איילון מודיעין 24.12.21

אבי איצקוביץ החיים לא חייכו אל יצחק בדר ממודיעין, החליט לעזוב את הבית ‰ הוא 14 שכבר בגיל התגורר ברחוב וההידרדרות היתה מהירה, עד שבסיוע אנשים טובים מהעיר הוא סלל את דרכו חזרה למוטב ‰ הרצון לעשות טוב ולכפר על השנים הקשות הוביל אותו אל ארגון "המרקדים" במסגרתו הוא מגיע עם מתנדבים לאירועים שבהם האורחים לא הגיעו, כדי לשמח אנשים ביום חגם "כל מה שאני רוצה היום זה לשמח אנשים" ממודיעין 17 סיפורו מעורר ההשראה של יצחק בדר, בן

דבר, שאני לא צריך להמשיך לחיות. לצד זה תמיד אמרתי לעצמי שאני אש ־ תנה ואצא מזה, יום אחד אהיה טוב יותר, יום אחד אני אחזור לבית הספר ובסוף זה יגיע". משקם את חייו ואכן, לאחר שנה וחצי של מגורים בר ־ חוב, היום הזה הגיע. "היו כמה אנשים טובים במודיעין שראו את המצב שלי מדי יום. הם היו עוזרים לי מדי פעם עם אוכל אבל הם רצו לעשות יותר מזה, להושיט לי יד ולחלץ אותי מהמקום שבו הייתי. הייתי במצב רע, שתוי כל הזמן, אבל הם אמרו לי משהו שלא שמעתי - שאני שווה ושיכול לצאת ממני משהו. ככה, צעד אחרי צעד הם עבדו איתי, אחד מהם הכניס אותי אליו לבית והוציא אותי מהרחוב. בהמשך הצטרפתי לפ ־ רויקט 'הילה', מסגרת חינו ־

מי שנתקל ביצחק בדר ) ממודיעין באחד מאירועי השמחה 17( שאליהם הוא מגיע לא יכול לפספס את פצצת האנרגיה שהוא. קפיצות באוויר, ריקודים ללא הפסקה ושירה מעומק הלב מעידים על כמה הוא שמח. אלא שמא ־ חורי החזות המחייכת מסתתר סיפור חיים לא קל שהתחיל בעזיבת ביתו בגיל צעיר, הידרדרות לאלכוהול והסתבכות כלכלית. כעת, כשהכל מאחוריו, הוא החליט להקדיש את זמנו למען הקהילה ומתנדב בארגון בשם "המרקדים" המש ־ מח אנשים באירועים שאורחים "הבריזו" מהם. "אני יודע היום שאני רוצה לעשות לאנשים טוב על הלב כי גיליתי שהחיים מחייכים אל מי שמחייך אליהם בחזרה".

יצחק בדר. "היום אני יכול לומר בגאווה שאני נקי מאלכוהול והתנתקתי מהחיים | " הקשים שהיו לי צילום פרטי

כית בחשמונאים שעוב ־ דת עם נוער במצוקה. הם עזרו לי לאט־לאט לחזור למסגרת ולצאת מאיפה שהייתי. היום אני יכול לומר בגאווה שאני נקי מאלכוהול והתנתקתי מהחיים הקשים שהיו לי פעם. אני מתגורר במו ־ דיעין אצל חבר ומעכשיו ההחלטה שלי היא לתרום לחברה". התרומה שעליה החליט בדר היתה להצטרף לפרויקט

התקופה הרעה לא הסתדרתי בבית 14 "בגיל ופשוט נטשתי את המקום שה ־ תגוררתי בו, בעצם עברתי להתגורר ברחוב", הוא מספר השבוע. "מצאתי את עצמי ישן על ספסלים באיזור של מודיעין בלי כסף, בלי מקום אמיתי ללכת אליו. גם לא הייתי בראש של לימודים, עז ־ בתי את בית הספר ולא היה לי איך לחיות. הבנתי שאין ברירה

בשם "המרקדים", תוכנית שנועדה לשמח את מי שעורך אירוע אך מסיבות שונות האורחים פשוט לא הגיעו. במצב ב � ח 1,700 כזה מקבלת הקבוצה, שמונה רים, הודעה ובתוך זמן קצר מתייצבים מאות אנשים באירוע ועושים שמח כמו שאף אחד לא יודע. "הגעתי לזה דרך פוסט שקראתי. התח ־ ברתי מאוד לתוכן של הקבוצה והחלטתי שאני רוצה לשמח אנשים. אנחנו באים לאירוע, משמחים את החוגגים, מעי ־ פים אותם עד הגג ועושים שמחה כמו שמגיע לאנשים ביום חגם", הוא אומר. "היה אירוע לא מזמן במודיעין של ילד מהחינוך המיוחד שלא היו בו יותר מדי חוגגים. הגענו לשם ורקדנו איתו בשמחה גדולה. אני זוכר את זה וכמה זה ריגש אותי. מה שמעניין אותי זה רק לשמח את האנשים, לא אוכל ולא שותה, רק רוקד ומשמח", הוא אומר בהתרגשות. "הבנתי דבר אחד בחיים, שעכשיו אני רוצה לעשות טוב לאנשים אחרי הרבה רע שהיה לי. היום אני יודע שאם אחייך אל החיים, הם יחייכו אליי בחזרה". ¿

ואני חייב להרוויח כסף אז עבדתי בעבו ־ דות מזדמנות כדי לקיים את עצמי, ככה הרווחתי מעט כסף כדי לקנות אוכל. "בלילה הייתי נכנס לשירותים ציבו ־ ריים ושם מתקלח, לקחתי סבון ידיים שהיה במתקן ובעזרתו התנקיתי עם המים והכיור הקטנים, זאת אחלה שיטה אגב למי שנתקע", הוא אומר בחיוך. "ככה במשך שנה וחצי חייתי ברחוב. בתקופה הזאת התחיל הבלגן הגדול של החיים שלי, התמכרתי לאלכוהול ושתי ־ תי המון. חוויתי הזיות בגלל הסאטלות שהיו לי. אני זוכר שהיכיתי מישהו כי חשבתי שהוא בא לתקוף אותי אבל הוא סתם היה אדם תמים, פשוט ההזיות מה ־ שתייה הכניסו לי דברים למוח. הגעתי למצב שבקבוק שלם של וויסקי לא עשה לי 'סאטלה' כי הגוף התרגל לשתייה. "החיים ברחוב הביאו אותי למקומות לא טובים, נוצלתי מינית ואנשים ראו בי טרף קל שצריך כסף אז הם שלחו אותי לכל מיני משימות רק כדי שאוכל להמ ־ שיך לקנות אוכל ואלכוהול. הייתי בדי ־ כאון עמוק וחשבתי שאני לא שווה שום

"היה אירוע לא מזמן במודיעין של ילד מהחינוך המיוחד שלא היו בו יותר מדי חוגגים. הגענו לשם ורקדנו איתו בשמחה גדולה. אני זוכר את זה וכמה זה ריגש אותי"

12

24.12.2021 ˆ ידיעות מודיעין, איילון