27.10.23

ד"ר אוסמה אל עמור. "לתפקד כרופא מוסלמי קר רוח"

ד"ר ג'ולי וינשטיין. "לא ישברו אותי"

הפעם זה בלתי אפשרי | ד"ר ג'ולי וינשטיין | "כשהתקבלה ההודעה שמי שיכול, שיגיע מהר, התייצבתי לצד המחלקה שלי והחברים, כי פשוט אין דרך אחרת. לקחתי במהירות את בני איתן בן העשר ואת כלבתי והסעתי אותם להוריי שגרים בבאר־שבע. החמוד שלי רגיל מגיל אפס שזה הנוהל, שאמא צריכה לרוץ לטפל באנשים, בין אם אני כוננית או תורנית או כשיש מצב חירום בדרום. היו פעמים שהייתי מביאה אותו איתי למחלקה, משאירה אותו עם האחיות, והולכת לנתח. הגעתי בשבת בשבע בבוקר לחדר טראומה ויצאתי משם בש־ תיים לפנות בוקר למחרת כדי לשתות, לנוח קצת, וגם לה־ תקלח, כי לא לקחתי איתי כלום. חזרתי שוב למחרת בבוקר 12 כדי להמשיך לטפל. עכשיו התחלקנו בצוות למשמרות של שעות, כדי שתהיה אפשרות לכולם לצאת הביתה, למשפחות. עבדתי בלא מעט מערכות והתמודדתי עם האתגרים של להיות אישה, אמא ומנתחת. ראיתי בעבר אנשים במצב קשה של חולי ומוות, אבל מעולם לא ראיתי מימדי רוע, לא אני ולא שאר הצוות, גם לא הוותיקים שביננו. אותנו, הכירורגים, מלמדים מהרגע הראשון להיות חדים ברגעים קשים, ליצור סוג של ני־ תוק רגשי כדי לתת את הטיפול הכי טוב ונכון, אך הפעם זה בלתי אפשרי. התחושות, המראות, הריחות והפנים ילוו אותי בעתיד, אך לא ישברו אותי". ד"ר ג'ולי וינשטיין היא כירורגית שד בכירה ‰

להמשיך להציל חיים | ד"ר אוסמה אל עמור | "ביום שהכל התחיל, המלחמה שלי היתה אחרת, אמיתית. לתפקד כרו־ פא מוסלמי קר רוח. את הרגשות אני שם בצד. אין להן זמן בימי לחימה, שאחריה כולם מתבגרים, משתנים. כולם מנסים להיות חזקים. אני רוצה להגיד לכולם שהצלחתי, שהתגברתי, אבל לא. משהו מת בתוכי מאותה השבת. היא חרוטה בתוכי וההשפעה הרגשית והמנטלית גדולה מנשוא. כשהכל מתחיל אני טס לבית החולים ביחד עם קולגה, ואם להודות, הייתי אופטימי. אנחנו מורגלים בסבבי לחימה, אבל טעיתי בענק. הפעם זה משהו אחר. רק שעה קודם לכן חזרתי ממשמרת לילה כרופא בכיר במלר"ד. עוד הרבה לפני שנכנסתי פנימה, הכניסה של המלר"ד הורידה לי את כל האופטימיות שהיתה בי. בכניסה לחדר הטראומה ראיתי כבר את הזוועות. אני שואל את עצמי מתי זה ייגמר. השעות חולפות, אבל הכל נראה כאילו רק התחלנו. לא משנה כמה פצועים חולפים בין ידיי. נדמה שהאירוע רק התחיל. מצד אחד הזמן חולף, אבל שום דבר לא זז. עוד פצוע ועוד פצוע ועוד מראות נוראיים, אבל אנחנו נלחמים בכל הכוח ולא מוותרים על אף אחד. הכאב עצום. הפצע של כולנו עוד פתוח, ושאלה אחת שלא מניחה לשלוותי - עד מתי ימשיך ההרג של חפים מפשע. לגביי, אל תדאגו, אני מבטיח לקום, להתגבר, להתאושש ולהמשיך להציל חיים. זה לא הולך להיות פשוט ואני אמשיך להילחם על הפצועים שיגיעו, לצערי, גם בזמן הקרוב". ד"ר אוסמה אל עמור הוא רופא בכיר במחלקה לרפואה דחופה ‰

"ראיתי בעבר אנשים במצב קשה של חולי ומוות, אבל מעולם לא ראיתי מימדי רוע, לא אני ולא שאר הצוות, גם לא הוותיקים שביננו"

"הכאב עצום. הפצע של כולנו עוד פתוח, ושאלה אחת שלא מניחה לשלוותי - עד מתי ימשיך ההרג של חפים מפשע"

ידיעות הנגב ˆ 27.10.2023 21