חדרה 09.12.22

מסע ההישרדות המדהים של גיא זך גיא זך מכרכור בסך הכול רצה לצאת בגיל רגע לפני שהיה אמור לשוב ‰ לטיול הגדול 30 מנפאל התרחשה במדינה רעידת אדמה נוראית בעקבותיה מצא עצמו המטייל הישראלי לכוד את ‰ בכפר מבודד, מנסה לשרוד כנגד כל הסיכויים מסע ההיחלצות מעורר ההשראה שלו הוא חושף "הטראומה הפכה לחוויה של ‰ בהרצאה מרגשת עוצמה, אני גאה בדברים שקרו לי שם", הוא אומר

"אני מסתכל על החוויה כמעצימה. ארבע פעמים כמעט איבדתי שם את חיי ואני מרגיש שקיבלתי את חיי במתנה. אני חושב שאפשר לצאת מההרצאה עם פרופורציה לחיים וגם עם תזכורות לגבי מה צריך לזכור ברגעי משבר"

מאבק על מסוקים הוא מספר כי בתנאי הקיצון ההתנה ־ גויות האנושיות הסלימו: "הגיעו הרבה מסוקים, חלקם פרטיים, חלקם צבאיים שפרקו ציוד ולא בהכרח פינו אנשים. כל יום שחלף היה קשה יותר, פה המ ־ חנה לא תפקד, כאן חסר מים, כל יום נשבר איזשהו שיא. אחרי חמישה ימים הגיע מחלץ ישראלי (מביטוח הראל) וזה שינה דברים ומתחים במחנה. הלחץ שעות 24 הישראלי הביא לכך שתוך התחיל הפינוי של כל המחנה, לא רק של הישראלים". למה המסוקים הנפאלים לא פינו אתכם? "כל מסוקי נפאל הולאמו לטובת המ ־ דינה. המדינה כולה הייתה בקריסה, אנחנו לא היינו הבעיה היחידה. קטמ ־ נדו קרסה, מתו אלפים, היינו מקום אחד במצוקה מתוך אזור שלם במצוקה. לא היה איך ליצור קשר עם המשפחה, רק כשלאחד החברים בקבוצה היה טלפון לווייני, יכולנו להודיע למשפחות שא ־

לדבריו התגובות להרצאה נעות בין אנשים שמתקשים לשמוע את הסיפור ואת הקונפליקטים שהוא מגלם בתוכו לבין אנשים שיוצאים מועצמים ומלאי תקווה: "אני מספר על דברים והתנה ־ גויות מלאות בתהומות של כיעור, אבל גם על פסגות של יופי. אני חושף שם רגעים נוראיים. אישית אני מסתכל על החוויה כמעצימה. ארבע פעמים כמעט איבדתי שם את חיי ואני מרגיש שקיב ־ לתי את חיי במתנה. אני חושב שאפשר לצאת מההרצאה עם פרופורציה לחיים וגם עם תזכורות לגבי מה צריך לזכור ברגעי משבר, שיש חשיבות גדולה מאוד לתקשורת בינאישית, לקבוצה והנהגה". זך כיום מתגורר בבנימינה. בימים שאחרי האירוע הלך גם לטיפול פרט ־ ני, כדי לעבד את מה שקרה לו בנפאל: "הטראומה הפכה לחוויה של עוצמה ואני גאה בדברים שקרו לי שם, העזרה, החיבור והתושייה. האירועים שקרו לי שם הם מעבר לכל דמיון. זה לא ייאמן שזה קרה לי בחיים. התהומות והפסגות של הטבע והאדם ביחד".

נחנו בחיים. היו מאות ישראלים בנפאל. המבצע הישראלי היה מרגש. ישראל ממש הקימה בסיס צבאי בקטמנדו. כל הזמן ניסו לאתר ולהצליב מידע. טיפלו בנו, נתנו לנו אוכל, ולהתקשר הביתה, קשה להבין את ההבדל בין הטיפול הישראלי בנו, לבין הגישה של מדינות אחרות שאזרחים שלהן נקלעו לנפאל". מתי החלטת להרצות בנושא? "אני כותב המון גם ברמת הטיפולית של הדבר. יומיים אחרי חזרתי כבר כת ־ בתי את מה שקרה. הוצאתי מעין ספרון ונתתי לחברים קרובים. מן דרך לספר בצורה עמוקה מה עובר בראש, איך אתה מחזיק מעמד שם. היה רגע שכבר באתי כבר לצלם סרטון פרידה, זה דבר שקשה לקלוט. בבוא העת אעשה סדרה או סרט. את ההרצאה בראש ובראשונה יצרתי בשביל חברים ומשפחה. הרבה אנשים רצו לדעת מה קרה ואני חושב שמשהו בתקופה האחרונה, הוביל אותי לפתוח יותר ולספר מנקודת מבטי, וממרחק של זמן. הבנתי את החשיבות לדבר על זה. אני מרגיש זכות להגיד את הדברים".

צמנו היינו במצב גרוע. לא ידענו אם המקום שאליו אנחנו יורדים ייתן לנו מענה בכלל, אבל החלטנו למרות זאת לעשות את זה. או למשל פגשתי אדם זר וכבר באותו לילה ישנו באותו שק שינה, כי היה כורח לשמור על חום גוף ועשינו גם שמירות על מדורות. מכיוונים אחרים הייתה אלימות בעק ־ בות הרצון לעלות למסוקים בקטע של מי עולה קודם". אז מה אנחנו יותר, יפים או מכוע ־ רים? "ראשית אני הולך בתחושה שזו הייתה חוויה של עוצמה ולא של טראומה. האדוות שלה בחיי מורגשות פה ושם, אבל אני מרגיש מחוזק ממה שהיה בח ־ מישה ימים האלה. אני זוכר שכשחזרתי היו תחושות מעורבות, היו זרים גמורים שעוזרים זה לזה, טוב לב שאין לו גבול ותנאי, ומנגד קשרים אנושים מאוד נפיצים שיכולים להתלקח בשנייה. חוויתי את זה על בשרי. שני המדדים קיימים בחיים ביחד. אנחנו גם וגם והמ ־ טרה היא להיות יותר מהטוב".

33

ידיעות נתניה, חדרה ˆ 9.12.2022