איילון מודיעין 15.07.22

ההצגה חייבת להימשך שום דבר לא הכין את מנכ"לית "המרכז לתיאטרון לוד", פנינה רינצלר, לקשיים שנאלצה לחוות בחודשים האחרונים ‑ התקף של מחלת מעיים קשה, מספר ניתוחים שבעקבותיהם התנדנדה בין חיים ומוות, ושיקום ארוך בבית לוינשטיין ‰ בימים אלה, כשהיא אוספת כוחות, היא מספרת על ההיאחזות בחיים, התקווה, והשאיפה לחזור במהרה לעשייה התרבותית: "התיאטרון הוא מפעל חיי, אני מחכה לחזור ללוד"

"אחרי מקרים כאלה מקבלים פרופורציות על החיים. לפני כמה חודשים הייתי ללא הכרה, בכלל לא ידעו אם אחיה, והנה אני כאן"

חגגה ביום שישי שעבר פנינה רינצלר, מנכ"לית ומייסדת "המרכז לתיאטרון לוד", יום הולדת . את מסיבת יום ההולדת שלה, 43 בנוכחות בני משפחתה הקרובה וחב ־ רי האנסמבל לתיאטרון, ערכה רינצ ־ לר בבית לוינשטיין ברעננה, שם היא שוהה מאז חודש מאי השנה, בעקבות סיבוכי אירוע רפואי מורכב אליו נק ־ לעה לפני כשבעה חודשים. בעוד כשבועיים, אם הכל יסתדר כמצופה, תוכל רינצלר להשתחרר ממרכז השיקום, ולחזור ללוד, העיר בה חוללה שינוי תרבותי וחברתי אדיר, מאז הקימה את המרכז העירוני לתיאטרון לפני כשמונה שנים. החזרה הביתה תסמן עבור רינצלר עוד איחוד מרגש במיוחד עם בנה רני, שנולד לפני קצת יותר משנה, ואותו ראתה מעט מאוד במהלך השנה החו ־ לפת, בזמן שגדל בבית הוריה שבירו ־ שלים. דלקת קשה במעי השבוע, כשהיא אופטימית לגבי הע ־ תיד לבוא, העניקה רינצלר ל"ידיעות מודיעין‑איילון" ריאיון בו תיארה בצורה פתוחה וגלויה את השנה הקשה בחייה, שהפכה אותה לאישה סיעודית. "זה קרה קצת לפני חג חנוכה. היה לי התקף קוליטיס חמור, מחלה שיש שנה, אבל לא ממש סבלתי 20 לי כבר ממנה עד היום", מספרת רינצלר. "היו למחלה שנים 'רדומות', וגם בתקופות שבהן הייתה החמרה, לקחתי מיד תרו ־ פות, שמרתי על עצמי. "בשנה שעברה, אחרי טיפולי הפ ־ ריה, ילדתי את רני שלי, וכשמלאו לו חמישה חודשים החלה החמרה במצב המחלה שלי". ההחרפה במחלתה של רינצלר הגיעה בעיתוי בעייתי מבחינתה, בדיוק בזמן שבו היא הייתה עסוקה עם חבריה למ ־ רכז התיאטרון בהפקת פסטיבל "לוד במזרח". "זה היה ממש בשלהי הפסטיבל, אחרי תקופה נהדרת שלי. חזרתי מחו ־ פשת הלידה, היינו עסוקים ממש, והכל זרם נורא נעים", נזכרת רינצלר. "עם זאת, בשנה הזו התמודדתי מול משרד התרבות כדי לקבל תקציבים לאנס ־ מבל, וכנראה שזה לא הוסיף לי נחת ובריאות. "למרות הכל הופעתי בפסטיבל בר ־ חבי העיר, ורני הופיע איתי. הנפתי אותו על הבמה, אבל הייתי במצב ממש רע, עם בעיות עיכול קשות". החמרה נוספת במצבה הביאה את רי ־ נצלר לבטל הופעה חשובה שלה בשוק העירוני, ורופאת הגסטרו המטפלת בה המליצה לה לעבור בדיקה יסודית. "עשיתי בדיקת גסטרו, והתברר שכל המעי הגס שלי מודלק, והמצב היה כל כך חמור שהזמינו לי אמבולנס והובה ־ לתי לבית חולים אסף הרופא". במחלקה הכירורגית מאחר שלא רצתה להיפרד מבנה לתקופה ממושכת, ביקשה רינצלר לא להתאשפז, ולקבל אנטיביוטיקה שתצרוך בביתה, והרופאים נענו לבקשתה, אולם לאחר מספר ימים

מצבה החמיר. היא שבה לבית החולים וערכה סדרת בדיקות, שבסיומן הוחלט לאשפז אותה במחלקה הכירורגית, שם שהתה כחו ־ דשיים וחצי, במהלכם גם חלתה בקו ־ רונה. בכל אותה תקופה ראתה רינצלר את רני אחת לשבועיים בלבד, עובדה שה ־ קשתה עליה מאוד. "המקום היה מלא חיידקים, ועדיף היה להימנע מהגעה של תינוק, אז די ־ ברנו הרבה בשיחות וידיאו ושרתי לו שירים שלי ושלו, ולמרות שהוא היה בידיים המופלאות של ההורים שלי, כרמית ואריה, זה לא היה קל", היא מודה. מורדמת ומונשמת לאחר חודשיים וחצי של אשפוז שו ־ חררה רינצלר לבית הוריה, והייתה אמורה להגיע למרפאה קהילתית כדי לקבל טיפול ביולוגי למחלת הקולי ־ טיס, אולם מאחר שסבלה מחום גבוה, לא אושר לה לקבל את הטיפול. כך קרה ששבוע וחצי בלבד לאחר שהשתחררה מאשפוז ממושך, חזרה רינצלר, בהוראת הרופאה האישית שלה, ד"ר מרצ'לה הרשקוביץ, לבית חולים אסף הרופא. "חזרתי לאסף הרופא, ודיברו איתי על ניתוח כריתה של חלק מהמעי. זה שבר אותי", היא נזכרת. "בסופו של דבר לא הייתה ברירה, ונכנסתי לניתוח סטומה לכריתת חלק מהמעי, והצמידו לי שקית מחוץ לגוף, המחלי ־ פה חלק מפעולת המעיים. "כמה ימים לאחר הניתוח עלה לי החום. חשדו שיש לי מים בבטן והבהילו אותי לניתוח נוסף, וזה אחרי יומיים שהרגשתי טוב, שאני חוזרת לעצמי". במהלך הניתוח התבדה חששם של הרופאים באשר למצבה של רינצלר, אולם לאחר מספר ימים, בעקבות חשד לסיבוך נוסף בחלל הבטן, היא הובלה שוב לחדר הניתוח, סבב שממנו התק ־ שתה מאוד להתאושש. "מבלי לזכור הרבה, סיבוכים לא ברורים שקרו בניתוח ומצב גופני ונ ־ פשי ירוד, הביאו אותי לכך שהייתי מורדמת במשך שבועיים ומונשמת במשך שבוע", מספרת רינצלר. "הניתוח השלישי גמר אותי, גם כי היה עומס על הגוף, וגם כי נכנסתי ק"ג". 33 אליו בתת־משקל של "ערפול חושים מוחלט" בימים בהם הייתה מחוסרת הכרה, שקלו הרופאים לצנרר את רינצ ־ לר (לפתוח פתח בצוואר ‑ ש"א) כדי להקל על מערכת הנשימה שלה, אולם פעולה קשה זו נמנעה לאחר שהיא חזרה להכרה חלקית וביקשה מהרופאים באמצעות מצמוצי עיניים להימנע מכך. לאחר שהתאוששה, הושארה רינצלר להשגחה, ובמשך שלושה שבועות כלל לא הצליחה לדבר. "בזמן שהייתי מורדמת הייתי במ ־ ציאות אחרת לגמרי, בהזיה. עבר ־ תי דברים מוחשיים ממש עם אנשים אהובים, הראש הזה עבד ללא הפסקה", מספרת רינצלר. "כשהתעוררתי ני ־

"הנפילה הייתה אדירה. היו לי כוחות

אדירים בהריון ובלידה, ולמחרת הניתוח הקיסרי

רצתי לרני, והכל הלך מעולה, ופתאום אני שבר כלי"

צילום: אבי ג יל עו ז י

שי אלבלי נג

סיתי לכתוב לאחותי על החוויה שלי, ולקח לי שבוע שלם להבין שזו לא המציאות. זה היה נורא, ערפול חושים מוחלט". החברות תמכו בתחילת חודש מרץ, כשהתחזקה מעט, ביקשה רינצלר מחברי האנסמבל לבוא לבקר אותה בבית החולים. "זה היה לפני החזרה הגנרלית והב ־ כורה של ההצגה החדשה שלנו, 'מקלט ', עליה עבדנו תקופה ארוכה, וזה 634 היה מפגש מרגש מאוד", מספרת רינ ־ צלר. למרות האיחוד המשמח, היא הבינה כי הדרך לחזרתה לעשייה תרבותית עדיין ארוכה. "הייתי מותשת באותם ימים, הידיים זזו, אבל לא יכולתי להזיז רגליים או

להתהפך לבד", היא אומרת. "הנפילה הייתה אדירה. היו לי כוחות אדירים בה ־ ריון ובלידה, ולמחרת הניתוח הקיסרי רצתי לרני, והכל הלך מעולה, ופתאום אני שבר כלי". מה היה מצבך הנפשי באותה תקו ־ פה? "רוב הזמן הצלחתי להחזיק את הראש מעל המים. מעת לעת בכיתי לפי ־ זיותרפיסטית, וכשלא הצלחתי לעמוד בכלל, הסתכלתי על עצמי במראה ואמרתי לה שאני צריכה רגע לבכות. לא יכולתי להסתכל על עצמי במ ־ ראה, לא הייתי בן אדם בעיניי, זה קרע אותי". איך מחזיקים מעמד במצב כזה? "המשפחה והחברים עטפו אותי מאוד, ובזמן שהייתי באסף הרופא כל החברות מלוד ומתל אביב היו שם עבורי, פתחו חמ"ל ביקורים, הביאו לי אוכל מותאם

צילום: קובי קואנקס

26

15.7.2022 ˆ ידיעות מודיעין, איילון