חדרה 09.12.22

כשאימא של איריס פרידריך חלתה באלצהיימר, היא החליטה שזה הזמן לחקור את ילדותה ‰ השיחות המרגשות הולידו שני ספרים, האחרון שבהם "חוטים של נוקידיס", על שמו של המאכל הטריפוליטאי האהוב, עוסק ‰ 1945 בפרעות בלוב בשנת באמצעות הדמויות חושפת הסופרת הנתנייתית את מנהגי העדה ומתמודדת עם הרגעים בעברה, שבהם ביקשה להסתיר את מוצאה מחברת את החוטים צילום: יאיר שגיא | נטאלי סילבר

פרידריך הסופרת איריס ), השיקה את "חוטים של נוקידיס", 63( ספר חדש המספר על חייהם של יהודי לוב, דרך דמויות מרכזיות בילדותה. באמצעות הדמויות היא חושפת את המאכלים, הריחות, המתכונים והפתג ־ מים הטריפוליטאים עליהם גדלה במ ־ שפחת חיון. סיפורים ופוסטים "כשאימי חלתה במחלת האלצהיימר לפני מספר שנים, הבנתי שזה הזמן של שתינו לקשור את החוטים ביני ־ נו ולגלות מאיפה באתי", היא מספרת על הרגע בו החליטה להוציא את הספר ,1945 שעוסק בפרעות בלוב בשנת והגיבורה שלו היא אישה מיוחדת שעו ־ זרת להוריה בימים הקשים בהם טבחו ביהודי העיר. היא עושה זאת באמצעות אוכל חם ומנחם, החוטים של הנוקידיס. ''זהו מאכל מוכר בעדה'', מסבירה פרידריך בגאווה. ''זה בעצם בצק שעו ־ שים ממנו חוטים מהם יוצרים עיגולים בגודל של חרוז ומבשלים אותם בתוך רוטב עם בשר או עוף, זה פשוט תענוג לאכול את זה, במיוחד בימים קרים. זה ממש כמו להכין ניוקי איטלקי, רק בס ־ גנון לוב". פרידריך מוכרת בנתניה כמורה וכמ ־ נהלת עמוד פייסבוק בו היא מפרסמת מזה חמש שנים פוסטים אודות משפחתה והקהילה הטריפוליטאית. "בחרתי לע ־ שות את זה דרך סיפורים ופוסטים. זה קרה אחרי שאמא שלי, ג'וליה, חלתה בדמנציה והבנתי שאין זמן, כי תמיד היו לה הרבה סיפורים ורציתי שהם לא ייע ־ למו. בהתחלה זה היה דרך העמוד שלי בו פרסמתי פרשת שבוע או דברים שק ־ שורים לחגים, פתגמים וסיפורים, ומשם זה גדל והפך לקהילה של אנשים שעקבו

"ניסיתי להסתיר את המוצא שלי מאחר ולא ממש התחברתי לזה ואפילו התנערתי מזה, במיוחד כשרציתי לצאת רק עם הבחורים האשכנזים. אפילו סירבתי שיקראו לי בשם שנולדתי איתו, אינס. היה ממש דיון על זה אצלנו בבית"

אחרי מה שאני מפרסמת, והגיבו לזה". לדבריה, זה גם מה שהוביל אותה לה ־ חלטה להוציא ספר. "רציתי להעביר את הסיפורים, המאכלים והפתגמים שהיא גדלה עליהם הלאה". פרידריך נולדה וגדלה בבנימינה, במ ־ אחים ואחיות. 10 שפחה שורשית עם היא מתגוררת כיום בשכונת פולג בנ ־ תניה ונשואה לחבר המועצה לשעבר סטאז' 71 חיים פרידריך המשלים בגיל בעריכת דין. לזוג שבעה ילדים (ילדה משותפת, שני ילדים שלה מנישואים קודמים וארבעה שלו), והם סבים גאים לנכדים. ''אנחנו ממש שבט'', צוחקת פרידריך המחזיקה בתואר שני בחינוך, ומרכזת תרבות יהודית-ישראלית בבית הספר רימלט בנתניה. ''ניהלתי את מרכז ההעשרה למחוננים בנתניה ואת מרכז צמרות למצוינות בעיר. וכיום אני מט ־ מיעה בבית הספר את העניין של הזהות היהודית והמורשת, כי זה נושא שמאוד קרוב אליי".

שלי בשביל להחליף ספרים. תמיד היינו קוראות את הספרים בדרך, כי מאוד אהבתי לקרוא. זו גם הייתה הדרך שלי להגיע מהאזור בו גדלתי, האזור של השיכון, לאלו של הנחלה, המושבה. בגלל שהייתי תלמידה טובה והציונים שלי היו טובים, זה היה הקרש קפיצה שלי להתערבב עם הילדים של המוש ־ בה. עבורי זו הייתה האפשרות היחידה שלי לשנות את המעמד שלי, ולא לנ ־ שור מבית הספר ולעבוד בבית האריזה או במחלבות. רציתי להיות אחרת. אבא שלי תמיד אמר לי שאני אצליח ואפילו רצה שאהיה עורכת דין, אבל לא יכולתי לממן את זה, אז הלכתי ללמוד הוראה בבית ברל שם נתנו לי הלוואה שהייתה מותנת בכך שהם יגידו לי איפה ללמד בסוף לימודיי, מה שהוביל אותי לקריית שמונה, שם לימדתי שנתיים, הכרתי את בעלי ואחרי שנולדו שני ילדינו, נסענו לגור בקונגו למשך כמעט עשור. בזכות הנישואים האלה אני מדברת צרפתית, מה שעזר לי להסתדר בקונגו. לאחר גי ־

"ניסיתי להסתיר את המוצא שלי מאחר ולא ממש התחברתי לזה ואפי ־ לו התנערתי מזה, במיוחד כשרציתי לצאת רק עם הבחורים האשכנזים", היא אומרת. "אפילו סירבתי שיקראו לי בשם שנולדתי איתו, אינס. היה ממש דיון על זה אצלנו בבית, והחלטנו על איריס שזה הכי קרוב לאינס, אבל היום לא הייתי מעזה לעשות את זה", היא מסבירה כי כבר מילדות ידעה שהדרך שלה לצאת מהגורל של עבודה במח ־ לבה או במפעל אריזה, היא באמצעות ההשכלה. ''החיבור לספרים היה חלק בלתי נפרד ממני. תמיד קראתי ספרים, לפ ־ עמים לפני שינה או מאחורי המחסן של הבית, כי זו הייתה הדרך שלי להתחמק ממטלות הבית", היא מספרת. "היינו משפחה גדולה וכל הילדים לקחו חלק בעזרה בבית. אני זוכרת כשלמדתי בבית ספר אשכולות במושבה, הספרייה הייתה במרחק שלושה קילומטרים מה ־ בית שלי והייתי צועדת לשם עם חברה

34

9.12.2022 ˆ ידיעות נתניה, חדרה