חדרה 15.04.22

זו ילדותי

ספורט

ההצגות היומיות ב"קולנוע שרון" ‰ הבילויים בחוף הים ‰ הלימודים בבית הספר הדתי ‰ היציאות למועדונים של העיר ‰ וכמובן, מגרש הקופסא המיתולוגי ‰ מיוחד לחג הפסח: בני לם, מאמן מכבי נתניה, חוזר אל המקומות שעיצבו את חייו

נטאלי סילבר צילום: י ובל חן

נתניה עיצבה את ילדותי "הילדותשלי הייתה מורכת מכל כך הרבה מקומות ואנשים", מסביר לם. "החל מחברים שמלווים אותי עד עצם היום הזה ועד למגרשים בהם היינו משחקים וכבר לא קיימים יותר"

שנה. 39 נשוי ללונה מזה ,63 , לם הוא אב לשלושה וסב לשבעה. הוא אחד מגדולי כדורגלניה של מכבי נתניה וסמל של העיר. באמצע העונה חזר אחרי שנים ארוכות והפך למאמנה של הקבוצה בה שיחק, ומאז ההצלחה מסחררת. נתניה השלימה סיבוב משחקים ללא הפסד, שי ־ חקה כדורגל מלהיב וסוחף והתברגה בפ ־ לייאוף העליון. כעת היא במאבק עיקש על המקום הרביעי בטבלה שמוביל למ ־ שחקים במפעל אירופי. אבל יותר מכל, בני לם החזיר לעיר שלו את טירוף הכ ־ דורגל שכה אפיין אותה בעבר. "נתניה עיצבה את ילדותי, כי זו לא הייתה ילדות רגילה אלא ילדות שמו ־ רכבת מכל כך הרבה מקומות ואנשים", הוא מסביר. "החל מחברים שמלווים

מאוהדים לחברים טובים. אנחנו הרבה שנים ביחד. אגב, אני כבר לא אופה, כי למרות שלמדתי את זה, אשתי לונה לא רוצה שאכנס לה למטבח. חוץ מזה, אני זוכר שפעם היינו משח ־ קים את גביע השכונות. כי בנתניה היו מלאשכונות והיינו עושים את זה כל יום, והיה מגיע הרבה קהל. זה היה מיוחד כי היינו במגרשים בכל מיני שכונות בעיר כמו: 'אוהל שם', 'מחנה', 'שכונת סלע', 'דורה', כל המקומות האלה שהם סוג של פרבר. היה מגיע מלא קהל לראות אותנו משחקים. היום אין שכונות כאלו ולכן קשה להוציא סופרסטארים כמו פעם. כיום, על כל שכונה בנו בניין. אין מגרשים ולכן אין גם את ההווי הזה של השכונה. בברזיל יש שכונות אז יוצאים

אותי עד עצם היום הזה ועד למגרשים בהם היינו משחקים וכבר לא קיימים יותר. זה מתחיל בחברי ילדות שהלכו כל אחד לדרכו, וממשיך עם החבר'ה שהכרתי בתיכון שעוד למדתי באורט במגמת מלונאות, והייתי מגיע אליהם עם עוגות שאפיתי. ואחרי שכולם נהנו היינו יוצאים לבלות בפונדק הים, סרט בקולנוע השרון או בחוף הים. מבחינתי ג'אנו דהן והאחים שלו, והמספרה שלהם, מספרת מונטריאול, הם חלק מהילדות שלי. הייתי מגיע לשם בתור ילד, כי כל הכוכבים של הקבוצה היו מגיעים לשם וגם כי הייתי מסתפר שם ואני עדיין מס ־ תפר שם. אגב, האחים יחד עם משפחת וילנר הם חברים שלי כבר מעל ארבעים שנה ומלווים אותי, תומכים בי והפכו

משם הרבה כישרונות, פעם זה היה ככה בנתניה, היו מלא שכונות ויצאו משם מלא שחקנים. היינו עוברים משכונה לשכונה ומשחקים כל היום כדורגל. אפילו היינו עושים בימי שישי כיתה נגד כיתה, הכל סביב הכדורגל. היום משלוש-ארבע פעמים אימונים בש ־ בוע, קשה להיות שחקן, במיוחד עבור אחד כמוני שאוהב לקחת דברים מהעבר כמו למשל משמעת באימונים שהייתה פעם, ואימנו אותו הרבה מאמנים, כמו למשל שייע פייגנבוים, צביקה רוזן, זאביק זלצר ושמוליק פרלמן, המאמנים הכי גדולים שיש. בעיני, יש משהו טוב לקחת מכל תקופה, כי אם זה היה טוב בעבר, למה שזה לא ימשיך להיות טוב בעתיד".

46

15.4.2022 ˆ ידיעות נתניה, חדרה