יום ירושלים

59 ירושלים חוגגת

"המגוון הירושלמי הוא נכס" אושיית התרבות והאומנות הירושלמית, שעדיין מתרגשת ממנה כל יום ירושלמי דור רביעי ואם ניצולת שואה ילידת פולין. מעל שנה היא פועלת בעולם התרבות הירושלמי, ועדיין 35 מאמינה שהייחוד של העיר טמון דווקא בריבוי הקולות שבה. "מאז שאני זוכרת את עצמי שכנו בתוכי, בכפיפה אחת, מזרח ומערב וריבוי תרבויות", היא מספרת. "בירושלים נולדו שלוש בנותינו וגם שלושת נכדינו, וגם אחרי עשרות שנים בעיר אני לא מפסיקה להתפעל מיופייה ומהמגוון שבה, שבעיניי, הוא נכס ולא נטל". לתפיסתה, מי שאוהב הומוגניות, אין לו מה לחפש בירושלים. "זאת עיר של צלילים וריחות שונים. אין כמעט מיעוט שלא קיים בה. ולא משנה כמה מאות פעמים הייתי במשכנות שאננים, המקום הזה תמיד גורם לי לעצור, להשתהות שנה', ורק אז להמשיך בדרכי. 3,000 רגע, להתפעל מ'התפאורה בת יותר מ־ דיסקין החלה את הקריירה המקצועית בבית הספר סם שפיגל לקולנוע, המשיכה בשיווק והפצת סרטים בעולם, ובהמשך שימשה כסמנכ"לית תוכן בקרן לירושלים ובמסגרת התפקיד ניהלה את תחום התרבות והאומנות. "כיום אני עומדת בראש קרן גשר לקולנוע רב־תרבותי — קרן הקולנוע הארצית היחידה, שמשרדיה נמצאים בירושלים וכן מרבית חברי ההנהלה שלה". "ירושלים היא מותג חזק יותר מכל מותג אחר. יש לה וייב מיוחד, שלא ניתן למצוא בשום מקום אחר בארץ או בעולם. ואם נחזור לתרבות ואומנות – זאת העיר עם מספר בתי הספר הגבוהים לאומנות הגדול בארץ ובהלימה עם מספר הסטודנטים מוסדות". 100 לאומנות הגבוה בישראל. היא גם בירת התרבות של ישראל עם מעל ומה היא מאחלת לירושלים החוגגת את איחודה? "אני מאחלת לה בכל ליבי, שתמשיך לשמור על המגוון ועל הייחודיות התרבותית הזאת לדור דור". רות דיסקין, מנכ"לית ומנהלת אומנותית של קרן גשר לקולנוע רב־תרבותי, גדלה בין מזרח למערב - לאב

"ירושלים לימדה אותי להקשיב" יו"ר מחוז ירושלים בלשכת עורכי הדין מאמין שדווקא מתוך השונות נוצרת בעיר שותפות

עו"ד ארז צ'צ'קס, יו"ר מחוז ירושלים בלשכת עורכי הדין, נולד וגדל בשכונת גילה, ובהמשך עברה משפחתו לאבו טור - מעבר קטן פיזית, שלדבריו, מגלם היטב את ריבוי הזהויות שנה כעורך דין עצמאי בעיר, 20 והקולות בבירה. גם לאחר מעל הוא רואה בה הרבה יותר ממקום מגורים: "זה קשר של שורשים ושל שליחות". צ'צ'קס מספר, כי ירושלים מלווה את משפחתו כבר דורות. "סבי

היה ממקימי אגד בעיר, ואבי ניהל את אגד פה שנים רבות. גם אני עבדתי כנהג אגד בזמן לימודי המשפטים, בשנים הקשות של פיגועי הטרור. נהגי האוטובוסים עמדו אז בחזית היומיומית של הפחד והאחריות". לדבריו, העיר השפיעה עמוקות על תפיסת עולמו. "ירושלים לימדה אותי פרופורציה - שהאמת לא שוכנת רק בקצה אחד. יש בה תזכורת מתמדת לעיקרון היהודי העמוק ש'אלו ואלו דברי אלוהים חיים' - שהריבוי הוא תנאי לקיום משותף. בירושלים אתה לומד לראות את האדם שמולך, להבין שכולנו נבראנו בצלם, ושגם כשאין הסכמה – יכולים להתקיים הקשבה וכבוד". צ'צ'קס מדמה את העיר לתזמורת: "בהתחלה נשמעים קולות שונים, לעיתים צורמים, אבל מתוך הרעש מתכנס לבסוף צליל אחד נקי והרמוני". גם בעבודתו הציבורית הוא רואה בעיר מיקרוקוסמוס ישראלי. "קהילת עורכי הדין מורכבת מיהודים וערבים, דתיים וחילונים, חרדים ומסורתיים. דווקא מתוך השונות נוצרת קהילה אנושית ומקצועית יוצאת דופן". ביום ירושלים הוא מאחל: "שגם בשנים הבאות נמשיך לבנות כאן יחד מציאות של שותפות אמיתית. שנדע לשמש דוגמה לחברה שוויונית, אכפתית ומיטיבה. ושנוכיח, שדווקא במקום שנדמה כקשה ביותר, אפשר לחיות בשלום, בערבות הדדית, בדאגה לזולת, בחברות אמת ובאהבה".

"נולדתי מחדש בירושלים" מנהל התיכון לאמנויות מאמין, שדווקא מורכבותה של העיר היא מקור כוחה

"העיר זורמת לי בדם” הפיזיותרפיסטית שלא מפסיקה לטפל כבר חמישה עשורים

גאולה כהן, פיזיותרפיסטית בכללית מחוז ירושלים כבר יותר מחמישה עשורים, לא עוצרת לשאול למה

תומר בליטי דגן, מנהל התיכון לאמנויות בירושלים, נולד בכלל בעמק חפר, אבל לדבריו, הוא נולד מחדש דווקא בירושלים. הוא הגיע לבירה בעקבות הלימודים באוניברסיטה, ומאז לא עזב. את הקשר לעיר פיתח עוד קודם לכן, כשהגיע עם התיכון שבו למד למפגש עם תלמידי תיכון דתיים, במסגרת עמותת גשר, ובהמשך ביקר בה כמה פעמים בתקופת השירות הצבאי. "התחלתי

היא עדיין ממשיכה. “זו לא החלטה”, היא מחייכת, “זו זהות”. , ימים ספורים לאחר קום המדינה, 1948 כהן, שנולדה במאי מרגישה שחבל הטבור שלה נקשר בירושלים. בת להורים שעלו מכורדיסטן בגיל צעיר וגדלו בעיר העתיקה ובנחלאות. הירושלמי”: שפות, ריחות, DNA היא ספגה מילדות את מה שהיא מגדירה “ה־ עדות וטעמים - הכול מתערבב, כמו בשוק מחנה יהודה שבו גדלה. “להיות ירושלמית בשבילי זה להיות מחוברת לעבר, להווה ולעתיד. זו עיר של קולות - המואזין, פעמוני הכנסיות והתפילות מבתי הכנסת - והכל מתקיים יחד”, היא מסבירה. , ומאז לא הפסיקה. לאורך 1972 את שנותיה המקצועיות החלה בכללית בשנת השנים טיפלה ושיקמה פצועי מלחמות, מהימים שאחרי מלחמת ששת הימים ועד 32 היום. לצד השליחות, חוותה גם אובדן כבד: אחיה, רמי ז”ל, נרצח בפיגוע קו בירושלים. “העיר הזו יודעת כאב”, היא אומרת בשקט, “אבל גם יודעת לקום ממנו”. אחד הרגעים המרגשים ביותר בשנים האחרונות הגיע דווקא לאחר פרישתה הרשמית: באוקטובר: “זו 7 כהן חזרה לטפל ולשקם ירושלמית שחזרה מהשבי בעזה לאחר הייתה זכות גדולה להיות שם ברגעים הראשונים של החזרה לחיים”. שנטת עבודה? “לויאליות למקום שבו גדלתי 56 ומה מחזיק אותה במערכת אחרי מקצועית, אבל יותר מזה - התחושה שאני מקבלת יותר ממה שאני נותנת. כל עוד אני מרגישה מועילה, שיש לי ערך עבור המטופלים - זה המקום שלי”. את יום ירושלים היא חוגגת כמו פעם: סביב שולחן משפחתי, עם אוכל ישראלי ושירי ירושלים של יהורם גאון ושולי נתן ברקע. “אין דרך אחרת”, היא אומרת, “זו ירושלים שלי”.

להתמגנט לעיר הזאת. הגיוון העצום שבה - גאוגרפית, היסטורית ואנושית - תמיד דיבר אליי. ולצד הגודל שלה, יש בה גם תחושה בלתי נמנעת של אינטימיות, של פשטות ושל בית". בליטי דגן מספר שירושלים קיבלה אותו באהבה — באוניברסיטה, בתיכון לאומנויות שהפך לבית שני עבורו, וגם דרך זוגתו, שאוהבת את העיר לא פחות ממנו. "לאור כל זה, אפשר להבין שהעיר משפיעה מאוד על חיי ועל מי שאני. גם העיסוק המקצועי הראשון שלי כאיש חינוך וגם עיסוק משני כרב חילוני, מוצאים מענה, עניין ואתגר מתמיד בעיר החשובה והיפה הזאת. כאן אני משתדל למצוא חיבורים, להביא אהבה ותקווה, לא להתעלם מהכאב, ולתרום כמיטב יכולתי למציאות טובה יותר לכולם". לתפיסתו, ירושלים אינה הומוגנית, ואי אפשר לחיות בה בתוך בועה. "מי שבוחר להישאר, יודע שמוטב לחיות בה באהבה, ולצד הכאב לבחור להאמין באפשרות של ריפוי. זה חלק גדול בייחוד וביופי של העיר, וזה ניכר במגוון מקומות, למשל בהפגנות הרבות בשנים האחרונות ובאופיין וכן ביוזמות הרבות שמבקשות להקשיב ולחבר, לצד המחלוקות, שלעיתים הן עמוקות". "אומרים שירושלים היא מיקרוקוסמוס של ישראל ומעין כדור בדולח, שדרכו ניתן לראות כיצד תיראה ישראל בעתיד. דווקא לאור זאת, אני קורא לכלל הציבורים, ובפרט למגזר שאליו אני משתייך, להכות שורש בעיר ולפרוח בה ביחד. זה לגמרי אפשרי, ונפלא", הוא מסכם.

צילומים: הילה אזולאי, ארנון בוסאני, דוברות כללית, דנה בר

2026 מאי | יום ירושלים | 80