חיפה 14.07.23

חלפו מאז הוקם שנה 30 כבר בית אילדן - הדיור המוגן, בקרית מוצקין. המקום שהחל לפעול בבניין אחד עם מעט תושבים, מונה כיום דיירים שמוצאים במקום הזה 300 כ בית לעת זקנתם. ביניהם ללא מעט אנשים שמצאו זוגיות שנייה, דיירים שהגיעו בשנים הראשונות וזוכרים את ימי בראשית, ואפילו דיירים שהם דור שני במקום 30 בימים אלה מציינים בבית אילדן הדיירים 300 שנה להקמתו, יחד עם במקום. גדי אלפסי, סגן המנהל: "אדם בשם אורמן הקים את המקום, היה לו ניסיון בדיור מוגן בחו"ל. הוא קרה למ ־ קום בית אילדן, על שם הנכדים שלו איילת ודן. הוא בנה בניין אחד, ואחרי שנה 13 כשנה בנה בניין נוסף. אחרי חברת בית בלב רכשה את המקום וב ־ נתה עוד בניין למקום". בחמש השנים האחרונות מנהל את המקום אלון עזרא במהלך השנים רבים מוותקי הקריות עברו בבית אילדן, אווה גליד נמצאת שם מהימים הראשונים, צבי בוטרו ושולמית קובה הכירו במקום והפכו ל'זוג הצעיר', רותי אלמוג ביא דור שני במקום, וזיווה פלק היא המנהלת המוכרת של בית הספר קדימה- שמ ־ צאה במקום מורות לצוות והורי תל ־ מידים.

זיוה פלק

אווה גליק

המנהלת המיתולו ג ית "פגשתי כאן מורות שהיו אצלי, וגם הורים לתלמידים שזכרו אותי" 35 ) ניהלה את בית הספר קדימה במשך 85 זיווה פלק ( שנים. לפני כשנה 22 שנה, ופרשה מתפקידה לפני כ וחצי בעלה יהושע חלה בקורונה ונפטר: "זה היה הלם, הכל קרה מהר. גילנו שהוא חולה בקורונה ובהתחלה הוא היה בסדר. אבל הקורונה פגעה לו בכדוריות הדם הלבנות והוא חלה בלוקמיה. תוך שבועיים מרגע שחלה הוא נפטר. שלושה חודשים אחריי החלטתי לעבור לבית אילדן. לא יכולתי להישאר בבית שלנו בלעדיו. גם לא יצאתי לבד לשום מקום. היינו הולכים יחד לחוגים ולקאנטרי ולבלות, ואחרי שהוא נפטר לא ראיתי את עצמי עושה את זה לבד. עברתי לבית אילדן וכאן מצא ־ תי הרבה נחמה, וגם ביטחון שיש סביבי אנשים ורופא". פלק שהייתה מורה, סגנית ולבסוף גם מנהלת בבית הספר קדימה, הגיעה לבית אילדן ופגשה אנשים רבים שהכירה: פגשתי כאן מורות שהיו אצלי בבית הספר, וגם הורים לתלמידים שזכרו אותי כמנה ־ לת של הילדים שלהם והיום אנחנו יחד כחברים. זה מאוד הקל על המעבר וההסתגלות. אני שמחה בעי ־ קר שיש חוגים, כי לבד אחרי בעלי, לא הייתי הולכת". על אף השנים הרבות שעברו מאז שסיימה את תפקידה בבית הספר קדימה, זיווה שומרת על קשר עם המקום: "יש לנו קבוצת וואטספ של גימלאיות קדימה, אנחנו מדברות ונפגשות אחת לכמה זמן. זה שומר על קשר חברי וגם עם התפקידים האהובים עלינו שעשינו בחיים. חלק מהן בית אילדן כך שיש מפגשים דחופים יותר".

הדי י רת הראשו נה "הגענו למקום מלאי צפייה, נהננו מהימים של ראשית המקום" ) הייתה בין הראשונים שהגיעו לבית 98 אווה גליק ( אילדן, לפני שלושים שנה, יחד עם בעלה שנפטר לפני שנים: "בעלי לא רצה בכלל לבוא לדיור המוגן. הוא היה ימאי בחברת צים, ואני הייתי עקרת בית. לא היה לנו ילדים ובכל השנים טיילתי איתו בכל העולם, הקפתי חצי עולם וכשהתבגרנו, רציתי להפסיק את כל עבודות הבית וחיפשתי חיי חברה אחרי שחלק מחברותיי נפטרו. הגענו למקום שנתן לי הרבה שמחה, התחלתי ללכת לאירועים שהיו כאן ואפילו הייתי בוועד פעמיים והייתי מאד פעילה" כבר בשנים הראשונות החלה גליק לכתוב שירים ולפרסם אותם בעיתון המקומי של בית אילדן: "זה היה מקום שהיה לי אפשרות להתבטא בו, לתת לכישרון שלי במה שנה בעלה ווילי נפטר: "ווילי 12 וזה היה נהדר". לפני היה אהבת חיי", מספרת אווה בדמעות: "אני זוכרת ימים יפים שהיו לנו יחד גם בחיים האישיים שלנו וגם כאן בבית אילדן, בשנים הראשונות כשהיו כאן מאה אנשים. אחרי שבעלי נפטר עברנו מדירה גדולה שהייתה לנו כאן, לדירה קטנה בה אני מתגוררת עד היום" לפני כשנתיים, מצבה הבריאותי של אווה הוחמר והיא הועברה למחלקה הסיעודית: "בעבר הייתי מעורבת יותר בחיי הקהילה, הייתה לי תקופת הסתגלות לא קלה, כי רוב האנשים כאן לא ממש מתקשרים. היום מצאתי את עצמי עוסקת הרבה ביצירה ובשמיעה של שירים קלאסיים". רק לאחרונה החליטה גליק לאגוד את הציורים שציירה ולתת אותם במתנה למנהל המקום.

רותי אלמוג

ידיעות חיפה ˆ 14.7.2023 17