חדרה 10.05.24

הגבורה שהפגינה סמ"ר שיראל חיים פור מראשון לציון עד נשימתה האחרונה שבעה חודשים אחרי, העצב תפס מקום מרכזי ‰ בחמ"ל בניר עוז, הצילה רבים עכשיו הם מספרים על התמיכה הבלתי צפויה מהעם ‰ במשפחתה שעלתה מאירן האיראני ("הופתענו"), הזעם על הבכירים ("הם חייבים לתת את הדין על זה") והכאב שאינו מרפה ("איבדנו את בת הזקונים, אנחנו מרוסקים") ‰ הפחד מיום הזיכרון והחיבוק מאיראן משפחתה של הסמב"צית מניר עוז על החיים אחרי הטרגדיה ׀ ראשון לציון

חופית כהן אולאי // צילום: דנה קופל

השבת של שמחת תורה הייתה אמורה להיות השבת האחרו־ נה של סמ"ר שיראל חיים פור, סמלת מבצעים בבסיס בנחל עוז, לפני השח־ רור הגדול מצה"ל. היא סיימה משמרת בין שישי לשבת בשלוש לפנות בוקר ונשארה בבסיס, וכשמתקפת המחב־ לים החלה, היא רצה בפיג'מה וכפכפים לחמ"ל להיות עם חבריה ולנהל את כל האירוע. במשך כמעט שעה היא וחיילים נוספים בחמ"ל ניהלו קרב מול המחבלים שהגיעו עד למקום שהיה אמור להיות הכי מוגן ובטוח. היא עוד הצליחה להציל חלק מחבריה שברחו מהחלון, אך נלכדה יום אחרי 20 באש שהציתו המחבלים. נמצאו שרידי גופתה בחמ"ל השרוף. בביתה בראשון לציון נותרו שבורים ומרוסקים הוריה אלי וצמרת ושלושת )27 ), ברק ( 29 אחריה הגדולים, נתנאל ( ), שלא מצליחים להתאושש 25 וליאור ( מאז האסון שבו נרצחה בת הזקונים והאחות שהגיעה אחרי שלושה בנים, וב־ עיקר לא יודעים מנוח בהיעדר תשובות לשאלות הקשות. "שיראל הייתה בחורה מדהימה עם אור ושמחה", מספר אחיה ברק, "כל מה שע־ ניין אותה זה לעזור לאחרים. היא העניקה המון נחת להורים שלי, הייתה חברת אמת לחבריה וגדלה על ערכים. כל דבר שהיא עשתה היא ביצעה על הצד הטוב ביותר. היא תמיד חלמה על שירות משמעותי, הרחיבה לימודי ערבית כדי להתקבל למודיעין וכשזה לא הצליח והציעו לה להיות סמב"צית. היא קודם כל למדה על התפקיד ורק כשהבינה את החשי־

בחוץ הכל מחבלים, אז מוטב לא להוציא אותם. כששיראל לא יצרה קשר במה־ לך היום הבנו את זה, בחמ"ל אין קליטה וכשהיא במשמרת היא לא יוצרת קשר שעות, בטח לא במצב כזה. אבל 12 גם הערכנו שעד הבוקר היא תתקשר. כל המשפחה נשארה יחד, לבושים בבגדים בסלון, לילה שלם ללא שינה, מחכים לטלפון ממנה". בבוקר יצרו בני המשפחה קשר עם חיילים שנמלטו וחיברו חלק מחלקי הפאזל. בשלב זה שיראל עדיין מוגד־ רת כנעדרת. "באופן אבסורד קיווינו שהיא חטופה, כי ככה היא לפחות בחיים. חיילים סיפרו ששיראל כל הזמן כיוונה כוחות, היא שלחה אותם לאזור המסי־ בה, לקיבוצים מסביב לכל מקום בו זיהו מחבלים". היא לא הזעיקה אותם לחלץ אותה? "לא. כי היא הבינה שזה התפקיד שלה, להציל אזרחים, והיא עשתה את זה עד הרגע האחרון. שיראל וגם אנחנו האמנו שהמוצב הוא המקום הכי מוגן שיש, אף אחד לא חשב שזה יקרה. כשהמחבלים הצליחו לפרוץ לחמ"ל ולהשליך רימונים החיילים נמלטו מהחלון. סיפרו שעד הרגע הזה הם עוד ראו את שיראל, היו חיילים שק־ פאו מפחד והיא עודדה אותם להמשיך לטפס ולברוח. מהנקודה הזאת זה רק ניחוש שלי, אבל ניחוש מושכל, היא כנראה עזרה לכמה חיילים לברוח מהחלון וכשהגיע תורה כבר לא היו לה כוחות לטפס לחלון, מצאו אותה יום". 20 בחמ"ל אחרי

היצירה של האמן האיראני

שבת נוראית. "ברגע שהתחילו האזע־ קות אני ואחי הגענו עם הנשים להיות עם ההורים ואחי הקטן, אבל לא נכנסנו לסרטונים והשתדלנו לא להקשיב לש־ מועות. ההודעה האחרונה משיראל הגי־ היא הייתה רגועה, 10:53 עה בשעה כתבה שהיא בסדר ומוגנת, שהם מו־ קפים בלוחמים אז לא צריך לדאוג לה ושהיא אוהבת אותנו. שיראל הייתה במשמרת לילה, לכן כשהתחילו האזע־ קות היא רצה למיגונית, כשהגיע גשש והיא הבינה את המצב היא התעקשה לרוץ איתו לחמ"ל עם פיג'מה וכפכ־ פים ותחת הפגזות. שם היא הרגיעה את כולם, היא אמרה לבנות לא להתקשר בהיסטריה להורים כדי שהם לא יבואו חשבה שבעה צעדים 20 לשם. ילדה בת קדימה והבינה לבד שאם ההורים יגיעו עצמאית הם לא ישרדו את הנסיעה כי

בות שלו היא הלכה על זה וכמובן סיימה את ההכשרה בהצטיינות. המפקדת שלה אמרה שמהרגע הראשון יעדו אותה לנחל עוז כי לשם שולחים רק את מי שיודעים שמסוגל לתפעל מערכת כל כך מורכ־ בת. באמת היה לה שירות משמעותי, היא תמיד חזרה עם חוויות, לא ממקום של פחד, אלא מהבנה כמה חשוב התפקיד שלה. היא כיוונה את כל הלוחמים בשטח והבינה שזו גזרה חמה וחשובה, שהם הקו הראשון. מעולם לא דאגנו לה, להיפך, כמי שהיה חייל ידעתי שבמוצב היא הכי מוגנת, יותר דאגתי מהנסיעות".

הייתה לי 20 אחות שנה, זה לא משהו שנגמר ברגע, מישהו צריך לתת את הדין על זה. זה שבכירים מתפטרים זה לא מספיק מבחינתנו"

השבת השחורה "קיווינו שהיא חטופה"

ההבנה שמוצב נחל עוז מוקף לוחמים וממוגן חיזקה את בני המשפחה באותה

28

10.5.2024 ˆ ידיעות נתניה, חדרה