יום ירושלים

מרדכי (מוטקה) אביב על רקע פרויקט לב העיר צילום: ליאור מזרחי

רחבי הארץ, ולה חלק נכבד בבניית השכונות החדשות של ירושלים אחרי מלחמת ששת הימים, בהן הגבעה הצרפתית רמות, גילה, מעלה אדומים ועוד. גם הקניון הראשון של מעלה אדומים נבנה על ידי החברה, לצד פרויקטים בקריית מנחם, פסגת זאב, תלפיות מזרח, בחומת שמואל ועוד. במרוצת השנים עסק מוטק'ה אביב גם בפיתוחים טכניים, ורשם מספר פטנטים בתחום הבנייה, כשלאורך כל השנים הקפיד שכל פעולותיה של החברה יישארו בירושלים. אביב מקפיד להעסיק אנשים עם מוגבלויות ואסירים בהליכי שיקום, לצד עובדים מכל המגזרים. מנטור לילדים חסרי מסגרת פרויקט הדגל הנוכחי שלו הוא "לב העיר", קרוב לבית הכרם, הכולל מאות יחידות דיור ונמצא בשלבים מתקדמים, חלק גדול מאוכלס. הפרויקט, המבודל באמצעות פיאצה גדולה פנימית, נמצא בין בית הכרם לבית וגן, בקרבת נתיבי בגין, רחוק מקריית הממשלה, המרכז הרפואי שערי צדק ועמק הצבאים. באיזה פרויקט שלך אתה הכי גאה? "אני גאה עד מאוד בפרויקט 'לב רחביה', כי היינו שנה. יש לי סיפורים 30 בתכנון מהיום הראשון, לפני מכאן להודעה חדשה. כשבנינו את 'לב רחביה', פנינו לאדריכלים מפורסמים באותה העת, ששאלו מה אתה קומות עם זכוכית. זה לא 30 רוצה שיהיה שם. אני רוצה היה מקובל באותם ימים בעיר". מה הפרויקט הבא שלך? "יש כזה, אבל הוא נמצא בסודי סודות". מי השפיע על עיצוב אישיותך? ומהם מקורות ההשראה שלך? כששלחו אותי מחברת הנוער 1949 "הגעתי לירושלים ב־ לאחר השחרור מהפלמ"ח. ירושלים הייתה חרבה באותם

בונה את דור ההמשך "אני מתייחס אליהם כאל כל עובד בחברה" מפעל החיים של מוטק'ה אביב ממשיך כל העת לעבוד ולהניב ללא הרף, וזאת בעזרת ילדיו – אסף (בצילום), המכהן כמנכ"ל החברה, אורן, הממונה על פרויקט הבנייה בבית שמש, ואיה, בת הזקונים, אחראית על שינויי דיירים ומערכות מידע. מוטקה: "אני יהודי קשה. הדרישות שלי והציפיות שלי מעצמי הן מעבר למקובל. אני לא סולח לעצמי אם אין הצלחה. וכשאני משיג את המטרה, אני מזיז אותה קדימה. בעבודה אני מתייחס לילדיי כמו לכל עובד אחר בחברה, והם לפעמים מתלוננים על כך, כי הם יכולים לתת יותר ואני מצפה מהם ליותר. בסוף זה ישתלם.

"אני מאחל להם שיהיה להם מטען מספק להמשיך את הדרך. זה לא קל לעבוד יחד עם הילדים. זה לא פוגע ביחסים המשפחתיים, אבל זה בכל זאת משפיע. למרות שכל המשפחה מאוחדת. לא מדברים על העבודה כשאנחנו בבית. אני קמצן במחמאות. אני לא מהדר את ילדיי, אני דורש מהם, אבל הם לגמרי עומדים בציפיות".

אסף אביב. צילום: יח"צ

"הוריי קראו לי 'מרקו'. הגעתי לארץ בכוחות עצמי, ולא רצו כל כך לקבל אותי בתל אביב. הייתי שם כמה חודשים ונשלחתי לבית ילדים בחיפה, מתוך כוונה להעביר אותי בהמשך לאחד הקיבוצים. אחי יצא לפניי, וביקשתי מהנס בייט, שהיה אחראי על שיבוצם של הילדים מטעם עליית הנוער, שישבץ אותי במקום קרוב לאחי. בייט אמר שיש מקום בקיבוץ יגור, יחד עם קבוצת בני נוער שהגיעה ממזרח אירופה, ושם הצמידו לי את הכינוי מוטק'ה. מאז קראו לי כך. הדבר היפה הוא שבימים אלה אני משלים יחידות דיור ברחוב הנס בייט, על שמו 300 פרויקט של של האיש הזה. זו ממש סגירת מעגל יפה, שקרתה ללא  שום כוונה".

ימים. התחלתי כפועל בנייה ברסקו. היו בארץ המון מעברות באותה תקופה, וילדים שנזרקו מבתי הספר, לא ידעו קרוא וכתוב. ארגון הג'וינט לקח על עצמו פיילוט ללמד אותם את עבודות הבניין. מינו לתפקיד את שמואל מרבך - מי שלימים הפך לבכיר במשרד השיכון ומי שבנה את בתי הספר המיוחדים בעיר, והוא היה עבורי דוגמה, כמי שהדריך אותנו ללמד את הילדים הללו את כל כישורי החיים לצד יסודות הבנייה. מאותם ילדים יצאו בהמשך מנהלי עבודה. כאשר רכשו את הרגלי העבודה, ליוויתי אותם בשעות אחר הצהריים בבתיהם". לסיכום, אני יכולה להניח שהוריך באלכסנדריה לא הצמידו לך את הכינוי מוטק'ה.

21 | יום ירושלים | 2022 מאי