המפרץ 09.08.24

פגיעת הפגז בגג הפלאפל

/ מירית קושניר סטרומצה /

כבר כמעט עשרה חודשים שבישוב הנטוש שלומי פועל פלאפל אחד שממשיך לעבוד על אף הפינוי, האזעקות, ונפילות הטילים. במקום שבו רוב התושבים ובעלי העסקים סגרו והלה כו, הפלאפל של יונתן בללי נשאר והוא מפיץ סביבו כנגד כל הסיכויים, ניחוחות של שניצלים טריים, פלאפל וצ'יפס. "אני מוכר פלאפל, אבל חי כאילו הייתי בכיתת כוננות" הוא אומר "כל החפצים החשובים לי – מפתחות, ארנק, טלפון - נמצאים בכיסים בכל רגע נתון כדי שאוכל לרוץ למרחב המוגן. זה מצב פסיכי, אבל זו המציאות. והמועצה דאגה למיגונית צמודה עבורי ועבור הלקוה חות". הישוב נטוש. מי הלקוחות שלך? "בעיקר חיילים וקצת חבר'ה שנשארו. תושבים מעטים חזרו לגור כאן, ויש עוה בדי מפעלים חיוניים ואנשים שמגיעים לתת שירות למועצה או למפעלים, ועוה צרים אצלי לרגע". כולם אוהבים פלאפל. "ומי שלא – אין לו ברירה. זה או פלאפל או כלום. השבוע סגרתי לשלוה שה ימים בעקבות החיסולים והאיומים מאיראן, ואנשים התקשרו אלי לברר אם המקום פתוח". צ'יפס ומוזיקה ה � , גרוש ואב לילד, גר בנ 46 הוא בן ריה. הקעקועים, התכשיטים והסניקרס ממתגים אותו כטיפוס צבעוני, והחבה רמניות עושה את כל השאר. לשלומי הגיע לפני עשר שנים כדי לא להתחרות באחיו, שהוא הבעלים של "פלאפל ניר" בנהריה. מאז הוא מגיע מדי בוקר בשעה , מדליק את הצ'יפסרים והמוזיקה, 10:00 ועובד. לעיתים המקום הומה בחיילים ולפעמים נכנסים שלושה בלבד. קשה לפספס אותו, בכיכר המרכזית בשלומי בקצה כביש הצפון, עם הכיסאות המוה צבים על הדק ועם המוזיקה שמתחלפת במרפסת בהתאם למצב הרוח. בסמוך אליו יש בנק, מקומות אוכל ופיצוציה גדולה, כולם סגורים. גם חנות המחשבים וחנות האקססוריז לבית נסגרו. תחנת הדלק הקרובה עובדת מספר שעות ביום, וגם המשחטה שנמצאת לא רחוק משם. כל השאר נטוש וריק. בינואר האחרון עבר למקום הנוכחי, ורק שלושה שבוה

חודשים הוא מגיע 10 בכל בוקר מזה למרכז הישוב שלומי הנטוש, פורק סחורה מהטיוטה ופותח את הפלאפל החיילים כבר מכירים אותו ובאים, ‰ שלו ויש גם לקוחות ממפעלים חיוניים באזור תכירו את יונתן בלילי, שאפילו הפגז ‰ שנפל לו על הגג, וההזעקות הבלתי נגמרות, לא שברו אותו הפלאפל האחרון בגבול הצפון

"השבוע סגרתי לשלושה ימים בעקבות החיסולים והאיומים מאיראן, ואנשים התקשרו אלי לברר אם המקום פתוח"

עות לאחר שסיים לשפץ במו ידיו ובעה זרת חבר, נפל טיל בקרבת מקום. הטיל פער חור בתקרה והגשם מוטט את השאר, וגם המטבח האחורי נפגע. "אנחנו ווינה רים בנשמה, מי יכול להזיז אותנו"? אמר לנו אז "אני לא מוכר זהב ויהלומים, אבל הנוכחות שלי נותנת לאנשים אופטיה מיות. אני מציע אוכל בסיסי, ובסוף הרי לא באמת משנה מה אתה מוכר. אנשים קונים חוויה. פלאפל זה לא רק דרגות. פלאפל זה תרבות ישראלית". עד מתי? השבוע התברר שהאופטימיות ההיא קצת נחלשה. "אני חי בשני עולמות" הוא אומר "מגיע לשלומי בכל בוקר לישוב סגור ואווירת מלחמה, וחוזר הביתה לנהריה לסוג של חיי שגרה. אני לא נרתע מהרקטות, אבל זה מחלחל ועצוב לראות ככה את המקום. בקצב הזה יש מצב ששלומי תישאר עיירה נטושה; ואם זה המצב כאן, מה יגידו במושבי הגדר? אם המדינה לא תעשה צעד משמעותי, גם אני אשקול אם אני נשאר או לא. אני לא מתכוון לחיות את המציאות הזו עוד עשרה חודשים, אני אסגור. אני לא רמטכ"ל, אבל ברור שאי

"אני קונה ירקות וחזה עוף כל בוקר מרמי לוי בנהריה. על הדרך אני מעמיס באוטו גם כרוב כבוש, שמן וחמוצים מהספקים"

"אנשים משלומי אומרים לי שבישובים שאליהם התפנו יש להם עבודות וחברים חדשים, ולא ברור כמה מהם יחזרו"

9.8.2024 ˆ ידיעות המפרץ 16