חיפה 26.12.25

אוהד חמו ‰ "ידיעות השרון" נזכר איך היה הכתב הראשון ב חיים ברוידא "ידיעות ירושלים" משחזר את ההוראות הראשונות שקיבל בתור כתב מתחיל ב רענן שקד ו ‰ לא ישכח את ההזדמנות שקיבל להפוך לעיתונאי שחר אמאנו ‰ "ידיעות תל אביב" מגלה: זו המשימה שקיבלנו על ההתחלה ב תקשורת שלי

שחר אמאנו

אוהד חמו

"הפנטזיה שלא עזבה אותי"

"לא מקום עבודה, אלא בית"

הקלישאה התמידית ב"ידיעות תקשורת" הייתה שלא מדובר במקום עבו־ שנה שהיתי בבית הזה, בית שבו בכל שבוע אתה רודף 15 דה, אלא בבית. אחרי הסיפורים הכי טובים (ומתעצבן למצוא משהו אחר אצל המתחרים), עורך אלפי מילים לגיליון אחד, מכשיר כתבים ירוקים ורואה אותם מש־ תלבים בתקשורת הארצית, מאתגר את עצמך לטוב ביותר, סופג נאצות ונהנה מכל רגע. אני זוכר כמעט כל שער, אם זה בידיעות הדרום, בתל אביב, בפתח תקווה או בשפלה (וגם בעיתונים אחרים ברשת, שאליהם הוזעקתי לסגירות). כל כתבה ששינתה חיים, כל סיפור שהזיז את הרשות המקומית. את הילד ההוא שחלם להיות הכי גדול וקיבל דחיפה קדימה, את הקומיקאי המתחיל ששכח אותנו כשגדל, את ראש העיר שטען שהוא לא קורא את העיתון שלנו, אבל ידע לצטט כל מילה. את הכתבת ששלחה אליי תמונות של הרוגי המלחמות היישר לנייד שלי "כדי שתראה", את הצעירה שבאה עם התינוק שלה למשרד שלי אחרי לילה ברחוב, ונתתי לה את המעדנים שתכננתי לאכול במהלך היום. ואת הפליאה על פניהם של האנשים בתל אביב, כשהעורך הממושקף שהגיע מהדרום פתח רמקולים וניגן פריד אל אטרש במסדרונות. "ידיעות תקשורת" הייתה מעצב הפנים שלי. המקום שבו קיבלתי הזדמ־ נות ראשונה (ותודה לנחמה רחמים המדהימה) שבו יכולתי לחלום ולה־ גשים, לטעות, לצחוק ולבכות, לשנות ולהשתנות. להביא את המוזיקה המזרחית־ישראלית לפרונט עם "הכותל המזרחי", בימים שבהם המצעדים היו נטולי מזרחית. לבנות מלמטה את חלקת האלוהים הזו, שמלווה אותי עד היום, כשאני בגלי צה"ל וגלגלצ, מנגן את השירים מהבית, מהשכו־ נה. ממש כמו מקומון שזה היה תפקידו, לחבר את הקוראים שלו לנעשה בסביבה שלו, לתת לו תחושה שיש מי ששומע אותו, שאכפת לו, שעובד מתוך תחושת שליחות (ומספיק היה להסתכל על תלוש המשכורת בשביל להבין כמה זה היה נכון), שיש מישהו נגיש אליו. ואיננו עוד. חבל, זה היה סיפור טוב, וטוב שהיה. "כבר עברו השנים אך אזכור הימים", שר זוהר את המילים של אביהו מדינה. "והבית החם, כה בודד מיותם, גם השיר בו נדם". הכותב הוא עורך ומגיש בגלי צה"ל וגלגלצ ומרצה לתולדות המוזיקה ‰ המזרחית בחוג למנהל עסקים במרכז האקדמי פרס

"הדרת קודש של אדם שבא בשערי ההיכל", זה יהיה הביטוי המדויק ביותר לתאר את כניסתי אל משרדי המקומון "ידיעות . ספק נער ספק בחור שסיים לא מכבר 1998 ירושלים" אי שם ב־ את השירות הצבאי וחולם בשנותיו הקצרות להפוך לעיתונאי. די היה במילה הזאת כדי להלך עלי קסם. לנגד עיני ראיתי אותם - נחום ברנע, חיים ברעם, דן סממה, זאב שיף, אמנון דנקנר. גיבורי הילדות שלי. התאוויתי להיות כמותם. אמני המילה הכתובה והמ־ צולמת, מי שמחזיקים במקורות עלומים, שקובעים סדרי עולם – שמנסים לתקן את העולם. המפיקה יפה נחמני, המנוע המיתולוגי של העיתון, קיבלה את פניי במאור פנים, מנסה להרגיע אותי לקראת ריאיון הקבלה, זה שאחריו התבשרתי – "מזל טוב, קיבלת הזדמנות. תהפוך לכתב". רגש האופוריה שהציף אותי הקשה עלי לשמוע את המשך המש־ פט: "ותסקר את תחום הנדל"ן. יצאתי בתחושות מעורבות: מצד אחד חשתי כמו בר המזל הגדול בעולם, אולם מצד שני, כירושלמי שגדל על המקומונים והמתין להם בכל סופ"ש כמו מרקו שממתין לאימו בגנואה, חשקתי בתחום הספורט – היהלום שבכתר. נדל"ן? אני? מה אני יודע על התחום הזה? זה עולם של גדולים. ביומי הראשון קיבלתי תדרוך קצר. תמציתו – תתקשר ותקבע פגישה עם כל אדריכל / משרד אדריכלים / קבלן גדול / גורמי עירייה וכל מי שיכול לשפוך אור על החור השחור הזה. הפשל־ תי שרוולים והתחלתי במלאכה. טלפונים, כיתות רגליים. והרבה פגישות היו שם. ההופעה בעיתון הייתה ללא ספק אירוע מכונן בחיי. והפנטזיה לא עזבה אותי - שאפתי להגיע לסקופ בסדר גודל של חשבון הדולרים של רבין או פרשיית בראון חברון, אבל נאלצתי להסתפק בשער אחד בעיתון – על שינוי התכנית האד־ ריכלית בהר הרצל. נו, שוין. הטיול הגדול במזרח קרא לי. בפעם הבאה שאחזור לעיתונות זה כבר יהיה לטלוויזיה, אבל נותרתי עם המון אהבה ונוסטלגיה אל המקום הראשון וההתנסות הראשונה שלי, צנוע, קטן ויקר לי כל כך. 12 הכותב הוא הכתב והפרשן לענייני ערבים של חדשות ‰

חמו: "ההופעה בעיתון

הייתה ללא ספק אירוע מכונן בחיי. והפנטזיה לא עזבה אותי - שאפתי להגיע לסקופ בסדר גודל של חשבון הדולרים של רבין או פרשיית בראון חברון, אבל נאלצתי להסתפק בשער אחד בעיתון"

צילומים: צילום מסך חדשות , פרטי, אלעד 12 מלכה, אביגיל עוזי

26.12.2025 ˆ ידיעות חיפה 22