כפס 10.2.23

אריה דביר

רות זר גורדון

אריה דביר: "לפני כשלוש שנים התחלתי לשים לב שאני לא 'סוחב'. אני אדם בריא, רץ, עשיתי הרבה בחיים, הכושר שלי מצוין, אבל מבינים מאוד שזה משהו אחר. שאתה מתקשה

אונורי, הוא נפטר מאירוע מוחי. "אחותו הגיעה מאיטליה במיוחד והס ט כימה לתרום את איבריו, שללמעשה אחד מהם הציל את חיי. לימים ביקשתי להפ ט גש איתה, פרצה הקורונה אז, ואחרי שנה התאפשר לה להגיע, והייתה פגישה מאוד מרגשת אצלי בבית. היא הגיעה עם שני כמרים איתה. עבורי אין שום השפעה מה הדת של התורם, מינו או גזעו, בשבילי הוא צדיק גדול, לא משנה למי הוא מא ט מין. אגב, אני עד היום איתה בקשר". בניגוד לניתוח ההשתלה של אריה דביר ורות זר גורדון הניתוח של אמיר די הסתבך: "התברר שהריאות של התו ט רם היו גדולות, והניתוח די הסתבך, הייתי מורדם ומונשם במשך שבועיים וחצי. בסופו של דבר התעוררתי, והייתי צריך לעבור שיקום די ארוך, למדתי איך ללכת שוב, איך לרוץ, זה לא היה פשוט. מה גם שחטפתי זיהום במהלך השיקום ושוב הצטרכו לאשפז אותי ול ט פתוח את בית החזה. לא היה פשוט כל התהליך, אבל בסופו של דבר אתה תופס אותי הרגע בדיוק רבע שעה אחרי מכון כושר. אני מתפקד באופן מלא, מתנדב, רץ, מטייל, חי את החיים ונושם אותם עד טיפת החמצן האחרונה, החיים יפים, האמן לי". ¿

חמצן, לקום מהשולחן שלי לשירותים היה מאמץ עילאי. המצב הדרדר ממש, וקיוותי לנס, הנס הזה הגיע בדמות שניים, אחד פרופ' מרדכי קרמר והצות הרפואי שאיתו, שהאמן לי הם צריכים להדליק משואה כל שנה, ממש מלאכים בלבן, והתורם שלי שלא האמנתי שיגיע הוא די נדיר. עברו B בזמן. סוג הדם שלי כמה חודשים והמצב בהדרדר במהירות, עד שממש בחודשים האחרונים זה היה קטסטרופלי. בגלל סוג הדם והדחיפות היינו מועמדים להשתלה גם בבילינסון, וגם בבתי חולים בסן דייגו ובצפון קרו ט ליינה, עד שיום אחד, ממש לפני כשנה אני מקבל טלפון גואל מפרופ' קרמר, 'בוא היום אנחנו מנתחים אותך'. "הגעתי לבילינסון, אחרי בדיקות כבר הייתי בניתוח שעבר באופן מושלם, מה שנקרא. כבר יום למחרת ירדתי מהמיטה עם כסא גלגלים והוציאו אותי החוצה. ההתאוששות גם הייתה מהירה, למרות שאחרי תקופה ארוכה כבר לא הייתי כל כך בכושר חזרתי לעצמי. אני טיפוס חזק, בריא". שלושה ילדים ונכ + דביר, נשוי ט דה אחת, שמטפל גם בילדו הבכור לו יש פיגור שכלי, לא בזבז זמן רב מדיי בחזרתו לחיים, הוא מתנדב, מאושר עם ילדיו ("בני הבכור היהלום שלנו מטופל בהוסטל ואנחנו לא זזים ממנו, בתי היא אריטקטית ובני הקן בעל חברת הייטק"), מתאמן, ונושם את החיים מלוא ריאותיו: "היום חזרתי לעצמי כמעט במאה אחוז, אני אומר כמעט, כי בטיול שעשיתי לפני כמה שבועות לדרום איטליה טי ט פסתי על הרים ומצוקים, אבל אני חייב לחזור ולרוץ אותם". הריאה של הכומר ) מהרצליה יש כבר 62 לאמיר גוניקמן ( עבר ארוך ריאותיו המצולקות. כבר בגיל ט � התגלתה אצלו מחלת הריאות (אינ 400 רסטיציאלית) הסופנית, והוא די הדחיק אותה: "הייתי משתעל הרבה מאוד, גם , לא הקדשתתי לזה מחשבה 0 לפני גיל רבה, למרות שכולם היו בטוחים שיש לי

ליאל בבלר ז"ל

פאולו אונורי ז"ל

והזמן כמו שנקרא לא פעל לטובתי. , שזה 60 הגעתי למצב של סיטורציה אללה יסטור. כשהמחלה כבר הגיעה 2019 "בשנת למקום לא טוב, החלטתי שאני מוכן שנה אני 20 להשתלה. מכיוון שכמעט עם המחלה הגעתי למקום די גבוה בר ט שימת ההמתנה ותוך שלושה חודשים מתקשרים אליי, זה היה בלילה, ומזמי ט נים אותי לניתוח דחוף. התברר למפרע שבאותו היום נפטר כומר נוצרי איטל ט שנה בארץ, קראו לו פאולו 15 קי שחי

0 דלקות ריאות חוזרות ונשנות. בגיל בדיוק הגעתי כבר לאפיסת כוחות, הייתי עם חום, והשתעלתי המון. התאשפזתי בבית חולים מאיר ולמזלי הרב באותו יום היה במשמרת רופא תורן שהיה מנהל מערך הריאות במאיר. הוא עשה בדיקה מעמיקה וגילה לי את המחלה. "התחלתי להתעניין, פרופ' מרדכי קרמר מבילינסון הסביר לי את המצב לאשורו והמליץ לי על השתלה, כי זה לא הולך למקום טוב. די סירבתי, הייתי צריך לשנות דיסקט בראש, לעשות סוויץ', לא רציתי לקבל את זה, הייתי די חזק באותן שנים, המשכתי לעבוד כרגיל, המחלה הייתה ברקע אבל החיים התנהלו במקביל לה". גוניקמן, נשוי ואב לשלושה ילדים, מתנדב סדרתי, הוא בהחלט לא היה טיפוס שיוותר, בכל חייו הבוגרים, אחרי שנות הקצונה בצה"ל, הוא נחשב לאדם ספורטיבי ברמ"ח איבריו. את רוב הקריירה שלו הוא ביצע בחברת דן, מנהג אוטובוס ועד לסמנכ"ל כח אדם. רק לפני שלוש שנים, עם פרוץ הקורונה הוא החליט לפרוש לפני ט סה מוקדמת מהחברה. אבל המחלה החלה לתת בה את אותותיו: "הייתה לי סיטורציה מזוויעה הרבה פעמים, זה הולך ומדרדר לאט לאט המחלה הארורה הזו, התחלתי להתנשף, אחרי מקלחת הייתי צריך להסדיר נשימה,

פתאום לנשום"

אוויר לנשימה תערוכת הצילומים ר � במשכן לאומנויות ומוסיקה ב 17.2 שתוצג ב - פורטרטים של מושתלים ואנשי 50 עננה כוללת צוות, שצילמה בהתנדבות הצלמת ורדי כהנא, אחת מבולטות הצלמים בישראל. כהנא תיעדה אנשים שעברו השתלת ריאות בבילינסון. נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, יהודים וערבים מכל קצוות הארץ. מי שיזם והוביל את התערוכה הוא פרופ' מרדכי קרמר, מנהל מערך הריאות בבילינסון, שאומר: "במהלך השנים חוויתי לא מעט רגעים קשים סביב חולים שנפטרו בהמתנה "אוויר לנשימה"

ת � המוש 50 לתרומת ריאות, שתציל את חייהם. לים, שתמונותיהם מוצגות בתערוכה, הם העדות לחיים המלאים והטובים שניתן להעניק לאדם. אני מלא תקווה כי התערוכה תסייע בהעלאת המודעות לנושא חשוב זה ותעודד את הציבור לתרום איברים ולהציל חיי אדם". הצלמת כהנא: "סדרת פורטרטים זו המציגה פסי ט פס מגוון של החברה הישראלית, מאירה את המע ט שה הנאצל והנדיב של משפחות התורמים בשעתם הקשה, ומגלה את פניהם של אלו שבשל אותה נדי ט בות, זכו בחיים חדשים". ¿

ידיעות השרון ˆ 10.2.2023 27