חיפה 08.12.23

חוקרות שבדקו את השפעת המלחמה על הורים, מצאו כי כשאחד מבני המשפחה במילואים, המשפחה תחווה יותר חרדה, דיכאון ותסמיני פוסט טראומה מחקר באוניברסיטת חיפה: מההורים סובלים 66% מדיכאון כתוצאה מהמלחמה

החוקרות: פרופ' נגה כהן, ד"ר ג'וי בנטוב, ד"ר דנה לסרי ומור קליינקוב

של אוניברסיטאות מחקר משותף חיפה, העברית והמכללה האקדמית תל אביב, בדק את השפעת המלחמה על משפי חות בישראל. הורים שהשתתפו 600 מתושבותיהם של כ במחקר, ניתן ללמוד על השפעה גדולה יותר של המלחמה מאשר השפעת תקופת הקורוי נה, וההבדלים בין משפחות בהן אחד מבני המשפחה משרת במילואים. מההורים שאחד 41% מהנתונים עולה כי מבני הזוג נמצא במילואים מדווחים על תסי 30% מיני פוסט טראומה, וזאת בהשוואה ל מההורים שבני זוגם אינם במילואים. י � מכלל ההורים מדווחים על רמות ב 66% נוניות עד גבוהות של דיכאון. וזאת לעומת בתקופת הקורונה. 44% פרופ' נגה כהן: "אולי זה לא מפתיע אבל זה עוצמתי מאד לראות את הנתונים האלו והשפעת המלחמה על חיינו. נדהמנו לראות עד כמה ההורים מזדהים עם הכאב של הני רצחים והחטופים ועד כמה הם מרגישים אשמה על כך שהם לא נפגעו. עוד ראינו את הקשר בין חוסנם של ההורים להשפעה על ילדיהם". מהנשאלים דיווחו 36% "הפתענו לראות כי 13% כי אדם קרוב אליהם נפצע במלחמה, 30% מהם דיווחו כי אדם קרוב אליהם נחטף, מהם דיווחו כי איבדו אדם קרוב במתקפת יש אדם קרוב המשרת 80% הטרור, וכי ל במילואים". המחקר מצא הבדלים בין הורים בכל הנוי גע לפוסט טראומה. "ראינו שאנשים פחות שיפוטיים, כאלו שפחות חופרים ומקבלים את המצב כמו שהוא, ירגישו יותר טוב עם עצמם ויפתחו פחות תסמיני פוסט טראומה", אומרת פרופ' כהן, "מצאנו שחמלה עצמית

היא חשובה ומפתחת חוסן. ראינו הורים רבים שמרגישים אשמה על שהם יוכלים לדאוג לילדיהם עכשיו בעוד שיש ילדים בשבי, או שיש משפחות מפונות או שמתמודדות עם שכול. מי שיבין כי מדובר בתקופה זמנית, ויצליח להכיל את הרגשות הללו בלי לקחת אשמה, וינסה לעשות משהו חיובי כמו להי תנדב, עשוי למנוע פוסט טראומה. הורים תבינו, אנחנו במצב פסיכי, מורכב וכזה שעוד לא חווינו אף פעם. ולכן גלו חמלה כלפי עצמכם. אתם לא אשמים". הורים ציינו במחקר: "שיחקתי עם הבן שלי והדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו אלו הילדים החטופים"; "הבאתי את הילדות ליי שון איתי. ישנתי עם סכין מתחת לכרית"; "הבת שלי שאלה אותי עם גם ילדים נחטפו לעזה – הייתי חייב לשקר"; "הבן שלי בארוי חת הצוהריים שאל – 'אמא את חושבת שאבא ימות במלחמה'"; ועוד. במחקר ביקשו החוקרות מההורים לכי תוב מכתב לעצמם, ולעודד אותם. "גילינו כשהתבקשו ההורים ידעו למצוא את החיובי, ולהיות אופטימי ומלא תקווה, ונראה כי יוכי לו לצמוח בסופו של דבר מהמלחמה הזו", ציינה פרופ' כהן. ילדים היה 3 ד"ר ג'וי בנטוב: "כאמא ל מדהים לראות במחקר את נושא האשמה שעלה. מעבר לאשמת הניצולים, יש אשמה והזדהות של הציבור עם מי שחוו הטראומה. למדנו כי הורים מנסים לווסת את עצמם אל מול הילדים, ואיך מסבירים לילדים את המצב. מרגש לראות כיצד הורים מצליחים להרגיע את המשפחה, ובעזרת התבוננות עצמית וחיובית מתמודדים עם סיטואציה קשה". דורון סולומון

אנחנו רוצים שהעולם ידע על הז־ וועות שעברנו. "אני מבין את הצורך הזה. אבל אם לא מלמדים כיצד לווסת את התגובות ולמי סגר מחדש את הסיפור, זה יכול לפגוע באנשים מסוימים. אני לא רוצה לומר שאנשים משלמים בבריאותם כדי שסיי פור המדינה יצא החוצה, ואני לא מתכחש למצב, אבל חזרה שוב ושוב על הסיפור עלולה לפגועה. אנו יודעים איך אזורים במוח ורגשות עובדים ויש לזה השפעה. בוודאי שאסור למנוע השמעת סיפורי הזוועות, רק להבין שיש לזה השפעה על הניצולים עצמם וגם עלינו ועל המוראל והחוסן הלאומי". פרופ' גדרון מציע כי בפני העולם יוצגו טיעונים רציונקיבוץ באראליים ולא רק רגשיים. "במלחמת העולם השנייה נהרגו הרבה יותר גרמנים מאמריקאים, האם זה אומר שהגרמנים היו בצד הנכון של המלחמה?! בוודאי שלא. כך גם יש להסביר לעולם שנזעק לנוכח ההרוגים בקרב תושבי עזה. "אני מודע לחומרת המצב, אני לא מזלזל חלילה באירועים, אך אין מקום להשוואה לשואה או לאוקראינה. אנחנו כאובים אך לא בטראומה, וחזקים מאד". איך נצא כחברה מהסיפור הזה? "פה כבר אין לי ראיות או מחקרים שיי תמכו במה שאני אומר, ולכן רק אוכל להעריך ולקוות כי נצא חזקים יותר ומי לוכדים יותר".

מרגשי לשכלי פרופ' גדרון פיתח לפני שנים את השיי טה לבניית זיכרון ויחד עם ד"ר משה פרחי פותח מודל מעש"ה להתערבות מיידית לטיפול במצבי חירום. מודל מעש"ה כולל – מחוייבות וקשר עם המטופל והרגעתו, עידוד המטופל ומעבר מקורבן למסייע, שאלות מחייבות מחשבה שיש להציג למטופל וכך לפתוח ערוץ תקשורת שכלי ולא רגשי, והבי ניית האירוע וארגונו כך שהמטופל ידע שהאירוע הסתיים. אז לאפשר למטופל להביע רגש זה רע? "לתת לאדם בסמוך לאירוע טראומתי להציף רגשות עלול להזיק. צריכים לאפשר לו לווסת את זה. זה לא בהכרח נכון לתת למישהו לפרוק רגשות וחלק מהאנשים זה עלול להזיק. בטח שלא צריך לעשות את זה בשידור חי". לא לתת לניצולים לדבר? "בעיתוי מסוים זה יכול להזיק להם. טלוויזיה היא לא מקום טיפולי. אין ראיות שפריקה כזו של רגשות מסייעת לאנשים. להיפך, אחרי שידור שכזה, מרואיין שהוצף ברגשות עלול להיתקע באזור רגשי מבלי שנתת לו כלים לווסת את זה. יש ללמד את הוויסות הזה, הכני סת הרציונליזציה ובניית הזיכרון וזה מה שאנו עושים".

חיפה 26 בעלי המלאכה כתובתנו: 04-8746080 :' טל 054-3337202 : לפרסום orit-z@yedtik.co.il

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: גיא בן יהושע עורך ראשי: ליאת שרון מנכ"לית:

יש לכם מידע מעניין? אל תהססו לכתוב לנו:

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, © בדפוס או במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

DORON-SO @yedioth.co.il דורון סולומון: neta.mag1@gmail.com נטע פלג: yorammr@gmail.com יורם מארק רייך: nadav.shaha@gmail.com נדב שהרבני:

7

ידיעות חיפה ˆ 8.12.2023