יום ירושלים 31.5.24

תשמעו סיפור

52 המשך מעמוד

ציפי פרס (רביוף) גרה במבשרת ציון, נשואה ליונתן שהוא המאזין הראשון לכל סיפור שלי וסבתא לנכדים שדרשו ודורשים ממני בהתמדה "סבתא רוצים סיפור ישר מהתנור". מפיקה, מנחה, מספרת סיפורים ומדריכה בסיפורי שכונות בירושלים. "נולדתי בשכונת הבוכרים כבר בהיותי סטודנטית באוניברסיטה העברית בירושלים בסוף שנות השישים הרביתי לספר באירועי סטודנטים. אני מאמינה בכוחו של הסיפור לעורר למחשבה, להעלות תובנות, לפתח דיאלוגים ולהתחבר לרגשות וחוויות. היכולת לספר סיפור היא רלוונטית וערך מוסף לכל מקצוע ולחיים בכלל". שהיא עבורי המעיין לשאיבת סיפורים.

"כשהאחות באה לביקורת היא ראתה שהילדים של כוכבה קשורים זה לזה בחצר ברצועה ארוכה. כוכבה הסבירה שאין שער לחצר וזה מסוכן אך האחות קבעה: הילדים ילקחו"

ברגע אחד. מה לעשות? אך האחות כבר חרצה את דינה: "הילדים ילקחו בשבוע הבא לבית יתומים!!!". כל השכנים מסביב נרעשים, מסכנה כוכבה. האחות יצאה מהחצר ואז אבא שלי קרא: "כוכבה נעזור לך". - "איך? איך?" - "נבנה שער לחצר". והוא הוציא מכיסו לירה ושם בקופסה ואמר לנוכחים: "כל אחד ישים תרומה כמה שיכול". יצאנו למסע התרמה בשוק. הקופסה נתמלאה למחצה. הלכנו כולם לששון המסגר, נתנו בידו את הכסף ואת המשימה הדחופה להקים שער. "ואם לא מספיק הכסף ניתן אחר כך." ששון מבטיח ומקיים. אחרי שלושה ימים שער הניצחון, צבוע בכחול, מותקן בחצר של כוכבה. הרב גרג'י קבע מזוזה לצידה. התרגשות רבה בכל השכונה. אבי ניגש לכוכבה ואמר: "לא קושרים עוד פעם את הילדים". היא מתרגשת ובוכה. לפני כשנה פגשתי אותה ברחוב ניגשתי אליה חיבקתי אותה ונזכרנו בסיפור "איזה שכנים היינו! היתה רחמנות. עזרנו אהבנו יותר טוב מאחים!", הפטירה האישה הנפלאה הזאת.

שער הרחמים של שכונת הבוכרים בתחילת שנות החמישים בשכונת הבוכרים, נשים שהתאלמנו במלחמה, והיו לא מעט כאלה, היו תלויות מאד בחסדי השכנים. אחת כזאת היתה כוכבה, אמא של מוטי, אלמנה עם חמישה ילדים. מידי יום כשחזרנו מהגן, מוטי היה בא איתי אלינו הביתה לארוחת צהריים. גם אני הלכתי אליו מידי פעם. בבית של מוטי לא היו משחקים אך הייתה אווירה חמה ונעימה. פעם כשבאתי אליו חשתי ריח נפלא וראיתי מחזה קסום. הילדים יושבים במעגל על הרצפה, כוכבה יושבת על שרפרף ומטגנת בצל לאט לאט ולצלילי הטיגון שרה להם שיר בפרסית וכולם מרותקים. מחזה בלתי נשכח. ערב אביבי אחד שמענו לפתע צרחות וקול בכי מאותה חצר. רצנו לשם. ראיתי את מוטי חברי בוכה עם אמו ואחיו הקטנים ולידם עומדת אחות של טיפת חלב רצינית וזקופה. מסתבר שכשהאחות באה לביקורת בשכונה היא ראתה שהילדים של כוכבה קשורים זה לזה בחצר ברצועה ארוכה. כוכבה הסבירה לאחות שאין שער לחצר וזה מסוכן והילדים יכולים ללכת לאיבוד

ירושלים של זהב

54