חולון בת ים 08.11.24

זוהר מספרת על יום השבעה באוקטובר צילום: מוזיאון | השואה בארה"ב

זוהר. "מבינה עכשיו שכל יום הוא מתנה"

- והרופא אמר שהכל בסדר, תחזרו הבי־ תה. אבל הדרך הביתה לכיוון בת ים נס־ גרה, כי עדיין הסתובבו מחבלים בחוץ. לקחו אותנו למקלט בשדרות, אבל ראינו שם כאוס עצום, חיילים שירו בהם, ובסוף ישנו לילה באשקלון". "רק למחרת הגענו הביתה. אסתר עוד עברה מספר טיפולים וניתוחים בבית החולים וולפסון, ובמקרה גילו שהחו־ לייה מעל עצם הזנב שלה נשברה, וזה נס שהיא עדיין הולכת, אחרת הייתה יכולה להישאר משותקת מהרגליים ומטה. היא עברה ניתוח מוצלח והשתקמה. היום, אנו מנסות לחזור לחיים, להבין שכל יום הוא מתנה ושניצלנו בזכות ניסים יוצאי דופן ומטורפים. גילינו כוחות שלא ידענו שיש לנו ודחף לשרוד. אנחנו תומכות אחת בשנייה בימים קשים, כי אתה לא יכול לדעת באיזה מצב רוח תתעורר מחר". "היום אני מודה לאלוהים בכל רגע שאני עדיין כאן, וכנראה שיש לי מה לעשות בעולם הזה. אנחנו מבקרות כל הזמן את משפחתו של המלאך שלנו - אורי ארד. היינו מעדיפות שלא היינו מכירים אחד את השני במצב הזה, אבל בני המשפחה שלו הם האנשים הכי חז־ קים והכי מדהימים שפגשנו, והם יהיו המשפחה שלנו לנצח: מהרגע הראשון שהגענו ללוויה, בהמשך לשבעה ועד היום - אנחנו עטופות באהבה ובחום. אנחנו כבר חלק מהמשפחה שלו, ואמא שלו אמרה לי משפט שלא אשכח כל חיי: 'אתן המתנות שהילד שלי השאיר לי', וזה מהדהד. אם יש לי לפעמים טיפה אשמה, שאני קמה בבוקר ולא מבינה איך ניצלתי - אמא שלו נותנת לי הרבה כוח בזכות המשפט הזה. אני חולקת את הסיפור שלו כדי לשמור את הזיכרון חקוק לנצח".

"אנחנו כבר חלק מהמשפחה של אורי. אמא שלו אמרה לי משפט שלא אשכח כל חיי: 'אתן המתנות שהילד שלי השאיר לי'. עכשיו אני חולקת את הסיפור שלו כדי לשמור את הזיכון שלו חקוק לנצח"

בבוקר ניסינו להתקשר 11:00 ועד שעה לאנשים בשקט. התקשרתי לאמא שלי כדי לומר לה שאני אוהבת אותה - שזה הסוף. ראינו שהשדה ליד התעלה מת־ חיל לבעור וסמוך לרכב מתחיל לעלות באש. אסתר לא הרגישה את הגוף שלה בכלל, ופתחה לי את הדלת, כדי שאע־ זור לה לצאת. נשכבנו בתעלה, ואמרתי לאסתר שאני הולכת להזעיק עזרה - דקות, כנראה 20 אם אני לא חוזרת תוך שאני מתה". "יצאתי מהמכונית והתחלתי לרוץ ול־ רוץ, עד שראיתי קבוצת חיילים, ונפלתי על הארץ. הם לקחו אותי למקום בטוח. אחרי חמש דקות נזכרתי שאסתר עדיין במכונית - ואני צריכה לחזור מיד. הם לא הקשיבו לי, אבל אין סיכוי שאני משאירה אותה שם. התחלתי לצעוק לעברם, 'יש מישהי חיה במכונית, ואני יודעת איפה היא'. הם חזרו איתי לשם. ראיתי הרבה גופות, ומכוניות בוערות בדרך, לא הצ־ לחתי למצוא אותה - בכל הכאוס הזה. ביקשתי שימצאו גם את אורי, אבל הם אמרו לי משפט שלעולם לא אשכח: "מי שחי חי, מי שמת כבר מת". "בינתיים אסתר הצליחה לחלץ את עצמה עם חיילים אחרים שעברו באיזור. הבנתי שעל אף הפציעה שלה היא רצתה לחכות לי. והיא באמת המתינה שם פצו־ עה, עד שהגעתי עם החיילים שהסיעו אותי אליה. הגענו לבית החולים סורוקה

ונחתנו בתעלה בצידי הכביש. ראיתי את אסתר מתהפכת באוטו, הגוף של אסתר כבר לא היה לידי. ראיתי רק את הרג־ ליים שלה. הסתכלתי על אורי וראיתי שכדורים פגעו בו. בדקתי בכל הגוף שגם אני לא מדממת. מיד משכתי את הגוף של אסתר לידי. צבטתי את אסתר כדי להבין אם היא מתעוררת, כי ראיתי שה־ ראש שלה מדמם. כמה שניות לאחר מכן, שמעתי כאוס מוחלט מעליי - על הכ־ ערבים צרחו זה על זה. 30 ביש. לפחות אסתר התעוררה, היא הבינה שהיא לא יכולה לעשות שום רעש. אורי התעורר, הסתכל על אסתר וחייך, והדליק את הר־ דיו בעוצמה גבוהה". למה אורי הגביר את הרדיו? "להסוות אותנו. כנראה שעשינו קצת רעש, אז הוא היה חייב להגביר את הרדיו – כדי שלא ימצאו אותנו, הוא רצה לגונן עלינו. אבל ברגע שהוא הגביר, המח־ בלים הגיעו לאוטו שוב ועשו לו וידוא הריגה. לא הסכמתי לפתוח את העיניים במשך חצי שעה, כי הייתי בטוחה שפגעו גם בי. לא כאב לי, אבל הייתי בטוחה, כי זה לא היה הגיוני מבחינתי שלא, עם כל היריות שהיו. אחרי חצי שעה הסכמתי לפתוח את העיניים, ובדקתי על כל הגוף שלי איפה הדם. אני רואה שאין עליי דם. מה קורה לגוף שלי, מה עובר עליי, את רק מבקשת מאלוהים שישלפו אותי חיילים, או שייקח אותי עכשיו".

צילום פרטי | אורי ארד ז"ל

"יצאתי מהמכונית והתחלתי לרוץ" 08:00 "המחבלים הגיעו שוב בשעה בבוקר, ווידאו שאורי מת, אבל לא ראו אותנו. גם זה היה אחד מהניסים שלנו. בשלב זה, שמענו ברדיו שמחבלים חטפו אנשים וחיילים. זה היה הפחד הכי גדול שלנו - להיאנס, ולהילקח על ידי מח־ בלי חמאס. כל כמה שניות, אסתר ואני צבטו אחת את השנייה ברגל - זה היה הסימן שהכל בסדר בינינו. במשך שע־ תיים וחצי ניסינו לשחק אותה מתים,

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך © כלשהי (בכתב, בדפוס או במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

, ראשון לציון 1 רח' נח מוזס ˆ " "ידיעות חולון 03-6521990 ,08-9387310 : טל' מערכת †

גיא בן יהושע עורך ראשי: ליאת שרון מנכ"לית: ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל:

טל' מודעות ומנהלה: † , ראשון לציון 1 רח' נח מוזס ˆ מודעות ומנהלה 03-5599616 ,03-5565556 : טלפון לוח חולון † 03-6381600 ,03-5377813

7

ידיעות חולון, בת ים ˆ 8.11.2024