חולון בת ים 25.11.22 מעודכן

מחמש החברות נותרו רק ארבע | חולון

חופית כהן אולאי צילום: קובי קואנקס

חברות הילדות של יפית פוריאן ז"ל מתגייסות למען הילדים הן גדלו יחד, למדו ובילו אחת עם השנייה, ונותרו חברותשנים רבות עד לרצח הנורא של חברתן הקרובה בידי בעלה לפני חודש וחצי ‰ כעת מספרות חברותיה של יפית איך למרות הקשר ארוך השנים וסימני האזהרה הן לא זיהו במועד כי היא במצוקה ‰ וגם על הילדים שנותרו יתומים ועל ההתגייסות לסייע להם ‰ "הפחד הגדול הוא מהיום שהם יבינו מה אבא עשה לאמא"

נרצחה בערב ראש השנה יפית פוריאן ז"ל, ילידת חולון ואם לא ־ רבעה ילדים, כאשר בעלה שי סלמי דקר אותה למוות והצית את המזרן שעליו ישנה. כעת, ארבעת חברות הילדות שלה מתגייסות לסייע לילדיה. "מהיום שהיא עברה אליו הכל השתנה, אם רק היינו יודעות היינו רצות להציל אותה". החברות הכי טובות הן היו חמש חברות טובות ובלתי ני ־ תנות להפרדה ‑ דניאלה סדיקוב, נופר חרפ, סתוי פנסטרהיים, רעות חבס ויפית , ורק יפית תישאר 31 פוריאן, כולן בנות בגיל הזה לנצח. "אני ויפית היכרנו בגן וכבר בגיל צעיר היינו צמודות", נזכרת סדיקוב. "בחטיבה היכרנו את נופר, רעות וסתוי, והפכנו לחבורה של בנות. היינו כוח בפני עצמ ־ נו ‑ חמש חברות טובות שתמיד שומרות אחת על השנייה, מבלות יחד, צוחקות ומכינות ארוחות. הפכנו לאחיות בלי קשר ביולוגי, זו הייתה תחושה של קשר דם וזה הפך לחברות של עשרות שנים". החיבור בין החמש יצר גם קשר חם בין המשפחות. "היינו מבלות המון אחת אצל השנייה", מספרת חרפ. "ההורים שלנו הכירו והפכו לחברים ולכן גם סמכו עלינו, ידעו שאם אנחנו יחד אין מה לח ־ שוש. "גם לטיול הראשון באילת נסענו כולן יחד כשבחדר הסמוך היו ההורים של רעות. זו הייתה חוויה מדהימה לבנות . כולנו היינו בנות בית אצל יפית והיא 15 הייתה בת בית אצלנו. "כבר בגיל צעיר היא הייתה אלופה במטבח, ידעה לבשל ולאפות, אבל לא משנה מה היא הייתה רוצה להכין, כו ־ לנו דרשנו את הפסטה בולונז שלה. היא הייתה מכינה אותה הכי טעים בעולם. "בצהריים היינו לומדות יחד ובערבים יוצאות ‑ באולינג, סרטים וקניון. גם בני הזוג שלנו תמיד הפכו לחברים. היינו נפגשות בגינה בקריית שרת בה הצט ־ למנו. מי שצריכה הולכת ברגל בשבת במיוחד, אבל לא מוותרות על המפגשים שלנו. ישבנו שם שעות, מדברות על החיים, מאוד פתוחות אחת עם השנייה. לא ממש התעסקנו בעתיד, בעיקר היינו ילדות ונהנינו מזה". שום רמז קודם קשה שלא לשאול איך נראו חיי הזוגיות של מי שבסופו של דבר נרצחה על ידי בן זוגה, אך החברות מבהירות כי לא היה שום רמז קודם לכך. "תמיד הבנים הכי שווים וחתיכים היו מחזרים אחריה", נז ־ כרת פנסטרהיים. "יפית היא בת זקונים, יש לה שלושה אחים גדולים ממנה והיא הייתה הבייבי של הבית. לכן היא תמיד הייתה מאוד מוגנת. כולם ידעו שהיא אחות של לירן ולא מתעסקים איתה, וגם אנחנו נהנינו מההגנה הזאת. זאת הייתה גאווה, לדעת שיש לנו גב בכל מצב. "יפית הייתה אמנם עדינה, אבל גם מחושלת וקצת טום בוי. היא הייתה נערה עקשנית ונחושה. כשהיא רצתה משהו, היא הייתה הופכת עולמות. תמיד ידענו שהיא משיגה כל מה שהיא רוצה. היינו צוחקות שהיא יכולה לשגע פילים".

סדיקוב: "אני זוכרת שבן הזוג שלי אמר לי שהוא תמיד מדבר על עצמו ומקטין אותה, אבל בכנות, לא ראיתי את זה, בעיקר כי יפית בעצמה לא שיקפה את זה"

פנסטרהיים: "בדיעבד אני כועסת על עצמי, איך לא ראיתי? חשבתי שאין לה מילה משלה, כשבפועל הוא כנראה באמת לא נתן לה להביע את עצמה"

"התפשרה עבורו" לימים הבנות התגייסו לצבא, אבל הקשר החם נמשך עד שפוריאן הכירה את מי שהפך לבעלה, שי סלמי, אז משהו השתנה בדינמיקה הקבוצתית החמימה. "אבא של שי פגש את המשפחה של יפית בניחום אבלים והתעקש להכיר בי ־ ניהם. היא סיפרה לי שהיא פגשה בחור, אבל דיברה עליו כידיד", נזכרת סדיקוב. "הם היו מטיילים הרבה יחד. הוא היה טבח והיא תמיד התחברה לאוכל ואירוח, אז היא נהנתה מהסגנון שלו. "לקח לה חודשים לומר שהם בני זוג. הוא היה מחזר אחריה הרבה, מפנק אותה ומשך אותה אליו לעיר רחובות. הייתה לו שם פינה משלו ביחידה של ההורים שלו וזה היה נוח עבורה, אבל נוצר בי ־ נינו ריחוק, כי מבחינתה רחובות הפכה למרכז של חייה. היא תמיד הייתה שם וידענו שאם אנחנו רוצות להיפגש אנחנו צריכות להגיע אליה, כי היא כבר כמעט לא באה לחולון". איך התרשמתן מסלמי? סדיקוב: "הוא בחור שמאוד אוהב לספר מה הוא עושה ‑ אני ואני ואני. הוא אהב לטייל ולהכין אוכל ולהראות לכולם מה הוא עושה. גם כשחגג לה יום הולדת חודשים לפני כן, היה מדבר על מה שהוא עושה. "אני זוכרת שבן הזוג שלי אמר לי שהוא תמיד מדבר על עצמו ומקטין אותה, אבל בכנות, לא ראיתי את זה, בעיקר כי יפית

חשוב לה להתחשב בו ואנחנו רצינו להתחשב בה". "איך לא ראיתי?" הצורך של סלמי להשאיר את פוריאן לצידו בא לידי ביטוי בכל שלב בחייהם. "אפילו ביום ההולדת שלי נסענו אליה לרחובות לחגוג אצלה, כי היא לא באה לחולון. תמיד המפגשים היו רק אצלם בבית", נזכרת פנסטרהיים. "אני ויפית היינו בהריון ראשון יחד. דיברנו המון על ההריון, החוויות והתוכניות. כשהיא ילדה את הבכורה שלה זו הייתה בת ראשונה בחבורה שלנו וממש שמחנו עבורה. כולנו באנו עם מתנות, ממש התרגשנו מהתי ־ נוקת וחגגנו באירוע שלהם. אחרי חודש וחצי ילדתי את בני. כמובן הזמנתי את כל הבנות למסיבת הברית אבל בבוקר יפית התקשרה והתנצלה, אמרה שהיא לא יכולה לבוא לברית כי שי החליט שהם יוצאים לטייל, שכל הציוד כבר ברכב והיא לא יכולה לאכזב אותו. היא ממש הרגישה רע, הבטיחה שתפצה אותי אבל אני הייתי המומה, הם הרי היו מטיילים כל שבת, אז דווקא ביום הזה? דווקא באירוע כל כך משמעותי וחשוב עבורי? אני מודה שכעסתי. לא רציתי לפגוע בה או בחברות שלנו, אבל לא הבנתי איך יפית שתמיד פירגנה והעניקה מעצמה יכולה להיעדר מחיי דווקא בשעה כזאת ועוד בשביל סתם טיול. בדיעבד אני כועסת על עצמי, איך לא ראיתי? חשבתי שאין לה מילה

צילום באדיבות המשפחה

יפית פוריאן ז"ל

בעצמה לא שיקפה את זה. "אי־אפשר לומר שמישהו צפה את זה. אפילו האחים שלה ראו בו בן משפ ־ חה. הם אהבו אותו, כי עם כל מה שהיה מסביב הוא תמיד דאג לה, והיא בת ־ מורה שמה אותו מעל הכל. כשרצינו להיפגש זה תמיד היה חייב להיות בר ־ חובות ועם שי. נפגשים רק אצלה, הכל סביבו ואין בכלל מצב להיפגש בלי שי או בזמן שלא מתאים לו. היא התפשרה המון עבורו. חשבנו שזה מאהבה. היה

10

25.11.2022 ˆ ידיעות חולון, בת ים