איילון מודיעין 01.04.22

המלחמה באוקראינה עוליםמאוקראינה כבר מתגוררים ברחובות, כולם בשלבי קליטה לסטטוסעוליםחדשים ‰ זהו סיפורן שלשלושמשפחות 150 שנאלצו להחליט ברגע לעזוב אתהחיים, להותיר הכול מאחור ולהגיע לישראל, כשהדי הפיצוציםעוד מהדהדים באוזניהם פותחים דף חדש

אבי ג יל קדם / / צילום: קובי קואנקס

"סתמו לנו את הפה" ) ברחה עם משפחתה מבלארוס 19( סשה בשל ההגבלות על חופש הביטוי והמשבר הכלכלי אליו נקלעה המדינה לאור הסנקציות חשבה לא 19 בשנים האחרונות משפחתה של סשה בת ה- אחת לעזוב את בלארוס ולהגיע לישראל, בעיקר בשל הג ש בלות בכל הנוגע לחופש הביטוי. "נאלצנו להישאר בגלל הסבים המבוגרים, אבל אחרי שהחלה המלחמה עם אוקראינה הבנו שאנחנו לא יכולים עוד. המדינה שלנו הפכה למשת ש פת פעולה עם רוביה ואנחנו לא תומכים בכך", היא מספרת ומסבירה שבעקבות הסנקציות הכלכליות גם המשפחה הק ש טנה שמונה שלוש נפשות – היא, אמה ואחיה, החלו לסבול ממצוקה כלכלית. באילו מקרים חופש הביטוי נמנע מכם? "לדוגמה בעבודה, אמא שלי מורה, ואנשים צריכים לח ש שוב בצורה מסוימת ולומר דברים מסוימים, ואם אתה לא עושה את זה אתה יכול להיות בבעיות", היא מספרת. "היא הייתה צריכה כל הזמן לומר כמה טוב לחיות בבלארוס, כמה הממשלה שלנו טובה, זה היה שקר עבורה והיא נקלעה לב ש עיות מול עובדים מסוימים. גם בלימודים שלי באוניברסיטה ציפו ממני לומר דברים מסוימים ואם אתה לא אומר אותם אתה מושעה, זה נהיה גרוע יותר ויותר ועכשיו גם אי אפשר להשתמש שם בכסף". הסבים נשארו בבלארוס, ועבור סשה הדאגה התמידית היא מה יהיה גורלם. "את כל הזמן דואגת שמשהו יקרה, איך נביא אותם לפה ומה הם יעשו עם הקושי במציאת תרופות, הם בני שמונים", היא מספרת. "אנחנו רוצים שהם יבואו, אבל בגילם הם מפחדים לעבור למדינה חדשה, יהיה להם קל יותר אם תהיה לנו דירה", היא מספרת. בינתיים המשפחה קיבלה אזרחות והם נמצאים בחיפוש אחר עבודה, המשפחה נמצאת באחת משתי דירות הקלט של עי ש ריית רחובות לתקופת הסתגלות, כשהעירייה דאגה לרהט את הדירה ולדאוג לכל צרכיהם. סשה רוצה להתגייס לצה"ל. "הייתי מאוד מופתעת מכמה אנשים נחמדים ועוזרים כאן, כל הזמן רוצים לעשות משהו עבורך, אפילו שעבור חלק מהאנשים זו העבודה שלהם, לדו ש גמה אילנה שעזרה לנו, היא עובדת בזה אבל היא עוזרת לנו כל כך שאני אפילו לא יכולה להסביר כמה אנחנו מוקירים לה תודה". ¿

מדברים ובוכים יחד , הגיעה 25 קארינה גרגור, פסיכולוגית בת לעיר עם בתה בת השנתיים וחצי ‰ בעלה שנותר באוקראינה, מסייע בהתנדבות לאנשים באודסה יומיים אחרי שהתחילו ההפצצות באוקראינה, קיבלה קארינה גרגור החלטה לעזוב יחד עם בתה בת השנתיים וחצי את מולדתה ולעלות ארצה. "כולנו התעוררנו באותו בוקר בחמש לקול ההפצצות, כבר אז הבנתי מה קורה", היא מספרת. היא ברחה דרך רומניה כשהיא משאירה מאחור את בעלה שלא יכול לצאת מהמדינה כיוון שהוא בגיל גיוס ואת הוריה. "זה מלחיץ, הרבה חברים שלי נמצאים במדינות שונות, אנחנו מדברים ובוכים יחד כל הזמן", היא מספרת על העקירה מהבית. קארינה היא פסיכולוגית, ומאז פרוץ המלחמה היא מסייעת בהתנדבות בתמיכה ברשת למי שעוד נותר באוקראינה ולאנשים שמצאו עצמם פליטים. "יש את ש � לפברואר ואחריהם, הייתי כבר בי 24 החיים לפני ה - ראל בעבר ויש לי כאן קרובי משפחה שחיים כאן שלושים שנה וכמובן שאני מרגישה אהובה והם כולם עוזרים לי בכל יום". חשבת פעם לעלות לישראל? "כן, דיברנו על זה לפני כמה שנים. זה גם קצת מפחיד, את צריכה לקבל החלטה ולפעמים היא לוקחת יותר זמן ממה שתכננת. יש אנשים שאין להם את האפשרות לבחור בכלל ולנו כן הייתה ההזדמנות, אנחנו לא יודעים מה יהיה, מתי המלחמה תיגמר או מה יקרה עם אוקראינה והכלכלה שלה, זו ההזדמנות שלי ושל המשפחה שלי לה ש תחיל חיים חדשים ליד הקרובים שלנו". למה דווקא לרחובות? "הגענו לכאן כי קרובי משפחתנו כאן. כרגע אנחנו גרים אצל דודה שלי". הילדה כבר נכנסה לגן ילדים וקארינה נמצאת בחיפוש אחר עבודה בתחום התמחותה – פסיכולוגיה. "הגענו בלי כלום, אני אפילו לא זוכרת איך שמתי את הדברים במ ש זוודה, כאילו לא הייתי שם. לקחתי מזוודה אחת קטנה ממה שהיה במזוודה 80% כשאני חושבת רק על הילדה, היה שלה, כל כך פחדתי, רק רציתי ללכת, הגענו לכאן ויש כל כך הרבה אנשים טובים שרוצים לעזור, זה שובה את לבי". ¿

"מרגישים כאן בטוחים" אולגה ואיגור הגיעו מאודסה למולדובה אחרי שעות, שם הבינו שאין מנוס 26 נסיעה שנמשכה מלעשות עלייה ‰ כרגע מתגוררים אצל חבר בעיר אולגה ואיגור ניהלו עסקים בתחום הפיטנס והבריאות באוקראינה והחיים חייכו אליהם כזוג צעיר שחי אותם במלואם. "בבוקר של פרוץ המלחמה ישנו והתעוררנו לקול הפצצות, אולגה אמרה: 'מלח ש מה'", מספר איגור על הרגע בו הבינו שהמלחמה החלה. בישראל לא ביקרו מעולם, הם חשבו על עלייה, אבל לא הגיעו לכדי יישום של תהליך כלשהו, אך כשהמלחמה פרצה קיבלו החלטה לה ש גיע. תחילה, יצאו במכונית לגבול מולדובה, שם אמו של איגור גרה שעות, הלכנו 26 בקישינב. "נסענו עשרה קילומטרים במכונית ב- לאמא שלי ואז למרכז הקליטה", מספר איגור. שלא יכול 90 מאחור נותרו הוריה של אולגה באודסה, וסבה בן ה- היה לצאת מפאת גילו. "אנחנו גרים אצל חבר ברחובות וכולם מאוד עוזרים לנו בהכול, אנחנו מרגישים בטוחים ויש פה אנשים חמים מאוד", מספרת אולגה. כרגע הם בחיפושים אחר דירה בעיר ואחר עבודה. "אני רוצה לעבוד בתחום המניקור, איגור מחפש עבודה בתחום הפיטנס, הוא נמצא שנה ויש לו המון ידע", מספרת אולגה. 15 בתחום כבר החיבוק החם ביותר שקיבלו בישראל בא ממקום לא צפוי, במכו ש לות. "הלכתי למרקט וכששמעו שאנחנו מאוקראינה לא היו מוכנים לקבל תשלום, זה קרה לנו יותר מפעם אחת", מספר איגור. כרגע שניהם נמצאים בהליך מתקדם של קבלת סטטוס עולה חדש בעזרתה של אילנה תבוריסקי, מנהלת מחלקת הקליטה, שהצליחה לקדם להם תור במשרד הפנים כדי שיוכלו לפתוח דף חדש כמה שיותר מהר. ¿ קליטה וחיבוק 150 מאז פרוץ המלחמה באוקראינה הגיעו לעיר רחובות כ- משפחות מאוקראינה ורוסיה. ישנן משפחות שברחו מהמש ש טר שלא אפשר למחות כנגד הממשלה, והמשפחות האוק ש ראיניות ברחו מאימת ההפצצות. בעירייה פועלת מנהלת מחלקת הקליטה אילנה תבוריסקי ימים כלילות כדי לסייע למשפחות הרבות שהגיעו פעמים רבות רק עם מזוודה אחת. "אני עומדת איתם בקשר כבר מאוקראינה ואנחנו דואגים להם לקידום הניירת וקידום קבלת סטטוס עולה חדש", היא מספרת. פעמים רבות היא עושה שי ש מוש בכל הקשרים שיש לה כדי לקדם תורים עבור אלו שאין להם אפילו חשבון בנק כדי להתחיל את החודש. "הכול מתא ש פשר בזכות התמיכה של ראש העיר רחמים מלול ומ"מ ראש העיר זהר בלום שנותנים גיבוי וסיוע מלא לעולים". ¿

28

1.4.2022 ˆ ידיעות מודיעין, איילון