חולון בת ים 25.11.22 מעודכן

"רוצות לגייס עבורם כמה שיותר משאבים". מימין: נופר חרפ, דניאלה סדיקוב וסתוי פנסטרהיים

תמיד עובדות אחת על השנייה. עניתי לה: 'יש דברים שהם לא בדיחה', אבל אז ראיתי שהיא רצינית. הייתי בשוק, רצתי לבית של ההורים של יפית ומולי עמדה משפחה שבורה. בחיים לא חשבתי שהיא עלולה לסיים כך את חייה. תוך זמן קצר גם הילדים שלה הגיעו. ניסיתי לטפל בהם, אפילו טיטולים לא היו לנו". "כאב שלא מרפה" סדיקוב הודיעה לשאר החברות על הבשורה המרה. אחת אחרי השנייה הן גילו כי הנורא מכל התרחש ועד לרגע זה נראה כי הן ממתינות לפוריאן שתיכנס בדלת ותספר שהכל היה רק חלום רע. "זה לא נתפס, זה לא הגיוני שהיא לא כאן", אומרת חרפ. "אהבנו אותה אהבת נפש ואני רוצה לומר לה סליחה שלא הייתי שם כשהיא הייתה צריכה אותי, שלא ראינו מה שאנחנו רואות עכשיו, שאם היא הייתה מראה סימן קטן ביותר היינו שולפות אותה משם". פנסטרהיים: "כשאמרו לי מה קרה הר ־ גשתי שעקרו לי את הלב, ועד לרגע זה אני מרגישה ככה. כאב פיזי שלא מרפה. כל לילה אנחנו מדברות בינינו ובוכות, מנסות להבין מה קרה שם". כשהילדים יבינו לפני מספר חודשים עברו הוריה של פוריאן לדירה קטנה. אחרי שגידלו אר ־

בעה ילדים שעזבו את הקן הם ויתרו על הבית הגדול, אך כעת הם מטפלים באר ־ בעת ילדיה של יפית ובימים אלה המשפ ־ חה נערכת לגדל אותם בעצמה והחברות הטובות מתגייסות לעזרה. "אנחנו מבקרות, קונות מתנות ומנסות נרצחו על ידי בני זוגן 2022 בשנת 66 , יעל בן אברהם 27 , ילנה גרנברג 24 , ספיר נחום לובה לובוב 48 , פוטכין 28 , רסמיה ברבור

משלה, כשבפועל הוא כנראה באמת לא נתן לה להביע את עצמה". "משפחה שבורה" המחשבות בדיעבד וההלקאה העצמית לא מרפות מארבעת החברות הטובות שנותרו מיותמות ממי שהן מגדירות "הדבק של החבורה". "קשה לי מאוד לדבר על יפית שלי בלשון עבר", אומרת חבס. "היא כל כך חסרה לי, כל יום וכל שעה. אף אחד לא יודע איזו אהבה הייתה לנו, כמה חברות טובות היינו גם עם העליות וגם עם הירידות. היא הייתה חלק מהלב שלי. זה לא הגיוני המצב המתועב הזה שבן אדם אחד החליט לקחת לה את החיים "יום לפני כן שוחחנו. איחלנו אחת לשנייה חג שמח ושנה טובה והיא נשמעה עייפה", נזכרת סדיקוב. "דיברנו על זה שנטוס יחד כי היא טסה לראשונה בלי שי, עם אמא שלה, וסיפרה שחזרה בכו ־ חות מחודשים. דיברה על זה שחייבים לעשות גם עבור עצמנו, כי היא הייתה אמא מאוד טוטאלית ופתאום משהו בה נדלק. היא רצתה לדאוג גם לעצמה. לפני כניסת החג היא כתבה לי בהודעה: 'רק שקט, שלווה ובריאות זה כל כך חשוב בימים כאלה, לא צריך יותר מזה כלום'. היא כנראה הייתה צריכה שקט. "בבוקר בת דודה שלה דפקה בדלת שלי ואמרה: 'יפית מתה'. זו בת דודה שאנחנו ברגע, כאילו היא כלום". כיצד גיליתן על הרצח?

להיות שם", אומרת סדיקוב. "לצערי דווקא עכשיו כשיפית לא כאן, למד ־ נו להכיר את ילדיה טוב, כי כשהייתה בחיים היינו נפגשות בחצר שלה ברחו ־ בות כשהם כבר ישנו. אנחנו מנסות לב ־ לות איתם, לדבר על אמא, אבל יש להם שאלות לא קלות. הם לא מבינים איך אבא התעורר אבל לא יכול לבוא אליהם. השבוע שוחחתי עם הבת שלה על פורים. עשינו תוכניות לתחפושות והיא אמרה שהיא צריכה לשאול את אמא. פתאום היא הבינה ‑ אין אמא לשאול אותה. אנחנו רואים את יפית בכל צעד וצעד שלהם. היא הייתה אמא כל כך מסורה והילדים דבקים בחינוך שלה. הכל מסו ־ דר, החפצים מאורגנים, מקפידים על שעת שינה ועל ארוחות מסודרות. זו פשוט יפית בארבעה ילדים קטנים, והלב שלנו נשבר שהיא לא כאן לראות את זה. עכשיו אנחנו רוצות לגייס עבורם כמה שיותר משאבים. ההורים של יפית לא צעירים, הם צריכים עזרה עבור ציוד לילדים, טיפולים רגשיים וכמובן הע ־ תיד שלהם". את הכסף המשפחה אוספת באמצעות https :// giusmehalev . co . il האתר בדף: למען עתיד הילדים של יפית ז"ל. "הפחד הגדול הוא מהיום שהם יבינו מה אבא עשה לאמא", מסכמת סדיקוב. "אני מקווה שלכולנו יהיה הכוח ללוות אותם בחיים ובמה שמצפה להם, שנהיה שם עבורם כפי שאנחנו יכולות להיות עבור יפית שלנו".

* המידע מאתר שדולת הנשים

11

ידיעות חולון, בת ים ˆ 25.11.2022