איילון מודיעין 15.07.22

בית לוינשטיין: בדרך להחלמה ד"ר דבורה אשר, מנהלת המ ־ חלקה לשיקום מוחי ג' בבית לוינשטיין, מספרת על הדרך שעברה רינצלר בתהליך השיקום: "פנינה הגיעה לאחר אשפוז ארוך ומורכב. התר ־ שמתי מאישיותה המיוחדת: מציאותית מחד אך מלאת נחי ־ שות ותקווה, מודעת לקשייה ופועלת בכל החזיתות להשגת התקדמות מקסימלית, יודעת להיעזר, והכל תוך שמירה על חיוך, רוגע ונועם הליכות. פי ־ רות העבודה הקשה לא איחרו להגיע, ואני רואה את פנינה היום במצב אחר לגמרי, עם התחזקות ושיפור נפלא בכל היכולות. הרעיון של פנינה לחגוג את יום ההולדת עם כל המרכז הרפואי הוא ביטוי נפלא לאישיותה הייחודית, לאנו ־ שיות שבה, לאכפתיות הרבה ולאהבת החיים". הילה לרר, המרפאה בעיסוק של פנינה, מוסיפה: "כחלק מתהליך השיקום ארגנה פנינה את 'מופע הולדת' עבור מטו ־ פלי בית לוינשטיין. התהליך איפשר לה להתנסות בארגון האירוע, כפי שנהגה לעשות בעבר, להשתתף בהנחיה וב ־ שירה, וכן לשלב את בנה. בארגון המופע ניתן ביטוי לת ־ כונות בולטות של פנינה, כמו מנהיגות, יכולות ניהול, כיש ־ רון שירה והנחיה, וכן הקשרים האישיים שפיתחה עם המטופ ־ לים, הקולגות, המשפחה והח ־ ברים. מטרת ההתנסות הייתה לתרגל את החזרה לתפקוד, עם ולמרות המגבלות הקיימות כיום. ואכן פנינה ידעה להפיק (תרתי משמע) את המרב וארג ־ נה מופע מרגש ומרתק".

צילום: בית | ד"ר אשר לוינשטיין

"מחכה לחזור ללוד". פנינה רינצלר, השבוע

צילום: אורן | הילה לרר יזרעאל

בעיה עצבית לא פשוטה ‑ הרגליים שלי עדיין לא מספיק חזקות כדי ללכת בצו ־ רה נורמלית. אני צמודה להליכון, והגוף עדיין בתת־משקל", היא מספרת. אבל למרות כל הצרות את אופטי ־ מית. "בטח, קודם כל כי רני שלי מחכה לי באופק, ויש לי מזל שהבאתי אותו, יש לי סיבה לחיות. ויש לי את הבייבי השני שלי, התיאטרון. זה מפעל חיי, אני מחכה לחזור ללוד, ואמנם אנחנו כבר שמונה שנים שם, אבל יש לי עוד דרך ארוכה בתיאטרון ובעיר. ויש סביבי אנשים שאכפת להם, ששומרים איתי על קשר, שכל הזמן מתפללים עליי וחושבים עליי. זה מרגש, זה ממלא, ותודה לאל על זה. אחרי מקרים כאלה מקבלים פרו ־ פורציות על החיים. לפני כמה חודשים הייתי ללא הכרה, בכלל לא ידעו אם אחיה, והנה אני כאן".

בועיים אפילו קיימנו אודישנים ב'זום' לשחקנים חדשים, למרות שהיה לי קשה מאוד עם איך שאני נראית בשלב זה, ושאנשים יראו אותי, אבל היה מוצלח, ואפילו קיבלנו ארבעה שחקנים חדשים. "העשייה הזו מילאה אותי מאוד, פתאום ראיתי שיש 'להקה' גדולה של שחקנים, וזה משמח, כי זו יצירה שלי, מפעל חיים". "מקבלים פרופורציות" בעוד כשבועיים תשתחרר רינצלר מבית לוינשטיין ותחזור בשלב ראשון לבית הוריה, מתוך כוונה לשוב בקרוב גם ללוד, כשכל אלה תלויים במצבה הפיזי. "אני חולת מעיים, יש לי סטומה, זו התעסקות חדשה שאצטרך להתמודד איתה עד להודעה חדשה, ויש לי גם

אמרו לי שאהיה שם שלושה חודשים לפחות". לאחרונה, אחרי שחל שיפור קל במ ־ צבה, אושר לרינצלר לצאת לסופי שבוע בבית הוריה, שם היא מבלה עם בנה. במקביל, עם השיפור האיטי במצבה הפיזי, חוזרת רינצלר לעסוק מעת לעת בענייני התיאטרון. "כשאני מרגישה שאני מסוגלת נפ ־ שית לפתוח את המחשב, אני עושה דברים שקשורים לאנסמבל", היא מספרת, "והאנסמבל לקח אחריות כדי שהמפעל הזה ימשיך להתקיים. אנ ־ שים שיתפו פעולה והינחו במקומי את קבוצות הילדים והמבוגרים, המשכנו בעשייה. "ביחס לזה שאני לא שם, דברים נעשו בתקופה הזו בצורה מדהימה, ומגיעה לחברי האנסמבל המון תודה. לפני כש ־

במקום זה של בית החולים. הקהילתיות של לוד התבטאה באותה תקופה בצורה חזקה ממש". ומה לגבי הניתוק מרני? "זה קרע אותי, בכיתי בלילות, אבל בשיחות הווידיאו ובפעמים שהביאו אותו אליי הבנתי שטוב לו אצל ההורים שלי, ושהמצוקה יותר אצלי מאשר אצלו. שם שחררתי את המועקה. הבנתי שאני חייבת לעשות את המקסימום עבורו". ממשיכים באודישנים בחודש מאי הגיעה רינצלר לשיקום בבית לוינשטיין, ללא כל ידיעה מתי תצא משם. "אף אחד לא ידע להגיד לי עד מתי זה יימשך. המצב היה ממש מורכב, חוסר ידיעה מוחלט", היא מספרת, "אבל

27

ידיעות מודיעין, איילון ˆ 15.7.2022