חולון 24.06.22

השבוע הותרו לפרסום שמותיהן של נוריתשילוח ומלכה מלול, שתי נשות הצוות בגן שהוקלטו על פי החשד כשהן מקללות פעוטות ‰ אם לילד שלמד בגן: "אין לי יום ואין לי לילה" אמא לילד בגן: "ההקלטות שרפו לי את הנשמה" החשד להתעללות בגן "בינבה" | חולון

"כל שבוע הייתי מבקרת במוקד, במרפאה או במיון, מרגישה מיחושים ולא מבינה מה עובר על הגוף שלי"

מהבית התחושות האלה חזרו אליי. כל שבוע הייתי מבקרת במוקד, במרפאה או במיון, מרגישה מיחושים ולא מבינה מה עובר על הגוף שלי. זה בדרך כלל בא לידי ביטוי בלחץ בלב ובראש, כאילו הגוף שלי מדמה התקף לב. זה תמיד קרה כשהייתי מחוץ לבית, לכן השתדלתי להישאר תמיד קרובה לבית. גם כשח ־ ברות רצו להיפגש, העדפתי שזה יהיה מתחת לבניין שלי. "במשך שנתיים חשבתי שיש לי בעיה גופנית, אבל כל הבדיקות הראו שהכל בסדר, עד שרופא אחד הראה לי שכל התסמינים שלי תואמים קושי נפשי. פתאום הבנתי שהבעיה היא לא הגוף שלי, אלא הראש. בשלב הזה כבר בכלל לא יצאתי מהבית. זה לא שלא הייתי מנסה, הייתי יוצאת מהדלת בכוח וחו ־ זרת חזרה בריצה. "עם הזמן כל החברות נעלמו, לאף אחד כבר לא הייתה סבלנות. הן המשיכו בחיים שלהן ואני נשארתי באותה נקו ־ דה. נכנסתי למיטה ולא יצאתי ממנה. סבא, סבתא ואמא היו עסוקים בעבו ־ דה, והם פשוט לא ראו את זה. הם הגי ־ עו מדור אחר. הם לא הבינו מה הבעיה לקום מהמיטה, לצאת מהדלת ולחצות את הכביש. עבורם, כשאדם צריך לע ־ שות משהו, הוא פשוט עושה אותו, אבל אני לא הצלחתי. "בזמן שישבתי בבית למדתי לבשל ולצייר, היה בי הרבה תסכול וייאוש, וכמובן שבכיתי הרבה. רציתי להחלים ולא ידעתי איך". היציאה מהבית באופן אבסורדי, כשמואיסיינקו ביקשה סיוע למצוקה שלה, שלא איפשרה לה לצאת מביתה, היא נדרשה לעשות בדיוק את זה. "באותה תקופה לא הייתה אופציה לפ ־ גוש פסיכיאטר מבלי לצאת מהבית. לא משנה כמה הסברתי מה מצבי, לאף אחד לא היה אכפת. אבל אז הגיעה הקורונה, ופתאום אמרו בטלוויזיה שאפשר לשוחח עם מטפלים באמצעות הטלפון. מיד יצ ־ רתי קשר, ותוך זמן קצר קיבלתי אישור למה שכבר ידעתי ‑ אני סובלת מאגור ־ פוביה וחרדות. קיבלתי כדורים, תחילה במינון נמוך ולאט־לאט העלו את המינון. האמת שבהתחלה היה לי קשה להאמין שזה יצליח. הייתי למודת כישלונות, אבל עם הזמן זה קרה. לאט־לאט, ודווקא בתקופה שכולם נכנסו לבתים והתבודדו, אני דווקא יצאתי מהבית. אני זוכרת את הפעם הראשונה בים אחרי חמש שנים של הסתגרות. הייתי המומה. הכל היה יפה וקסום, לא הבנתי למה חיכיתי חמש שנים. פתאום הבנתי שבחוץ הכל רגיל

ומשעמם באופן מדהים. זאת הייתה תג ־ לית עבורי שאין ממה לחשוש. גיליתי את העולם מחדש, דברים שברורים מאליהם לכולם, היו חוויה מיוחדת עבורי ‑ לבלות בים, לצאת למסעדה או ללכת להצגה". דרושות חברות בזמן שמואיסיינקו גילתה את העולם מחדש, היא הבינה שאין לה עם מי לחלוק את הפלא. "הרבה חברות היפנו לי עורף. המצב שלי היה כבד עליהן ויש כאלה שנעלמו עם הזמן, למדו, התחתנו, הביאו ילדים והמשיכו הלאה. נותרתי בלי חברות ולכן העליתי את הפוסט". הופתעת מהתגובות? "ידעתי שתהיה היענות, אבל באמת שהיה כיף לראות כל כך הרבה פרגון. אבל למרות הכל, בשורה התחתונה אנ ־ שים הציעו לי עזרה, ודווקא עכשיו אין לי צורך בסיוע או רחמים. אני לא מחפשת מישהו שיעזור לי, או לפנות אליו בשעת צרה, כפי שרבים הציעו, אני מחפשת חב ־ רות, אבל לא כאלה שיצפו ממני ליזום, כי זה בדיוק הקושי שלי. אני רוצה בנות שרוצות להיות חברות באמת, לצאת יחד ולבלות, כמו כל חברות אחרות בעולם. "היום אני עובדת בחנות פרחים ונה ־ נית מהחיים, אבל הולכת לבד לקולנוע או לים. לפעמים אני מסיימת יום עבודה ופשוט הולכת לישון כי אין לי עם מי לב ־ לות. אני מחפשת חברות ולא עזרה. "מה שכן הפתיע אותי, היא כמות האנ ־ שים שפנו אליי בפרטי וכתבו לי שהם מרגישים כמוני. יש כל כך הרבה אנשים סביבנו שסובלים מחרדות ואין לנו מושג לגבי זה. אנשים חוששים להיחשף ולדבר על זה בגלוי, אבל דווקא עכשיו, עם כל מה שעברנו עם הקורונה, החרדות הפכו למאוד נפוצות. לי אין בעיה להיחשף. למרות הכל, אני אדם מאוד חזק. כל הזמן נלחמתי בחרדות שלי. יש אנשים אחרים שהיו במצב שלי וכבר לא נמצאים איתנו, לכן חשוב שנדבר על זה. שאנשים יידעו שהם לא לבד ושגם המדינה תבין שיש כאן אתגר עצום שחייבים לטפל בו, מחלה של ממש שצריכה הכרה, ואנשים שצריכים עזרה. החיים שלי השתנו מהיום שקיבלתי את העזרה שהייתי צריכה. ברגע שיכול ־ תי לצאת מהבית, גם נפגשתי עם פסי ־ כיאטרית מקומית שעזרה לי והכל השת ־ נה. היום אני לוקחת כדורים, אבל אם פעם התקפי חרדה ביום, היום 20 הייתי חווה אני עוברת התקף חרדה פעם בארבעה חודשים, וגם איתו אני כבר יודעת כיצד להתמודד, כי יש לי את הכלים הנכונים. היום אני כבר חיה את החיים שלי ולא מאפשרת לחרדות למנוע ממני לפרוח". ¿

צילום: קובי קואנקס | "כל הגוף רעד". הגן בחולון

אחת האמהות, שבנה הצטרף לגן בשנה שעברה, סיפרה: "מאז שזה קרה אין לי יום ואין לי לילה. את ההקלטות שמעתי רק אחרי המעצר. כל הגוף שלי רעד. בהתחלה כשדיברו על זה הייתי בטוחה שזאת נקמה של הורים, או איזו אי־הבנה, אבל ההקלטות שרפו לי את הנשמה. איך אפשר לדבר ככה? ניסיתי לזהות את הקול של הבן שלי אבל קשה להבין משהו בין כל הצרחות והבכי. אמרו שהייתה גם אלימות פיזית אבל לא קיבלנו עוד מידע. "ההורים ביקשו שיארגנו לנו צפייה משותפת, אבל אני לא יודעת אם אני יכולה לעמוד בזה. אני לא רוצה לראות מישהו מרביץ לילד שלי, אבל אני גם לא מסוגלת להתעלם מזה. אם יש סרטוני אלימות, זכותנו לראות הכל, שנדע איך לטפל בילדים שלנו. זאת אישה שהילדים שלי רואים בה סבתא. אנחנו באים לאסוף את הילד והיא מעניקה אהבה לכולם, אף אחד לא יכול לומר שהכתובת הייתה על הקיר". למרות תחושת ההורים, יש כאלו שמספרים שדווקא ראו סימנים מחשידים. "יש לי קשר מש ־ פחתי קרוב־רחוק עם אחת מהעצורות, והיה ברור לי שאכניס את בני לגן שלה", מספרת תושבת חולון, אם לארבעה. "הוא היה שם בדיוק חודש וברחתי", היא מספ ־ רת. "משהו שם הרגיש לי רע. זה היה לפני הרבה שנים, ולמרות שלא היה לי הרבה ניסיון החלט ־ תי להקשיב לאינסטינקטים שלי ולהוציא אותו. שנים לא היה לי נעים ממנה. הרגשתי מבוכה כל פעם שנפגשנו. עכשיו אני מבינה שהמבוכה כולה שלה. הורים, אתם חייבים להקשיב לתחושת הבטן שלכם, רק אתם יודעים מה טוב לילד שלכם". ¿

חופית כהן-אולאי

בית המשפט התיר השבוע לפרסום את שמותיהן של שתי נשות הצוות מהגן בחולון שחשודות בהתעללות בפעוטות: השתיים הן נורית שילוח ומלכה מלול. בקרב ההורים הרוחות עדיין סוערות: "היא הייתה כמו סבתא לילדים שלי, אני לא ישנה מהרגע שגיליתי". בניגוד לבקשת עורכי דינן, החליט בית המש ־ )35 פט לאשר לפרסום את שמותיהן של שילוח ( ), החשודות בהתעללות פיזית ונפשית 60 ומלול ( בילדים במעון "בינבה" בשכונת גרין בעיר. תחילת הפרשה לפני כחודש, אז התעורר חשדם של זוג הורים שבתם נמצאת במעון, והם החליטו להכניס למקום מכשיר הקלטה. לאחר שהאזינו לקלטות והתחלחלו, הם מיהרו להגיש תלונה במשטרה, שפתחה בחקירה, ובין היתר אספה חו ־ מרים ממצלמות האבטחה בגן. מחומרי החקירה עולה תמונה קשה. בין היתר נשמעות נשות הצוות צועקות על הילדים: "כנסי מלאך המוות... את לא טובה מאף אחד", ובמק ־ רה אחר: "תישרפי באש הגיהינום", כאשר ברקע נשמעים ילדים בוכים וצועקים. ביום חמישי שעבר עצרה המשטרה את השתיים ובהארכת המעצר הן ביקשו לאסור את פרסום שמן, דבר שבית המשפט סירב לאשר. עורכי דינן של השתיים התעקשו כי מדובר בנשות צוות אוהבות ודואגות עם ותק רב, שזכו באמון ההורים במהלך השנים. נציג המשטרה הפתיע בדיון והסכים עם הקביעה הזו, ואף סיפר כי מר ־ בית ההורים אכן הופתעו.

מוקירים את השינשינים | בת ים עיריית בת ים ערכה לאחרונה אירוע הוקרה לצעירים שיוצאים למכינות ושנות שירות, זאת במעמד ראש העירייה, צביקה ברוט. האירוע נערך בשיתוף פעולה נרחב של נציגי מחלקת הנוער, למען המ ־ תנדבים והמתנדבות שיוצאים בשנה הקרובה לשנות שירות ומכינות דרך שלל תנועות וארגונים, כמו תנועת הנוער העירונית קצ"ב, "סיירת ממריאים", הצופים, בני עקיבא ועוד. במעגל משותף שיתפו המתנדבות והמתנדבים למה בחרו לצאת לשנות שירות ולמכינות, מה דחף אותם לקבל את ההחלטה ומה התוכניות שלהם לעתיד. ברוט בירך את המשתתפים ואמר: "אלו הצעירים שלנו. אני גאה בכל אחד ואחת מכם. אני סומך עליכם שתייצגו את בת ים בכבוד ענק. שרק תצליחו בהמשך הדרך". חופית כהן־אולאי

"עם הזמן כל החברות נעלמו, לאף אחד כבר לא הייתה סבלנות. הן המשיכו בחיים שלהן ואני נשארתי באותה נקודה"

11

ידיעות חולון, בת ים ˆ 24.6.2022