חיפה 13.12.24

"אני רק רוצה שכולנו נהיה ראויים לכל האבידות של הילדים היקרים האלו". ליאת בשן לצד תמונת בנה

כל מה שאני

מבקשת שלפחות נהיה טובים אחד לשני, שתהיה לנו אהבה וסבלנות לאחרים, שנהיה ראויים לאוראל ולכל החיילים שנפלו כאן בשבילנו

בשם 'מיתוגית', עסק שהקמתי לבד לפני שש וחצי שנים ואוראל היה מאוד גאה בי. לאחרונה חזרתי לעבוד קצת בעסק, יש לי מזל שיש לי בת מדהימה והיא מחזקת אותי, יחד עם חברותיי המדהימות וחב־ רים טובים של אוראל שעוזרים לי לעבור את הימים האלו. יש בי רצון לחזור לחיים, אני יודעת שאוראל מסתכל עלי ורוצה שאהיה שמחה, אבל אז גם בא המצפון בכל מה שעושה, שחלילה לא יחשוב שאני שכ־ חתי אותו, אפילו לא לרגע. בכל יום מש־ תדלת לשים מסכה ולחייך, גם כשבפנים הלב שבור". "בכל פעם שאני שומעת על חייל שנפל, הלב נשבר. אני רק חושבת מה אותה מש־ פחה הולכת לעבור. כל מה שאותה משפ־ חה הכירה עד לאותו הרגע לא יהיה אותו הדבר, מאותה דפיקה בדלת הכל מתהפך ובני המשפחה מתחילים את המסע לש־ רוד את החיים במלחמה יום יומית. אני רק רוצה שכולנו נהיה ראווים לכל האבידות של הילדים היקרים האלו, אנחנו שולחים ילדים למלחמה שלא חוזרים. כל מה שאני מבקשת שלפחות נהיה טובים אחד לשני, שתהיה לנו אהבה וסבלנות לאחרים, שנהיה ראויים לאוראל ולכל החיילים שנפלו כאן בשבילנו".

ועל אוראל. אמרתי לאופק זו מתנה בש־ בילך מאוראל. היה לנו ברור שזה סימן ממנו, ושהוא היה רוצה שנחגוג את הח־ תונה, ושלא נדחה אותה", מספרת ליאת בהתרגשות. "אני לא יודעת מאיפה היו לי כוחות, אבל הייתה חתונה מדהימה ושמ־ חה. אוראל היה נוכח בחתונה, חבריו לקחו כיסא עם תמונה של שלו ורקדו". מחוות זיכרון והנצחה במהלך השנה נעשו לא מעט מחוות זיכרון והנצחה לאוראל ז"ל: "הגיע אלי־ נו אומן גרפיטי וצייר את התמונה של אוראל בחדר שלו. בגלל שהוא היה ילד של טבע, היה לנו חשוב להנציח אותו בס־ פסל בטיילת קרית ביאליק. ראש העיר נענה לבקשתי ואפילו הגיע אלי הביתה. על הספסל נכתב המשפט: "כשהדרך קשה וכולם מאטים, אני דוהר". זה היה המשפט של 'רבואית דוהר' בה שירת אוראל, וזה משפט מעצים ומחזק שמתאים לאוראל. את המשפט הזה גם קיעקעתי על הגוף שלי". רק בשבועיים האחרונים שבה ליאת לה־ פעיל את העסק העצמאי שלה 'מיתוגית' למתנות ממותגות: "כולם מכירים אותי

כל מי שאהב את אוראל, הדלת של הבית שלי פתוחה. הילדים האלו גדלו אצלי והם ממשיכים לבוא וזה משמח אותי". "שולח לי סימנים" למרות הקשיים, כשלושה וחצי חודשים לאחר נפילתו של אוראל, אחותו הגדולה אופק נישאה. "החתונה של אופק נדחתה כמה פעמים בגלל המלחמה, ובתאריך באפריל. כשאוראל 1 הסופי נקבעה ל נפל, לא ידענו אם לקיים חתונה, אבל אז קיבלנו סימן ממנו והבנו שצריך לקיים 1 אותה במועדה. אוראל נהג להניח ב באפריל חנוכייה מתחת לכרית של אחו־ תו, סוג של מעשה קונדס. כשהוא נהרג, הגיעה אלינו אישה שלא הכרנו ונתנה לנו מתנה ששמנו בחדר של אוראל ולא פתחנו. באחת הפעמים כשהגיעו אלינו אנשים, עליתי למעלה ברגע קשה ואופק באה אחרי. היא ביקשה לפתוח את המת־ נה, והסכמתי. זאת הייתה חנוכייה, המתנה נפתחה ביום שבו הייתה אמורה להתקיים החתונה (בתאריך הקודם). היה כתוב על המתנה שהגיעה מרחוב 'רחל אמנו' - אני התפללתי לרחל אמנו ועשיתי הפרשות חלה כל שבוע כדי לשמור על החיילים

אלפים הגיעו ללוות את אוראל בדרכו האחרונה בבית העלמין בקרית ביאליק: איש בהלוויה, כולם 4,000־ "היו יותר מ הגיעו לכבד את אוראל. היו לו חברים מכל מקום שהיה בו, גם מהגן, מבתי הספר, מהמקומות שעבד בהם, שגר בהם, מהב־ סיס, הוא היה אהוב ביותר ורבים הרגישו קרובים אליו. כילד הוא היה רגיש וביישן, ועבדתי קשה כדי לחזק לו את הביטחון העצמי, שיראה כמה הוא יפה טוהר, חכם ומצחיק, והוא הפך להיות גבר מדהים. לא יכולתי לבקש ילד יותר טוב מזה. הוא היה מיוחד, שנא שמרכלים והיה הולך עם האמת שלו, איש סוד של חבריו ושלי, ועשה הכל בנועם. בימים הראשונים הייתי נכנסת לחדר שלו, כי אולי עוד לא עיכל־ תי, אבל בחודשים האחרונים אני לא מסו־ גלת להיכנס לחדרו, שנשאר כמו שאוראל עזב, רק התמלא במתנות שהביאו לו" למה את הכי מתגעגעת? "אני מתגעגעת למציאות שאוראל פה, נוכח בבית, לחיבוקים ולנשיקות. אני מנסה לעכל כבר שנה שאוראל לא פה. כשהוא היה בבית, הוא לא הפסיק לשמח ולהצחיק. כל הזיכרונות הם חלק מהגע־ גוע הקשה לאוראל". חבריו של אוראל ממשיכים לבקר: "עבור

"באותו הרגע

הרגשתי שמגיעים לבשר לי, וכששמעתי את הדפיקה בדלת, התחלתי לצעוק במדרגות"

ידיעות חיפה ˆ 13.12.2024 27