי, מלא בסובלנות כלפי האחר והשונה. קיבלו שם את כולם והכל התאפשר. אני הייתי רחוק מאוד מאורח חיים דתי, אבל כשהתח ־ תנתי קופ ביקש שאעלה לתורה בבית הכנסת שלו בעיר העתיקה, ונעתרתי. "'טעמון' היתה ירושלים של פעם. היום העיר הרבה יותר קיצונית אין 2023 והשתנתה לבלי הכר. ב־ ולא יכול לקום מקום בעיר עם האופי והאווירה שהיו ב'טעמון'. זה חסר לי וחסר בכלל".

"ב'טעמון' נפגשתי והכרתי לראשו ־ ראובן נה את החבר'ה מרחביה", נזכר , ממייסדי תנועת הפנתרים אברג'יל .70 השחורים ממוסררה של שנות ה־ "הם נראו כמו מפלנטה אחרת, מוזרים כאלה. לא היינו מודעים כלל לקיומם. הם הכילו אותנו ותמכו בנו מוסרית, וזה היה מאוד חשוב עבורנו. כמה צעדים מאחורי 'טעמון' היה מועדון נוער של העירייה, והגיעו לשם המון חבר'ה, בני נוער שלנו, אז 'טעמון' היה עבורנו נקו ־ דת מפגש טובה וגם מקום להיתקל שם עם חברי כנסת שחיפשנו אותם ולא היה איך להשיג אותם. קופ קיבל אותנו ודאג לנו וגם אירח אותנו ונתן לנו כבוד. "פעם באתי עם כפכפי ביתלשם ופתאום אמרו לי דחוף ללכת לכנסת, ששכנה אז ממול, ולהיפגש עם איזה חבר כנסת. אז קופ עצר אותי בכניסה, חלץ את נעליו והחליף איתי את נעלי הבית שלי כדי שאלך לכנסת עם נעליים נורמליות. מרגש אותי היום לראות שקראו על שם המקום כיכר רשמית, למרות שאותנו לא הזמינו בכלל לטקס וששמעתי על כך דרך הכתבה לראשונה".

ידיעות ירושלים ˆ 25.5.2023 11