איילון מודיעין 12.11.21

עוד צעד (וחצי) למלחמה בחרמות נאבקים בחרם החברתי מקרה ההתעללות הקשה בעמית כהן, החזיר אל סדר היום את החששמפני מקרי חרם ,)24( ואלימות בבתי הספר ‰ ליעד משען שחקן אליצור רמלה, הקים באחרונה מסגרת ספורטיביתשבעזרתה הוא מסייע לחלץ ילדים שסבלו מהתופעה ‰ "לפעמים חיוך והקשבה יכולים לפתור הכל", הוא אומר

ספורט

אומרים לא לחרמות ואלימות ברשת: ביום ראשון השבוע יצאו מאות הורים ותלמידים לצעדה שהתחילה בבניין העירייה והמשיכה לכיוון המדרחוב ברו ־ טשילד, במטרה להעלות את המודעות לנזקי החרמות והאלימות ברשתות החב ־ רתיות. צעדה זו, שנקבעה מראש, התר ־ חשה יממה לאחר חשיפת מקרה אלימות קבוצתית, ב"מיינט ראשון", כנגד עמית, תלמיד כיתה ח' בחטיבת ביניים בעיר (ראו כתבה נפרדת) שספג במשך תקופה גידופים ומכות מחבריו לספסל הלי ־ מודים. בעקבות המקרה, הגיעו בשבת שעברה לביתו הורים ותלמידים במטרה לחזק אותו. לצד כל הצעדות והמחאות, יש מי שבשקט־בשקט בונה מסגרות מותאמות לנערים שסובלים מחרמות וקשיים, שלא תמיד עולים לכותרות, כפי שעו ־ שה ליעד משען, תושב העיר שמוכיח איך בעזרת כדורסל אפשר לחלץ נערים מתהומות רגשיות. "זה מאוד באופנה עכשיו לדבר על נושא החרמות וכמה חשוב לעלות את המודעות, אבל זה אמור להתחיל דווקא אצל המבוגרים במסגרות החינוכיות", אומר משען, "הם פשוט צריכים לנסות לראות את הילדים ולחפש את אלו שמ ־ תקשים. לפעמים חיוך והקשבה יכולים לפתור הכל", הוא אומר. לפקוח עיניים ), שחקן אליצור נווה דוד־ 24 משען ( רמלה, סטודנט לפסיכולוגיה במכללת אחווה, נולד וגדל בראשון לציון, שם הוא מתגורר עד היום. את מהלך חייו הוא עשה סביב הכדור הכתום. "גדל ־ תי בכל מסגרות הכדורסל של ראשון לציון. שיחקתי במחלקת הילדים ולא ־ חר מכן גם בנוער ובקבוצת הבוגרים של מכבי ראשון לציון. כיום אני משחק בליגה הארצית, ברמלה, ובמקביל מטפח קריירת אימון. "קיבלתי מהכדורסל המון ערכים של עבודה קשה, התמודדות עם כישלונות, התמדה ועוד. מאחר ואני גם עוסק בש ־ נים האחרונות בחינוך רציתי לשלב בין העולמות ולהגיע דווקא לילדים שלא זכו לקבל את הערכים האלה, בין אם בגלל קשיים כלכליים ובין אם מטעמים חברתיים". לפני כחודשים החל משען לגבש קבו ־ צה של כעשרה ילדים מראשון לציון. "אנחנו נפגשים בכל שבת לאימון, בכל פעם במגרש אחר במרכז העיר. המסג ־ רת היא לא מקצועית ומי שרוצה להיות שחקן מקצועי, יש מסגרות כדורסל אח ־ רות עבורו". איך אתה מגדיר את המסגרת? "אנחנו שמים דגש על העניין החברתי

והחינוכי. גיליתי שהילדים האלה בעי ־ קר צריכים שיראו אותם. זה אולי נשמע כמו קלישאה, אבל מה שהם צריכים זה למעשה עוד חיוך, והם נסחפים עם זה. מאוד באופנה עכשיו לדבר על נושא החרמות וזה עלה למודעות אבל בסו ־ פו של דבר הכל יכול להיות קל יותר אם המבוגרים במסגרות החינוכיות היו פוקחים עיניים ומבינים ללבם של היל ־ דים", הוא אומר ונזכר במקרה שגרם לו להבין שהוא עושה משהו נכון. "יום אחד ניגש אליי ילד ואמר לי שכל דבר שהוא נוגע בו נהרס. הרגשתי כאב בבטן. שנייה לאחר מכן הבנתי שזאת ההזד ־ מנות שלי לעזור ולהציל אותו. הסברתי לו שהמעשים שלנו מושפעים מדברים שאנחנו אומרים. הראיתי לו שהוא יכול להצליח לקלוע, ומאז בכל אימון הוא הלך והתעצם, עד שבאימון האחרון הוא לקח ילד אחר תחת חסותו וממש חנך אותו כדי לסייע מהניסיון שלו. ילד שאהב לשחק עם עצמו, לבד, בצד, עכ ־ שיו הוא כבר רוצה לעבוד עם אחרים, נותן אמון באנשים נוספים וזה היה תה ־ ליך שבסך הכל דרש ממני לראות אותו, לדבר איתו, להקשיב". מסע מטלטל "סיפורי החרם בראשון לציון הצלי ־ חו לטלטל אותי", אומרת אפרת, אמא , שנמצא במסגרת הכדורסל 13 לילד בן

אב י א י צק ו ב י ץ ' / / צ י ל ו ם : ק ו ב י ק ו א נ קס

משען והילדים. נפגשים בכל צילום פרטי | שבת במגרש אחר

36

12.11.2021 ˆ ידיעות מודיעין, איילון