בונוס ירושלים 04.10.22

הזבל יוצא החוצה

המאבק של עובדי העירייה בקדנציה של ניר ברקת מול אנשי משרד האוצר בתקופתו של השר משה כחלון היה משהו בעוצמה ובתוכן שמזמן לא נראו כאן ואולי גם לא נראה בעתיד. האיומים והאיומים שכנגד חגגו, מענק הבירה, שמתקצבת ישראל לעירייה מדי שנה בסך מאות מיליוני שקלים, עמד בסכנה, וכל צד התבצר בעמדתו. לצד ההשבתות והפגנות המחאה בלטו לרעה שיאים שליליים, שכללו עצירת הרכבת הקלה במרכז העיר וחסימת הכניסה למשרד האוצר באמצעות הרים של זבל על ידי עובדי התברואה. ברקת הנחה וליבה את המאבק, אבל איש השטח שלו, שעמד בראש הכוחות והוביל את כל הפעולות, היה יו"ר ההסתדרות במרחב ירושלים דני בונפיל. בונפיל: "ניהלנו באמת מאבק וסכסוך קשה מאוד וכל צד התבצר בעמדתו והיינו צריכים לשבור את אנשי האוצר, והחלטנו ללכת על הקו הזה, והיינו יכולים ללכת עוד יותר רחוק. היתה לנו גם תוכנית להגיע עם משאית זבל לבית של אמא של משה כחלון באולגה באחד מסופי השבוע, שאז הוא היה מגיע לשם. אבל יו"ר ההסתדרו דאז, אבי ניסנקורן, התערב ושכנע אותי לרדת מזה. כמובן אני וכחלון היינו מאוד מסוכסכים אז והדברים עלו לטונים גבוהים וכל אחד התבצר בעמדתו. היינו צריכים למצוא דרך לנצח אותם, וכך זה הצליח בסוף, אבל אף פעם זה לא היה אישי נגדו. הייתי עושה חיים לא קלים לכל שר אוצר שהיה נכנס איתנו ראש בראש". ואיך הסתיים הסכסוך ביניכם? "גם לפני המאבק המתוקשר היינו מיודדים והיה לנו קשר. זה לקח קצת זמן, אבל חזרנו לעצמנו והפכנו להיות בקשר בלי עזרה או גישור של אף אחד. פשוט יצא לנו להיפגש במספר אירועים של חברים משותפים, ומכאן לשם, באווירה בלתי פורמלית, נשבר הקרח וחזרנו להיות בקשר. זה חלק מהעניין של לייצג עובדים ולהיות בתפקיד ציבורי. לא תמיד זה הכי נעים, אבל גם היום אין לי חרטה על מה שהיה ועל איך שהדברים התגלגלו". ממקורביו של כחלון נמסר: "דני ומשה מעריכים אחד את השני ונמצאים בקשר. גם ברגעים הכי קשים של העימות היה להם ברור שזה לא אישי".

צילום: יואב דודקביץ' | מתחם הרכב

חברות לשימור

במיזם שתוכנן ב'מתחם הרכב' בכניסה לעיר, העירייה לקחה את המאבק הכי רחוק שאפשר נגד המועצה לשימור אתרים. בספרא הגישו עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי נגד החלטת ועדת הערר המחוזית שאימצה את עמדת המועצה לשימור ופסלה את התוכנית להרוס את כל המתחם. מדובר בצעד חריג ביותר של רשות מקומית, שאף שקלה לעתור לבית המשפט העליון. מי שניהל את המאבק בצורה עיקשת מטעמה של העירייה היה מהנדס העיר, האדריכל שלמה אשכול. מולו עמד יו"ר המועצה לשימור אתרים במרחב ירושלים איציק שוויקי. אומנם לאחר אינספור דיונים, ועדות תכנון, בתי משפט ומאבקים ולחצים הוחלט על תוכנית פשרה להריסה חלקית של שני מבנים מתוך התשעה שהוכרזו להריסה במקור, אך שוויקי שילם על כך בבריאותו, שהידרדרה עקב הלחצים, ואף עבר ניתוח לב בשל כך. שוויקי: "זה היה מאבק ממושך ובהרבה חזיתות. היו לחצים וויכוחים קשים, והתעמתו איתנו איפה שרק היה אפשר. מהנדס העיר התייצב מולנו, הטיל את כל כובד משקלו והלך איתי ראש בראש. זה לא היה קל, ואני לקחתי את זה יותר מדי אישית וזה פגם בבריאותי. הלכנו לוועדת הערר ולבית המשפט המחוזי, ובסוף הצלחנו להציל את עיקר המתחם. זה לא היה מאבק אישי אלא על פניה של ירושלים ולמען הדורות הבאים. שלחו אליי שליחים, והיו כל מיני צעדים מעבר למלחמה והמאבק הגלוי לעין ברמה הציבורית, אבל עמדנו על שלנו". ואיך המשקעים ביניכם נעלמו? "הכרתי את אשכול עוד כשהיה אדריכל פרטי. אני מכבד אותו, וכמובן לא ראיתי במאבק שום דבר אישי נגדו. אחרי תקופה מסוימת חזרנו להיות בקשר מקצועי-חברי. אפילו באתי למסיבת הפרידה שאירגנו לו, ועד היום, לאחר שהוא כבר פרש מזמן מהתפקיד, יוצא לנו לדבר מדי פעם ולהיות בקשר". שלמה אשכול מסר בתגובה: "איציק שוויקי נלחם כהוגן על 'כבשת הרש' מבחינתו. היה לנו ויכוח לא פשוט וכל אחד עמד על דעתו, אך לשני הצדדים היה ברור שמדובר בוויכוח ועימות עקרוני. שום דבר לא היה על בסיס אישי. לבסוף נשארנו ביחסים טובים, וההחלטות שהתקבלו היו הטובות ביותר לנוכח הנסיבות".

לא אישי. כחלון צילום: אלכס | קולומויסקי

לא מתחרט. צילום: | בונפיל חיים צח

עמהם הסליחה

הלחץ היה גדול. שוויקי ואשכול צילומים: | שלומי כהן, פרטי

8

4.10.2022 ˆ ידיעות ירושלים