ירושלים חוגגת 57

57 ירושלים חוגגת

צילום: פרטי

צילום: ראובן קפוצ׳ינסקי

ברכת ראש העיר משה ליאון ליום ירושלים תשפ"ד

ברכת שר ירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש ליום ירושלים תשפ"ד בירושלים - כולם חברים

ירושלים השלמה והמאוחדת היא פניה האופטימיות של מדינת ישראל

אז שמחת תורה אנחנו נמצאים בעיצומו של פרק עצוב וקשה בהיסטוריה של עם ישראל, פרק שעדיין נכתב בדם. יותר מדי "הותר לפרסום", עם עדכונים קשים על חללי הצבא שנופלים בקרבות הקשים, תוך שהם מחרפים את נפשם על מנת להגן על עם ישראל ועל ארץ ישראל. עוד לוחמים שנפצעו במהלך הפעילות המבצעית נגד המרצחים

שנים חלפו מאז חוברה לה ירושלים יחדיו. 57 בר החיבור אומנם לא פשוט. הוא מורכב מאוד, אבל הוא מבטא את כמיהת הדורות: לשנה הבאה בירושלים הבנויה. השנה, דווקא השנה, יותר מכל שנה אחרת, בירושלים, בתוך כל הקושי, הכאב והאבל, בולטים החיים בעיר

העומדים עלינו לכלותנו. המלחמה היא מול האויב שמבקש להשמידנו, אך לה מטרה נוספת ונעלית של הצלת חיים ושחרור החטופים הנמקים בשבי האכזרי. הכאב על גורלם לא נותן מנוח לאף אזרח בישראל ולאף יהודי בעולם, אבל לנבחרי הציבור הוא כואב יותר. האחים ואחיות שלנו, החטופים, ששבויים בעזה ומוחזקים בידי אויב אכזר. הוא כואב לנו יותר כי כולנו, כל מי שישב סביב שולחן מקבלי ההחלטות, כשל בהגנה על תושבי הנגב המערבי. הוא כואב לנו יותר, כי עלינו מוטלת המשימה להחזיר אותם הביתה במהירות, בריאים ושלמים. סביב סוגיית החזרתם יש כמה שאלות קשות, הכוללות נימוקים ביטחוניים והלכתיים כאחד, מה מותר ומה אסור, מה יכול להחזיר אותם ומה יכול לסכן אותם. וכן, חייבים להיות ברורים: אין מחלוקת סביב המחויבות להחזרת החטופים. יש מחלוקת על הפרקטיקה ועל המחיר. כאילו אנחנו עדיין בערב שמחת תורה ולא עברנו את האסון הקשה ביותר מאז הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל, הרחובות שוב בוערים. אלו מפגינים בעד עסקה עם חמאס "בכל מחיר", ואלו דורשים להגביר את הפעילות הצבאית ולחסום את הסיוע לעזה. יש אזורים בהם מפגינים תומכי גישה זו, ויש אזורים בהם מפגינים תומכי הגישה הנגדית - אבל יש מקום אחד שבו המפגינים נפגשים. בעיר ירושלים. ירושלים הבנויה - כעיר שחוברה לה יחדיו. רבי יהושע בן לוי אומר על פסוק זה במסכת חגיגה בתלמוד ירושלמי, כי ירושלים היא "עיר שעושה את כולם חברים". הנידון שם הוא לגבי הלכות טומאה וטהרה, האם סומכים על כל יהודי כמו חבר, במובן של מי שקיבל על עצמו להקפיד בדיני טומאה וטהרה ובדיני תרומות ומעשרות. לפי רבי יהושע בן לוי, בירושלים - כולם חברים. שואלת הגמרא, אם כך, מדוע רק בשעת הרגל - ולא סומכים באופן כללי על כל השוהים בירושלים בכל ימות השנה? עונה רבי זעירה: מתי נעשים כולם חברים? בשעה "ששם עלו שבטים", בזמן הרגל. עם ישראל מחולק לשבטים. כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות. בירושלים עדיין נשארו בחלוקה לפי שבטים. איש על מחנהו ואיש על דגלו. בכל זאת, מכיוון ועלו כולם יחד לירושלים, נעשו כולם חברים. כולם עולים לירושלים. התומכים והמתנגדים לכל אופציה העומדת על הפרק. אנחנו לא צריכים לשנות את הדעות שלנו, אנחנו יכולים להמשיך לטעון כי כך צריכים לנהוג, ולא אחרת - ועדיין, להיות כולם חברים. להקשיב זה לזה, ולכבד זה את דעתו של זה. נישא תפילה לניצחון עם ישראל, להחזרת החטופים, לרפואת הפצועים ולעילוי נשמת הקדושים הי"ד, בתפילה לגאולה השלמה ולבניין ירושלים מתוך אחדות ישראל. מאיר פרוש שר ירושלים ומסורת ישראל

??????? בשנה שחלפה שברנו בעיר את כל השיאים מהעבר בכל הנוגע ליצירת פתרונות דיור, והצלחנו לשמור ולהגן ואף לעגן את ההגנה על השטחים הירוקים והפתוחים, על ההרים, המעיינות והיערות. הראינו שניתן ליצור פיתוח ותנופה ובאותה העת לשמור על הזהות שלנו, על הייחוד שלנו ועל היותנו עיר ירוקה. העובר בעיר כבר יכול לחוש בניצני מהפכת התעסוקה, כשהגדולות בחברות המתקדמות עולות לירושלים. לאחר שנת שמיטה העיר פורחת עוד יותר מאשר בעבר, ובימים אלה ממש אנחנו מבצרים את מעמדנו כעיר ספורט בינלאומית. המרחב הציבורי שלנו מטופח מתמיד, מאפשר הליכתיות ומהווה רקע נפלא למיקרו־ מוביליות המתפתחת בעיר. גם מזרחה של העיר לוקח חלק בתנופה, בפיתוח ובטיפוח. אחרי שנים ארוכות של דשדוש מאחור והזנחה תושבי מזרח העיר מתחילים ליהנות מפארקים, מהתחדשות עירונית ומטיפוח המרחב הציבורי וניקיונו. אין דבר התורם יותר מכך לביצור מעמדה של עיר הבירה כעיר מאוחדת המשרתת את כל תושביה. אני מאמין, כי כפי שהעיר שלנו יודעת, גם בשנה הקשה הזאת, לשמור על השפיות ועל חיים משותפים, ומקיימת שיח מפרה של כל קהילות העיר, תוך צמיחה ושגשוג וגם לכידות, כך תוכל מדינת ישראל כולה להתחבר ולהתלכד, למצוא את המשותף ולפרוח. ביום ירושלים הזה למרות הקשיים והמורכבות: אני אופטימי! חג ירושלים שמח לכל בית ישראל שלנו ומאירים פיסות חיים של עתיד. העיר איבדה רבים מבנותיה ומבניה, ויש מבני העיר אשר אנו מחכים לשובם לשלום. ובתוך כל זאת ירושלים הצליחה לשמור על מרקם של חיים משותפים של כל קהילותיה, והצליחה לפרוח ולהתפתח במקום שבו אחרות היו שוקעות. מי שחי בירושלים פוגש מציאות שאין דומה לה במדינת ישראל. אזרחים ותושבים בני כל הדתות, ממגוון הקהילות, דתיים וחילונים, חרדים וערבים, גברים ונשים, מקיימים פרהסיה של חיים משותפים. כולם פוגשים את כולם במקומות הבילוי, בפארקים ובמקומות העבודה. הדבר היה מעורר פליאה והשתאות בכל מקום אחר, אבל אצלנו בירושלים הוא נורמלי. הנורמליות הזאת היא התקווה והיא זו שנוסכת בי אופטימיות. בזמן שהעיר שלנו עוברת מהפכה בכל התחומים, פורחת ומתפתחת, והופכת להיות הדבר הבא של ישראל, תוך שכל המגזרים מוצאים את מקומם ונהנים מהצמיחה ומהטיפוח, היא גם מעניקה לנו זווית ראייה אופטימית לגבי העתיד; ראייה אופטימית לגבי העתיד שלנו במדינה ולא רק העתיד בעיר הבירה.

3 | יום ירושלים | 2024 מאי