יום ירושלים 31.5.24

ירושלים שעל המסך הגדול

32 המשך מעמוד

"האושפיזין" )2004 (גידי דר,

שולי רנד היה אחד מגדולי השחקנים בקולנוע ובתיאטרון הישראלי עד אמצע שנות התשעים ואז חזר בתשובה עם מיכל, מי שהיתה רעייתו אז. במשך מספר שנים הם התרחקו מיצירה קולנועית אך את התשוקה לעשייה האמנותית אי אפשר לדכא והם חזרו אל המסך דרך הסרט הזה שמסופר מתוך נקודת מבט פנימית של יוצרים שגרים בתוך העולם החרדי ולא מנקודת מבט חיצונית. זהו סיפורם של משה ומלי, זוג חוזרים בתשובה שחיים די בעוני. משה לא מצטיין בלימוד ולא בפרנסה ואין להם ילדים. כשמגיע חג הסוכות ולזוג אין כסף הם מתפללים מנהמת ליבם והפלא ופלא, מקבלים סכום כסף שאיתו משה רוכש אתרוג יקר ומהודר במיוחד, למורת רוחה של רעייתו. כשהם גם בונים סוכה נופלים עליהם מן השמים אורחים שישבו בעבר בבית הסוהר יחד עם משה והם מחרבים לזוג את החג. סרט שהוא כמו סיפור אגדה ירושלמי שמעוגן בקבוצה ספציפית וייחודית בסמטאות העיר.

"שלג באוגוסט" )1993 (חגי לוי,

אחד הסרטים הראשונים שעוסקים בהקשר הדתי של העיר ויחסי דתיים חילוניים שלא בהקשר ה"בורקסי", מספר על גבריאל דאנגלו שמקיץ מחלום בלהות שבו דתיים לבושי שחורים מכריחים אותו לעקוד את אהובתו נעמה. כשהוא מתעורר הוא מגלה שהיא נעלמה ויוצא לחיפוש אחריה בירושלים. נעמה באה מבית דתי במקור ומסעו של הגיבור מוביל אותו למפגש עם הקהילה היהודית־איטלקית בעיר, מפגש רווי קונפליקטים וייצוג מאיים של האנשים הדתיים החיים בה, כמו גם הספרדים והאשכנזים. הסרט הוא אחת הסנוניות הראשונות העוסקות בשאלת הדת והקשרה לעיר הקודש, וכמוהו הסרטים הבאים שממשיכים שאלות אלו הקושרות בין דתיים/ חרדים ומקומות קדושים: "ההר", (יעל קיים, .) 1999 ) ו"קדוש" (עמוס גיתאי, 2018 )"פרה אדומה"(ציביה ברקאי, 2015

הסרט מחבר בין אנשים קשים לבין הדת היהודית מעמדה שהיא ביקורתית וסטראוטיפית ואף מנוכרת לעיר, אולי זו גם הסיבה שהגיבור מנער את עצמו מאהובתו וממנה כשהוא בוחר בבחורה אחרת ובמשפט שאומר לו סבו: "הכל תלוי בך ואפילו אם יורד שלג באוגוסט, תתנער ממנו" , על אחת כמה וכמה כאשר יורד שלג באוגוסט מול בית הכנסת האיטלקי במרכז העיר ירושלים.

"מישהו לרוץ איתו" )2006 (עודד דוידוף,

גם סרט זה מבוסס על ספר, אותו כתב דוד גרוסמן. ירושלים משופעת בספרים שנכתבו אודותיה, וחלקם מצליח להגיע אל המסך הגדול. הסרט זכה בפרסים רבים וצולם בחלקו הגדול במלון פאלאס, בקצה רחוב אגרון, ששימש בתור "מעון האמנים של פסח", ובליפתא, שם היה מחבואה של תמר גיבורת הסרט. תמר עזבה את ביתה, והיא מסתובבת ברחובות, מנגנת ושרה, אחרי שיצאה לחפש את אחיה שי. דרך תמר וכלבה דינקה, אותה מוצא אסף, נער ביישן, מתוודעים הצופים לירושלים של ילדים שחיים ברחובות, צעירים עם בעיות בבית וסכנה האורבת להם, אך גם לסיפור אהבה עדין. סרט שמנסה להיות בינלאומי, ישראלי וירושלמי בעת ובעונה אחת ולפעמים גם מצליח. (סרט נוסף המבוסס על ספרו ומספר 2010 של דוד גרוסמן "הדקדוק הפנימי", (ניר ברגמן) יצא לאקרנים בשנת בירושלים). 60 גם הוא על התבגרות של נער בשנות ה-

ירושלים של זהב

38 המשך בעמוד

36