השרון 1.12.23

"כולם התגייסו, גם על חשבון זמננו הפרטי". ד"ר דליהו וד"ר פגירסקי

זירים את עצמך בכוח לשגרת החיים. עכשיו אני רוכב כל יום באופניים עד לבתי המלון שבהם שוהים המפונים". יש לך עצה איך לצאת מתקופת האבל והדי־ כאון? "בדיוק כמו שאומרים בני משפחות החטופים, כשאני עובר ליד המוזיאון ורואה את הנרות, משוחח איתם וזה צובט בלב: 'אנחנו פה חיים, לא שוכחים אף אחד, אבל החיים שלנו ממשיכים, אחרת מה שעשה החמאס יהיה הרבה יותר אפ־ קטיבי'. "בגדול, כל העבודה בבריאות הנפש זה קס־ מים. גם פה אנחנו משתמשים בטריקים מכל הבא ליד, כי המטרה שלנו היא להחזיר את החיים לנורמליות אחרי אירוע בלתי נתפס". ¿

רים או עם בעיה אישיותית קבועה - ואז אין ברירה אלא לשלוח אותו למיון, כי ההתנהגות שלו גם עשויה לסכן את עצמו ואת שאר האנ־ שים במלון".

בחדר, פוחדים לצאת החוצה, מתעסקים כל היום במסכים ובטלוויזיה, ואז הם ‑ מעניקי השירות הפסיכולוגי ‑ לא יכלו לדעת שיש בעיה. זה מטורף להבין שיש חמש נפשות שחיות בחדר במלון צפוף, ואין להם בית. הם לא יוצאים, אף אחד לא מגביל אותם במסכים או בתכנים, ואז המתבגרים הולכים ומתכנסים. במקרה כזה, היינו צריכים להתערב". אלו סוגי מקרים פגשתם? "מכל הסוגים ומכל המינים, כולם ללא הב־ חנה. חלק שהגיעו מהמסיבה ברעים, משפחות מיוחדות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים, משפחה אחרת שבתם התצפיתנית נרצחה והם לא ידעו איך לעכל את זה. היו הרבה מקרים שביקשו לראות פסיכיאטר. חלק ביקשו כדורי שינה או הרגעה – אבל אז שידכנו אותם לקופות החולים. במקרים יותר מורכבים שלחנו פסי־ כיאטרים למלונות או לדירות של מתפנים". המפונים סיפרו לך ולצוות שלך על החוויות שהם עברו? "הגיעו אנשים, חיילים וניצולים שדיברנו איתם, שהחוויה שהם מתארים בלתי נתפסת. אתה לא צריך להיות פסיכוטי כדי להבין אדם שעבר אירוע פסיכוטי. אתה יושב איתם וחווה מחדש את הזוועות שראו, ואומר לעצמך - זה לא הגיוני, זה מדע בדיוני, זה לא יכול להיות... אבל היתרון הוא שאתה מאפשר לעצמך להיות המיכל עבורם, ולהוציא את כל הזוועה שראו וחוו, זה מקל עליהם מבחוץ ומבפנים". האם זה נכון שאשפזו אנשים בכפייה? "אצלנו היו כל מיני מקרים ששקלנו לאשפז מישהו, אבל זה מישהו שבלע הרבה מאוד כדו־

הביקורת: "המערכת בהרעבה"

גם ד"ר פגירסקי מתאר מחסור קשה במטפ־ לים: "באופן רגיל אנו עומדים באברבנאל על אחוז אשפוז, ויחד עם זאת היינו 150 תפוסה של צריכים להוציא צוותים גם כדי לטפל במפו־ נים. מערך בריאות הנפש הציבורי בהרעבה כבר כמה שנים בישראל. אני מתקשה לגייס פסיכולוגים, וכשאני מפרסם מודעה, סטוד־ נטים שיוצאים מהלימודים מסתלבטים עליי, כי המשכורות מזעזעות. לא יכול להיות אדם שלמד תשע שנים אחרי בית הספר, ואז מקבל שקלים. אם לא יהיה שינוי, 5,000 משכורת של אני לא רואה שייצא משהו טוב. הפעם ניצל־ נו בזכות הרבה מאוד אנשים שהתנדבו, טיפלו ועשו עבודה מדהימה". יש שחשים, בכל רחבי הארץ, שאנו בישראל בסוג של דיכאון לאומי. "יש פה אבל. היכו בנו, שחטו אותנו, וכל המ־ דינה הייתה בדיכאון. אבל כשמישהו מת יש שבעה, ואחרי זה יש שלושים, אבל אחרי זה אדם צריך לחזור לשגרת חיים. גם אני, שהייתי רגיל לעשות ספורט כל יום, אם זה שוחה, רץ או רוכב, לא הייתי מסוגל לעשות דבר. אבל קמים ומח־

ד"ר רננה | איתן צילום: ג'ני ירושלמי, דוברות איכילוב

התרופה: חיזוק החוסן ד"ר רננה איתן, מנהלת המערך הפסיכיאטרי בבית חולים איכילוב, מסבירה את העקרו־ נות הטיפוליים במפונים ובניצולים: "העבודה הטיפולית מתמקדת במתן מענה לנפגעי הלחימה, לנפגעי חרדה, וכן לטיפול התמיכתי במתמודדי הנפש בשגרה. העקרונות הטי־ פוליים מדגישים את חיזוק החוסן, חזרה לשגרה ככל הניתן ומניעת שקיעה במצב תוד־ עתי של פליטים. כעת, מירב המאמצים מושקעים ביצירת מסגרת טיפולית‑קהילתית המשכית עבור הנפגעים הזקוקים למסגרת זו, בשיתוף קופות החולים וגורמי בריאות הנפש בקהילה – המרכז לבריאות הנפש אברבנאל, מרפאות קהילתיות אגד יפו ובית החולים איכילוב". ¿

17 ידיעות השרון ˆ 1.12.2023