ירושלים בונוס 3.3.23

אופנה 'בתקיימא' אופנה בת קיימא היא למעשה תפיסה צרכנית הקוראת לשינוי פניה של תעשיית האופנה ומוצריה, לטובת הפ ־ חתת השפעות סביבתיות שליליות, למודעות סביבתית גדולה יותר ולצדק חברתי. במילים אחרות: יותר התחש ־ בות בכדור הארץ, ופחות זיהום ובזבוז משאבים. את זה עו ־ שים על ידי צמצום פסולת הביגוד ואביזרי האופנה שכבר אין בהם שימוש לבעליהם באמצעות מסירה, החלפה, רכי ־ שת פריטים מיד שנייה ומיחזור. מחקרים מצאו כי תעשיית האופנה היא מהמזהמות הגדולות בעולם. היא צורכת המון מים, דלק ואנרגיה ומייצרת זיהום כימי בגלל צביעת הבדים. כמו כן סחורה ופריטים שאינם נמכרים מושמדים על ידי היצרניות בשריפה או בהטמנה, במטרה למנוע פגיעה בערך המותג שלהן וביוקרתו.

להיכנס למאזן הפסדי. לו היה מדובר בעסק פרטי, אביהוד כנראה היה 'מסודר', אך מכיוון שמדובר במוסד ללא כוונת רווח - כל ההכנסות מוקדשות אך ורק לתפעול השוטף של המיזם. "גם בתקופת הקורונה, כשנאלצנו להוציא עובדים לחל"ת והיו לזה מש ־ מעויות לא רק תעסוקתיות אלא גם נפשיות, הצלחנו לשרוד את התקופה באמצעות התנהלות אחראית ונכונה כלכלית", הוא מציין. כמה זמן לקח לכם עד שהגעתם לאיזון ולאיתנות כלכלית? "כמוסד ללא כוונת רווח, חמישית מהתקציב שלנו הוא מהמדינה והיתר ממכירת הבגדים. אני יכול לומר שא ־ חרי שנה וחצי מהפתיחה בתלפיות, שבהן נתמכנו בתרומות, כבר היינו מאוזנים תקציבית". יש כוונה להמשיך ולהתרחב? "מכיוון שפה מדובר בפרויקט שי ־ קומי ולא בעסק קלאסי, הפוקוס הוא לא על התרחבות כלכלית אלא על הפעילות החברתית. אומנם אנשים באים אלי עם רעיונות פיתוח אבל אין לי עניין בזכיינות. מאידך, בשמחה אייעץ להם בתחומי היד שנייה ותע ־ סוקה שיקומית ואעזור להם להקים את המקום שלהם". לדעתך, ההצלחה שלכם נשענת בעיקר על הטרנד? כי לטרנדים יש נטייה לחלוף. "ממש לא. יש כאן וייב מאוד מיוחד, ממש מרגישים את זה, אפילו ברמת הסניפים - הצביון של החנות בתל ־ פיות מאוד שונה מזה של החנות במרכז העיר, והלקוחות הם חלק בלתי נפרד מהמקום. משהו במסירת בגד מחולל את האווירה של החסד ומכתיב אותה כאן. "אנחנו מצידנו מקפידים שהמקום יהיה מכבד עבורם ועבור האוכלוסייה שמועסקת כאן. גם שם המקום שנב ־ חר, 'הבוידעם', הוא בגלל ששם תמיד חבויים

MAXAZARIA ש"ח 45

לקוחות ושל סלי קניות". אביהוד מציין שהסחורה הנמכרת, מקורה בעיקר מתרומות של אנשים פר ־ טיים, וכשבעה אחוזים מגיעים מעודפים של מעצבים ישראלים. ארגון 'יד לאה' פועל למסירת ביגוד ל'בוידעם' מתור ־ מים בניו יורק ובניו גרזי, בשיעור של כמאה ארגזים בשנה. "חשוב להדגיש שהפריטים כאן באיכות גבוהה ובמצב טוב", הוא אומר. "כל מה שנמסר לנו עובר מיון מתוך תפיסה שזה מכבד יותר את הלקוחות, כי בגדים מרופטים קונים מתוך הכרח ולא מתוך רצון, וזה מכבד גם את העו ־ בדים שלנו בעיני עצמם, שירגישו שהם מועסקים בחנות רצינית ולא במחסן גדוש בהרים של 'שמאטעס'". "יש וייב מיוחד" הקביעה שטרנד היד השנייה השת ־ רש יפה אצל הירושלמים מסתמכת גם על מספרים. אומנם בספרי הניהול של

ומכנסיים ליומיום של מותגים כמו קס ־ טרו, זארה, נאוטיקה, ג'ינסים של אמ ־ ריקן איגל ויתר השמות המוכרים בארץ, שקל. לרוב 45-20 שכאן נמכרים ב־ אנשים יוצאים מפה עם פריט אחד בכל קנייה, רק שהרבה מהם לקוחות חוזרים. שקל 300 יש גם שממלאים סל קניותשל מ � פריטים, ויש גם מי ש 10-8 שכולל חפשים את הפריטים היותר 'מיוחדים': 'וינטג' ורטרו של מותגי על שמתחי ־ שקל ועד בכלל, או תיקים יד 45 לים ב־ שנייה של 'דיור', שבחנויות הם עולים אלפי שקלים, וכאן הם מרגישים טוב עם עצמם כי הם קונים אותם בעשירית מה ־ מחיר המקורי. אנחנו בודקים כל פריט ואת השווי המקורי שלו ומתמחרים בהתאם. כלומר פריטים במצב שמור, שנמכרים כאן במאות שקלים, הם כאלה שעלו במקור עשרות אחוזים יותר. יש אפילו חנויות וינטג' ויד שנייה בתל אביב שבאים לקנות אצלנו סחורה. "כמה פעמים בחודש מתבצעות גם רכישות של יותר מאלף שקל, כשחלקן עבור פריטים בודדים של מותגי על.

שבאים משם ג'ינסים מהמותגים הכי נחשבים בזול, ומה התגובה שלהם - שקל לג'ינס?" 600 "נראה לך שאין לי כלומר נורא היה חשוב להם להפגין כלפי חוץ, אבל בעיקר כלפי עצמם, שיש להם יכולת כלכלית כמו לאחרים ולא ליפול כביכול לתוך סטיגמה של כאלה שנאלצים לקנות יד שנייה. "המעניין הוא שעם השנים קרה תה ־ ליך הפוך. דווקא קהל מבוסס התחיל לבוא, בהנחה שהם ימצאו כאן פריטים ייחודיים של מותגים ומתוך בחירה שלא לבזבז עליהם הרבה כסף. נושא הקיימות התחיל לתפוס אז תאוצה, וככה האוכלוסייה המבוססת, שהיא המאמצת העיקרית של הטרנד, השפי ־ עה על השכבות תחתיה. פתאום חלחלה ההבנה שיד שנייה זה לא קנייה מבושה אלא מתוך בחירה", מסביר אביהוד. "היום כבר אי אפשר לאפיין את קהל הלקוחות שלנו. מגיעים לכאן מכל הגילים, מכל המגדרים, מכל שכבות האוכלוסייה ומכל המגזרים - דתיים, חילונים, ערבים, חרדים, תיירים - כל אחד מוצא כאן משהו. זה הגיע למצב כאשר בעת שסידרתי בגדים בח ־

PRADA ש"ח 300

'הבוידעם' אין כאמור סעיף של רכי ־ שת סחורה, אך עדיין ההוצאות

גברים: DKNY ש"ח 45

ליוויס נשים: ש"ח 55

נות שמעתי מישהי בשיחת טלפון שואלת את החברה שלה: 'איפה את? אבל קבענו דקות'. אז 20 ב'בוידעם' לפני הבנתי שהפכנו לנקודת ציון בתודעה המקומית". אז מה אפשר למצוא כאן, ומה הטרנדים שהירושלמים אוהבים או מחפשים? "הירושלמים בעיקר מחפ ־ שים מציאות", מעידה צ'אמס, מנהלת החנות. "בעיקר חולצות

בננה ריפאבליק גברים: ש"ח 45

אוצרות נשכחים, רק צריך לנער מהם אבק והקסם שלהם חוזר. ככה גם העובדים המשתקמים שלנו, שרובם נדחקו בשלב מסוים לשולי הח ־ ברה ורק צריכים שמישהו ייתן להם את הצ'אנס הנוסף".

השוטפות, תשלום המשכורות ודמי הש ־ כירות של החנויות מגיעים לסביבות המאה אלף שקל מדי חודש. עם זאת אביהוד מעיד כי הפדיונות של 'הבוידעם' מכסים את העלויות הללו מבלי

" כ א ח ת שניהלה קודם כמה חנויות

בגדים, אני יכולה לומר שיש כאן מג ־ וון מאוד רחב ולא עקבי של

דיזל גברים: ש"ח 45

7

ידיעות ירושלים ˆ 3.3.2023