חולון בת ים 01.11.24

המילואימניקית שקולטת כבר שנה את פצועי המלחמה

התרגלתי למראות, אבל אני מקווה שזה לא יצלק אותי" בשבעה באוקטובר רס"ל גיא חליבה מראשון לציון הייתה סטודנטית שחולמת 8 אבל אז גויסה בצו ‰ על הטיול הגדול ועד היום נמצאת בשיבא, קולטת את פצועי עכשיו אחרי ‰ המלחמה וצמודה אליהם שנה במילואים היא מספרת על הרגעים הלילות הרבים ‰ ששוברים אותה בתפקיד ‰ הפחד לפגוש פנים מוכרות ‰ ללא שינה והסיבה שהיא מסרבת לחזור לשיגרה

כבר שנה שרס"ל גיא חליבה מראשון לציון ישנה בבית החו־ לים שיבא, משלימה בזום שיעורים שהפסידה כסטודנטית ולא עוזבת לרגע את החיילים הפצועים שהיא קולטת מדי יום מאז השבעה באוקטובר במס־ גרת תפקידה כמי שמייצגת את צה"ל וחיל הרפואה בכל הקשור לטיפול ות־ מיכה בחיילים שנפגעו במלחמה ובני משפחותיהם מרגע הגעתם לבית חו־ לים. בראיון מיוחד היא מספרת השבוע על האחריות הכבדה, המראות הקשים, הקשר החם עם המאושפזים, הדא־ גה לאחיה לוחם גבעתי שמשרת בעזה והשבר הגדול כשהיא נאלצת למחוק פצועים שעברו לרשימת "הותר לפר־ סום". וגם, למה גם אחרי שנה בתפקיד אין לה כוונות לחזור לשיגרה: "כל עוד צריכים אותי, אני כאן". השבעה באוקטובר פצועים 300 קלטתי ביום אחד ) התגייסה לצה"ל 23 כשרס"ל חליבה ( היא שובצה בדיוק בתפקיד עליו חלמה, . במסגרת תפקידה היא 2 מש"קית רם קולטת חיילים שמגיעים לבית החולים, מלווה אותם בתהליכים שונים, יוצרת קשר עם המשפחות ומשמשת כצינור מחבר בין בית החולים האזרחי לחייל שעדיין נמצא במסגרת צה"ל. בעוד שב־ סדיר היא עבדה במחלקות כמו שיקום ופסיכיאטריה, בשנה האחרונה השירות באוקטובר 7 שלה נראה קצת אחרת. ב היא גויסה למילואים והייתה מהראשו־ נים שקלטו את החיילים שנפצעו בקר־ , מאז התחלתי 2021 בות. "השתחררתי ב ללמוד הנדסאית בניין ומדי פעם עשיתי שירות מילואים. ליוויתי בעיקר חיילים 7 שעברו תאונות והיו בשיקום ארוך. ב באוקטובר התעוררתי מאזעקות ומאוד דאגתי, כל המשפחה של בן זוגי משד־ רות, אמא שלו הייתה לבד בבית ואחי הקטן הוזעק להצטרף לגדוד שלו בגבע־ תי. היה ברור לי שיצטרכו אותי ותוך זמן קצר כבר התייצבתי בבית החולים שיבא. המפקדת שלי אמרה לי לא לבזבז זמן על רישומים או משרד, לרוץ ישר למיון ולקלוט את הפצועים הראשונים. צריך להבין שאין שום גורם צבאי אחר שיוכל לבצע את התפקיד הזה ובאותו יום קל־ פצועים בדרגות שונות". 300 טתי מעל איך נראה חדר המיון של שיבא ביום הטבח? "נורא. הפצועים לא הפסיקו להגיע, מסוק אחרי מסוק, אמבולנס אחרי אמ־ בולנס, רכבים אזרחים, המונים שחיל־ צו אנשים מהדרום, פצועים שהתפנו עצמאית, חיילים על אזרחי שתפסו את הנשק וניסו לעזור. היה לחץ מטורף, ובמקביל אני יודעת שהמשפחה של בן זוגי ואחי הקטן נמצאים בלב הבלגן. אי

אפשר להסביר את התחושות, במסגרת השירות ראיתי דברים לא נעימים אבל מה שראיתי וחוויתי באותו יום לא קל להתמודדות. אני פוגשת את הפצועים ברגע שהם מגיעים למיון, נכנסת איתם לחדר הלם וכבר שם מקבלת מידע וגם רואה במו עיניי את הפציעות הקשות, היום אני יכולה לומר שהתרגלתי למ־ ראות האלו אבל אז זה היה הלם, את לא מאמינה שאת רואה את זה בעיניים שלך. בלילה קלטתי פצועים, בשלב 2 "עד מסוים הלכתי למשרד לישון אבל לא הצלחתי וחזרתי למיון, ידעתי שצרי־ כים אותי. אומנם תפקדתי כמו זומבי, אבל עשיתי את העבודה ועשיתי הכל כדי לא לחשוב מה קורה בחוץ". הכאוס במיון "שאלות רבות נותרו ללא תשובות" לא רק הפצועים היו זקוקים לחליבה, את חדר המיון הציפו מאות הורים מו־ דאגים שניסו לברר בתוך התופת המת־ חוללת היכן ילדיהם המשרתים בבסיסי הדרום. "היו המון משפחות שרק חיפשו את יקיריהם, הם עברו בין כל בתי החו־ לים באזור בניסיון לאתר אותם. בשלב מסוים קיבלתי החלטה להתחיל לרכז רשימה, מכל בן משפחה ביקשתי שם, מספר אישי ותמונה, ניסיתי לעשות סדר מתוך מחשבה שאצליח לעזור להם לאתר אותם, אבל לצערי זה לא קרה. כל עש־ רות השמות ברשימה שלי הפכו זה אחר זה ל'הותר לפרסום', כל פעם מחקתי עוד שם, עוד חייל שהתגלה שהוריו לא ימצאו אותו ונפל בקרב. לצידם היו גם נשים של חברי כיתת הכוננות, משפחות מהדרום שהתפצלו, המונים שניסו לברר מה קורה עם יקיריהם. אנשים הגיעו עם שאלות אבל לא באמת היו תשובות. במצב שגרה אם אני צריכה להודיע למשפחה שהבן שלה נפצע זה נעשה לאט, מנסים לענות על כל השאלות, באוקטובר לא היה זמן לשום דבר. 7 ב אלו היו שלושה ימים של טירוף, במק־ רים רבים לא הצלחנו לסייע אבל היו גם הצלחות. "היה חייל שהגיע פצוע אנוש, הוא היה מחוסר הכרה ואף אחד לא ידע מי הוא. במשך יומיים הוא היה מורדם ומונשם בלי פרטים, רק לקראת יום שלישי איתרנו את המשפחה. היה שם צוות מדהים שתיעד כל אמצעי זיהוי, קעקוע, עגיל, כל מה שיכול לסייע".

"כל עשרות השמות ברשימה שלי הפכו זה אחר זה ל'הותר לפרסום', כל פעם מחקתי עוד שם, עוד חייל שהתגלה שהוריו לא ימצאו אותו ונפל בקרב"

הקשר עם הפצועים "אנחנו מדברים על הכול"

/ חופית כהן אולאי /

מעל שנה עברה מאותו יום ארור אך חליבה לא עזבה את שירות המילואים

16

1.11.2024 ˆ ידיעות חולון, בת ים