איילון מודיעין 8.10.21

רגע לפני ש"אצבעוני", עיתון הילדים ,70־ (כמעט) הכי ותיק בעולם נכנס לשנתו ה שמענו מרמי שיר מחולון, בנו של המייסד והמו"ל, על הרעיון שנולד ממש במקרה ‰ הסקופים שנגמרו בהסתבכות עם הצנזורה ‰ העקיצה שעלתה מיליונים ‰ ואיך זה שבעולם העיתונות ההולך ונעלם, הסבתות שקראו אותו בילדותן קונות עותק לנינים

צילומים: קובי קואנקס

חופית כהן ־אולאי

"להוציא לאור עיתון ילדים". וכולם מיד הבינו שמדובר בסטארט־אפ? "שפרי אמר שכיוון שלעיתון יש חיי מדף קצרים, הוא יוצא לעתים קרובות וזול יותר להדפסה, לכן יש לזה סיכוי טוב יותר. מקסימום, אם זה לא הולך, לא מוציאים מהדורה נוספת. וכך, עוד באותו ערב, ישבו שלושתם והגו יחד את הגיליון הראשון של 'אצבעוני'. עד היום אני שומר את העותק המקורי בכתב של שפרי, משנת . הם בכלל לא טרחו למספר אותו כי עדיין לא 1952 חשבו על העתיד". בולים וטיסות בשמי הארץ מיד עם לידתו של העיתון, הפך רמי לחלק מהפרויקט המשפחתי. "כמו כל ילד טוב עבדתי במערכת כל קיץ, בעיקר בשליחויות ובאיסוף הבולים של המכתבים שה ־ גיעו מילדים מכל הארץ למערכת. היה לי אוסף בולים נהדר בזכותם", הוא נזכר. "בילדותי הטיסו מנויים חד ־ שים בשמי הארץ, לעתים הצטרפתי גם לזה וכך זכיתי שנה השיווק של אצבעוני 20 למאות טיסות. עד לפני היה בבתי הספר, וכך נוצר מצב שכל תלמיד בארץ הכיר את אבי ופועלו. ללכת איתו ברחוב היה כמו ללכת עם

אדם מפורסם". שיר, תושב חולון, מדגיש שאצבעוני היה הרבה יותר מסתם עיתון ילדים: "בזמנו היתה רק מהדורת חדשות י � ואבא חשב שמישהו צריך לתווך ל 20:00 אחת בשעה לדים את המידע הזה", הוא מספר. "לא הבענו דעה אבל כן השתמשנו בשפה שמותאמת לילדים. יום אחד הוא קרא כתבה במגזין אמריקני, שישראל עורכת ניסויים בטילים. כאיש חיל האוויר לשעבר הוא הסיק מסקנות וכתב שישראל מתכננת להטיס לוויין לחלל. זה לא עי ־ תונות חוקרת אלא אינטואיציה. ביום שהעיתון הופץ והתקשורת הישראלית דאז סיקרה 11 שיגרו את אופק את הסיפור דרך אצבעוני. לאחר מכן אבא הוזמן לשיחת נזיפה בצנזורה. כמובן שכמו כל גוף תקשורת גם אנחנו שלחנו עותקים לצנזורה, אבל כנראה שלא ממש טרחו להתעמק שם בעיתון ילדים. כמה שנים לאחר מכן שוב קרה מקרה דומה: אבא קרא במגזין אמריקני שצה"ל מקבל ספינות טילים חדשות. בשבת נסענו לנמל חיפה עם חברים ושם עגנה לה הספינה. בלי לחשוב פעמיים אבא צילם ופרסם, ושוב זומן לשיחת נזיפה במשרדי הצנזורה. אני חושב שהעובדה שהתמונה והמידע כבר פורסמו בחו"ל הפתיעה גם אותם. אבא הסביר להם שמי שמרגל אחרי ישראל לא קורא את אצבעוני". מדבקות ידניות למנויים למרות החיבור העז לעיתון, שיר חלם להיות מנצח בתזמורת ומלחין. הוא למד לנגן על פסנתר, ובהמ ־

יש רעיונות שנולדים ממש במקרה. למשל, עיתון "אצבעוני" לילדים. "אבא שלי, מיכאל שיר, היה קצין בקבע, לכן היה זכאי לדיור", מספר ), שירש את העיתון 58 בנו, רמי שיר (

זה לא מה שיש היום: 50 מאביו. "דיור הקבע של שנות ה־ הוריי קיבלו דירת שלושה חדרים מעל לה גארדיה. בחדר אחד אנחנו גרנו ובחדר השני התגוררה משפחת שפרי, עולים חדשים מאנגליה. החדר השלישי היה שטח משותף של סלון ומטבח שחלקנו כולנו". , התיישבו במרפסת דיירי 1952 ערב אחד, בשנת הדירה והחלו לגלגל שיחה: דניס שפרי סיפר על ספרי הילדים שנהג לאייר בחו"ל, ומיכאל שיר ציין שהוא דור שמיני לסופרים ועיתונאים, ושסבו היה יהודה וולמן, ממייסדי אגודת העיתונאים בישראל. כשמי ־ כאל הודה שחלומו הוא להוציא לאור ספרי ילדים, כיבה שפרי את התלהבותו והסביר לו שגם בחו"ל הוצאות של ספרי ילדים לא מחזיקות מעמד, ובי ־ שראל על אחת כמה וכמה לא תהיה לכך כדאיות כלכלית. "ואז אמא שלי זרקה לאוויר רעיון", אומר רמי,

שנה רוב הנשים היו עקרות בית וכתבה על מה אמא עושה בבית 50 "לפני בזמן שאבא בעבודה היתה לגיטימית לחלוטין. היום אף אחד לא יעלה בדעתו לכתוב דבר כזה. הכל יותר מאוזן ועם המון רגישות"

28

8.10.2021 ˆ ידיעות מודיעין, איילון