בונוס ירושלים 17.12.21

צילום: שמעון דוינו | לזכר האח. הבוטקה של מושיקו

צילום: אור מורלי | ' במות פתוחות והקרנות. 'זאביק

בלו ב'זאביק' מתקציב העירייה. "בילדותי גדלתי בשכונה אבל לא הייתי מחוברת לכאן בכלום", מספ ־ רת אור מורלי, שנמנית עם מייסדי הבר. "הלימודים והחוגים היו לי מחוץ לשכונה ויצאתי בבוקר והייתי חוזרת בערב. אחרי הצבא כשהתחל ־ תי ללמוד באוניברסיטה בהר הצו ־ פים חזרתי לגור כאן וגיליתי שיש כאן קומונות שיתופיות גדולות, אחת חילונית והשנייה של בוגרי בני עקיבא. התחברנו ביחד ומכאן גם נולד הרעיון של הבר. "יש כאן המון צעירים, זוגות צעי ־ רים וגם סטודנטים שלא היה להם פה מקום אחד לצאת אליו, וכשהייתי רכזת צעירים במינהל הקהילתי זה הצורך הכי גדול שעלה. כולם פה מתנדבים ועוזרים, גם רואה החשבון שלנו וגם היועץ העסקי והאדריכל, כל זה ניתן למקום ללא תשלום". להנציח ולנצח בר שכונתי קטן שמתרחב מעט בימים אלו הוא 'הבוטק'ה' ברחוב . המקום נפתח לפני 26 אנטיגונוס שלוש שנים, אך עד עכשיו עבד על אש קטנה גם לנוכח הקורונה. הבעלים שמעון דוינו מספר כי הקדיש את המקום להנצחת אחיו, החייל משה דוינו ז"ל, שנהרג במ ־ בצע צוק איתן. בימים אלה המקום סגור זמנית לרגל שיפוץ והרחבה, אך בתוך שבו ־ עיים-שלושה הוא עתיד להיפתח מחדש במתכונת המשודרגת. דוינו: "המקום פועל במתכונת בר בשעות הלילה. בר שכונתי קטן,

שנפתח לפי כחצי שנה בשכונת אר ־ מון הנציב בצמוד למינהל הקהילתי, ברחוב עולי הגרדום, בתוך אוטובוס ישן שהפך למעין קרוואן. המייסדים הם שני בחורים צעירים, שלומי לב־חיים ואסף שחר. הקונס ־ פט של הבעלות וההפעלה הוא של אגודה שיתופית, ויש להם כבר היום חברים (בבית הוועד בבית הכרם 30 500 חברים). כל חבר שילם 400 יש שקל וגם מחויב לתת משמרת עבו ־ דה במקום אחת לחודש. לב־חיים משמש גם כיו"ר האגודה. "רצינו מקום בילוי כיפי ובקטע אחר בש ־ בילנו, בלי צורך לנסוע כל פעם לעיר או לשוק", מספר לב־חיים, "כאן כולם מעורבים ומכירים זה את זה, ואנחנו מחליטים מה יהיה ואיך. המחירים שאנחנו גובים פה מוזלים, לדוגמה, חצי ליטר מהחבית עולה שקל, כשכל ההכנסות הן 25 כאן לפיתוח המקום. "אין לנו תפריט של אוכל וכולם מזמינים מבחוץ, וכך אנחנו מעו ־ דדים עוד עסקים שכונתיים כמו הפיצה שעושים לפה משלוחים ואנ ־ חנו בלי מטבח ולא מתעסקים בזה". כרגע המקום פתוח בלילות חמישי ומוצ"ש ובימי שישי בצהריים. עוד מקום צעיר שנפתח לפני מספר חודשים הוא הבר 'זאביק' בפ ־ סגת זאב. המקום פועל מתחת למי ־ נהל הקהילתי ברחוב משה דיין, ללא מטרות רווח, והוא מנוהל על ידי התושבים בקונספט של קואופרטיב. פעילים 50 נכון לעכשיו, יש כבר שותפים בניהול ובאחזקה של המ ־ קום, הפועל כרגע יום אחד בשבוע, בלילות חמישי, אך בקרוב מתוכנן שיפוץ מקיף ולאחריו יורחבו ימי הפעילות. את עיקר המימון של י � אלף שקל, ק 250 השיפוץ בסך של

אור מורלי ('זאביק', פסגת זאב): "יש כאן המון צעירים, זוגות צעירים וגם סטודנטים שלא היה להם פה מקום אחד לצאת אליו, וכשהייתי רכזת צעירים במינהל הקהילתי זה הצורך הכי גדול שעלה"

בתחילתו דווקא יצר מאבקים בין־ קהילתיים מצד נציגים חרדים בעי ־ רייה לנוכח פעילותו בלילות שישי, ומכאן לשם הוא פועל כיום באוהל של מבנה ארעי. במקום מתקיימים הרצאות, הופעות של מוזיקה חיה, סדנאות, יריד שוק קח־תן ועוד. ח � נפתח בעיר הבר ה 2019 בשנת ברתי השני שנקרא 'בית הוועד' בש ־ כונת בית הכרם ברחוב החלוץ. כמו ב'מפלצת', הבעלות וההפעלה של המיזם הן בידי אגודה שיתופית. יש חברים שרכשו מניה בהשקעה חד־פעמית של מאות שקלים וכל ההכנסות הן קודש לפיתוח המקום. כמו כן גם כאן החברים השותפים מנהלים ומתחזקים את המקום. הדור הבא בברים הקורונה פגעה בעסקי חיי הלי ־ לה באופן קשה, ומעבר לכך היעדר התיירים, שלמעשה נמשך עד היום, הביא לכך שבתי קפה וברים שהיו כבר מוסדות מוכרים בעיר לא שרדו ונאלצו לסגור את שעריהם. כך קרה השבוע ל'בולינט' במרכז העיר ול ־ שכן שלו 'בירמן' רק לפני כחודש. אלא שמנגד מתחזק הקטע של מקום סולידי בהשקעה נמוכה בלי הרבה סיכונים כלכליים ועם תמי ־ כה של המינהל הקהילתיים במבנה בכסף וגם בסיוע ארגוני וניהולי. עלות האלכוהול בבר השכונתי מו ־ זלת כי העלויות נמוכות ולא מחפ ־ שים שם ליצור רווחיות מוגזמת. וזה גם מתאים יותר למציאות היום, של הכיסים והארנקים של הדור הצעיר. 'בארמון' הוא בר שכונתי צעיר

אליו באים בעיקר מהסביבה הק ־ רובה, אבל לא רק. זה מקום חברי, חמים ונעים". לא רחוק משם, ברחוב הורקניה , פועלת 'השראבייה של סאלח'. 8 המקים הוא דרור סמי, שפתח את הבר לאחר שחלה בסרטן והיה במצב קשה. כיום מצבו הבריאותי השתפר והוא הקים את העמותה 'בשביל הד ־ רור', שמחזיקה בעשר אחוזים מהבר ואחראית למתן סיוע ועזרה לבני משפחות של חולי סרטן. חלק מהכנסותיו של הבר נועדו לממן את פעילות העמותה. מעבר לכך, בשעות היום הבר משמש כק ־ ליניקה וכמקום מפגש טיפולי וסד ־ נאות עבור קרובי משפחה של חולי סרטן. סמי: "זה בר שכונתי קטן. אפשר ורצוי להגיע בטרנינג או בכל לבוש נוח. זה מקום קהילתי תומך, וזה הציל אותי אישית. אני קורא למקום 'תחנה לרענון הנפש'. כולם מכירים את כולם ומרגישים חופשי. מגיעים בעיקר מהסביבה הקרובה באופן רגלי. לא צריך לחפש מקומות חניה ולא לארגן נהג תורן שלא שותה". המקום פועל בימי חול משעות הערב ועד אחרון הלקוחות. אגב, המקום קרוי על שם סבו של סמי, והוא נמצא בסמוך לבית הקפה הש ־ כונתי שהקים סמי על שם סבתו, 'זאריפה'.

ידיעות ירושלים ˆ 17.12.2021 11