איילון מודיעין 18.03.22

המלחמה באוקראינה זינוק בעלייה

מדויק את אחיה עין את משפחתו למשפחת דשקו, משפחותשניצלו

י להבריח בתזמון ארח בביתו במודי

שורי התקשור כד ‰ אנדריי החליט ל

חולון גייסה את כי

טניה קלדס מ ומשפחתו

ת ובתה הקטנה ‰ ו ור לקייב ‰ שלוש

שנקלעו לקו האש

חד עם חברה נוספ

טה מאוקראינה, י

אין שום כוונה לחז

החדשה בישראל

שנמל שמשתק

עת בראשון לציון,

תרגלות למציאות

אימת המלחמה מ מ

חולון המתקשרת שחזתה את הקרב

) מחולון היא רקדנית 37( טניה קלדס בטן מוכרת בעיר שעוסקת גם בתקשור. לאחרונה היא נאלצה לגייס את כישרונה כדי להציל את חיי אחיה ומשפחתו שנקלעו לקו האש בלחימה באוקראינה. "עד הרגע האחרון הם לא האמינו שזה יקרה. זה לא נתפס שמפגיזים אותם". "למרות כל האזהרות, אחי סלבה, רעייתו ) נשארו בקייב 14 , 12 , 5 ושלושת ילדיהם ( עד ליום שבו ההפגזות החלו", מספרת בפברואר 24 קלדס. "הם התעוררו בבוקר ה־ והבינו שיש מלחמה". מדוע הם לא עזבו קודם? "בעבר עבדתי עם ניצולי שואה, ולמרות שאני מתנצלת מראש על ההשוואה, משני הצדדים שמעתי את אותו משפט ‑ הם לא האמינו שזה באמת יכול לקרות. זה לא נתפס שהפגיזו אותם. אחי וגי ־ סתי נכנסו לדירה חדשה לפני חודש, הילדים במסגרות ואחי בתפקיד ניהולי בטלוויזיה המקומית. אתה לא מעלה על דעתך לעזוב חיים שלמים בשביל משהו שנשמע דמיוני". אך כשהדמיון הפך למציאות סלבה ומשפחתו נאלצו להימלט ולעזרתם הם גייסו את כישוריה של קלדס. "קיבלתי עבורם מסר שעליהם לצאת מקייב עד השעה חמש. בדי ־ עבד, מיד אחרי שהם עזבו הקימו את המחסומים, אותם מחסומים שמנעו מאזרחים לנטוש את העיר. במהלך הנסיעה כיוונתי אותם למעברים הנכונים וכמובן שסיננתי את כל

"בגלל שהם התעכבו, הם הגיעו לגבול רק אחרי שנכנס התיקון שלפיו אב לשלושה לא חייב להישאר 18 ילדים מתחת לגיל כדי לסייע בלחימה. אם הם היו מקדימים, לא היו מאשרים לאחי לעבור, כי בשלב ההוא השאירו את כל הגברים להילחם. אחרי שני לילות בפולין הם הבינו שעקב העומס הם לא יצליחו למצוא טיסה והמשי ־ כו לברלין. משם הם עלו על טיסה לישראל ולשמחתי המעבר בארץ היה קל והמפגש איתם היה מאוד מרגש". מסיבות אישיות וביטחוניות בני המשפ ־ חה ביקשו שלא להיחשף, אך קלדס מספרת כי הם כבר התמקמו בדירת הוריה בחולון. "לפני הקורונה הם היו מבקרים אותנו פעמיים בשנה. אנחנו רגילים שהם כאן, אבל זאת פעם ראשונה שהם באים בלי תאריך חזרה ובלי לדעת אם בכלל יש להם לאן לחזור. "קיבלנו המון הצעות לסיוע, אבל בהתחלה הם סירבו לקבל דברים, אמרו שיש להם הכל. אך ככל שהימים עוברים הם מבינים שחסרים להם דברים והם כנראה ייאלצו לבנות את חייהם מחדש. אני שמחה שהם כאן. כמובן שחששתי לקחת על עצמי את האחריות לכוון אותם, אבל עשיתי כל מה שאחות טובה הייתה עושה. יש לנו אח צעיר שנמצא בימים אלה במוסקבה במסגרת תפקידו כנספח של חברה יש ־ ראלית. אין ספק שאנחנו מרגישים בין הפטיש לסדן".

שאר השיחות כיוון שהיה חשוב לי להיות זמינה עבורם. הם עברו חמישה ימים קשים מאוד בשטח. "בשלב מסוים הם הגיעו לעיירה שבה היה מרכז יהודי. הם סיפרו שקיבלו אותם בזרועות פתוחות, בלי לשאול שאלות. אני גיורת, אך הם אינם יהודים והם מאוד התרגשו מהמחווה. הם ישנו שם, התחזקו והמשיכו בדרך לכיוון הגבול עם פולין. מטר 300 ההתקדמות הייתה מאוד איטית, בלילה, וכל זה עם מעט מאוד ציוד ואספקה. היו המון משברים, היו אנשים שחזרו חזרה כי הכל היה חשוך ומפחיד". גם כשהמשפחה הגיעה לגבול פולין נראה היה כי הדברים הסתדרו במיוחד עבורם:

טניה קלדס. "בין הפטיש צילום: | " לסדן לינה מיארה

חופית כהן־אולאי

| טניה ואחיה סלבה בילדותם צילום מהאלבום

26

18.3.2022 ˆ ידיעות מודיעין, איילון